אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עע 278/05

פסק-דין בתיק עע 278/05

תאריך פרסום : 06/08/2009 | גרסת הדפסה
ע"ע
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
278-05
16/11/2005
בפני השופט:
1. נילי ארד
2. ורדה וירט-ליבנה
3. רם כהן


- נגד -
התובע:
אנג'לה גד
עו"ד ישראל אדלר
הנתבע:
אל.אל.די. יהלומים בע"מ
עו"ד סימונה רוזנצוויג
פסק-דין

השופטת נילי ארד

1.         המערערת הועסקה כפקידת קבלה במשיבה (להלן: החברה), החל מיום 1.1.2001 ועד לפיטוריה, שנכנסו לתוקף ביום 21.10.2001. לאחר הפיטורים הגישה המערערת, שהייתה באותה עת בהריון, תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב, במסגרתה תבעה תחילה תשלום שכר עבור שמונה חודשים וחצי, ממועד פיטוריה ועד 45 יום לאחר מועד הלידה המשוער. מאוחר יותר תיקנה את כתב התביעה, באופן שכלל תשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת והשלמת שכר בגין התקופה שמיום תחילתה העסקתה בחברה ועד תום חופשת הלידה.

2.         בתביעתה טענה המערערת כי העילה לפיטוריה מהחברה הייתה הודעתה כי היא נמצאת בהריון. טענה זו הוכחשה על ידי החברה בכתב ההגנה, שטענה מצידה כי פיטורי המערערת נבעו מכך שסירבה להמשיך בעבודתה לאור מחלוקת שפרצה בינה לבין פקידה נוספת עמה עבדה. משנודעה לחברה טענתה של המערערת בדבר עילת פיטוריה, פנתה לממונה על עבודת נשים במשרד העבודה (להלן: הממונה על עבודת נשים או הממונה), בבקשה לקבל היתר בדיעבד לפיטורי המערערת. בהחלטה מיום 16.7.2002 דחתה הממונה את הבקשה למתן היתר לפיטורים. בהחלטתה קבעה הממונה בנוגע לידיעת החברה על הריונה של המערערת כי "גם אם עובדת ההריון לא היתה ידועה למעביד ביום 21.10.01 אין ספק, שחודש לאחר מכן, ידע זאת באמצעות טופס הביטוח הלאומי". הממונה דחתה את טענתה החברה, לפיה העדרותה של המערערת מעבודתה הייתה העילה לפיטוריה (להלן: החלטת הממונה).

3.         לנוכח החלטת הממונה ובהתאם להנחייתה, שילמה החברה למערערת ביום 25.12.2002 את מלוא הסכומים להם הייתה זכאית לו הייתה מוסיפה לעבוד בחברה ממועד פיטוריה ועד לתום חופשת הלידה. כמו כן שילמה החברה למערערת דמי הודעה מוקדמת, הפרשי פיצויי פיטורים, דמי הבראה ופדיון ימי חופשה.

4.         לאחר ששילמה החברה סכומים אלה, שבה המערערת ותיקנה את כתב התביעה. זאת הפעם תבעה, כי החברה תשלם לה פיצויי פיטורים על בסיס שכר חודשי של 6,400 ש"ח (במקום 2,116 ש"ח, כפי שתבעה מלכתחילה), הפרשי שכר בגובה 108,505 ש"ח עבור מפרעות שלא שולמו לה, וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני לאור פיטורים במהלך תקופת ההריון.

5.         בית הדין האזורי (השופטת חנה בן-יוסף ונציגי ציבור מר יגאל סימון ומר שלמה לוי; עב 2469/02) הגיע לכלל מסקנה כי "אין ממש בתביעת התובעת בתיק זה", וכי "גרסתה שהשתנתה מעת לעת, לא השאירה עלינו רושם אמין". בנוגע לתביעה לתשלום מפרעות הגיע בית הדין למסקנה, כי גרסת המערערת, לפיה מדי חודש נוכו משכרה מפרעות בגובה 2000-2500 ש"ח, שעה ששכרה נע בין 2,500-3,200 ש"ח, והיא הוסיפה לעבוד מבלי שדרשה תשלומים אלה, הינה תמוהה ומופרכת. התביעה להשלמת שכר נדחתה, כיוון שהמערערת "לא הוכיחה זכאותה לתשלומים מעבר לסכומים המופיעים בתלושי השכר אשר שולמו לה". אף התביעה לפיצוי לא ממוני מכוח הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: חוק שוויון הזדמנויות) נדחתה, לאור מסקנת בית הדין, לפיה "קביעת הממונה על עבודת נשים לגבי שיעור התשלום שהיה על המעבידה כאן לשלם לתובעת מהווה את מיצוי זכאותה של התובעת לפיצוי, גם על פי חוק שוויון הזדמנויות ואין התובעת זכאית לכפל פיצוי".

6.         כנגד דחיית תביעתה הגישה המערערת את הערעור שלפנינו. במסגרת זו שבה המערערת וחזרה על תמצית טענותיה בבית הדין האזורי. על כך הוסיפה וביקשה לצרף לערעורה ראיה חדשה - הקלטה של אחיה, שהעיד מטעם החברה בבית הדין האזורי, ולטענת המערערת מודה בשיחה שקיימה עמו כי העיד עדות שקר (בש"א 867/05).

            החברה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי, על נימוקיו ומסקנותיו, והביעה התנגדות לקבלת הראיה החדשה.

7.         לאחר שנתנו דעתנו לכלל טענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס על התרשמותו מהעדויות שנשמעו בפניו. ההסבר אותו נתנה המערערת לעובדה שבמהלך חודשי עבודתה בחברה לא דרשה את תשלום המפרעות שלטענתה לא שולמו לה נמצא "תמוה ומופרך" על ידי בית הדין, ובממצא זה לא נתערב. שאלת הזכאות להפרשי שכר לא הוכחה, ובדין נדחתה תביעת המערערת בהקשר זה. אף מקומה של התביעה לתשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני להידחות. בנסיבות המקרה שלפנינו, אין חולק על כך שהחברה פעלה בהתאם להנחיותיה של הממונה על עבודת נשים, ובהתאם שילמה למערערת שכר עבודה וזכויות נוספות, כאילו עבדה עד לאחר חופשת הלידה. בכך בא למיצויו הסדר כולל וראוי, ואין להתערב בפסיקתו של בית הדין האזורי, אשר דחה את תביעתה של המערערת לפיצוי נוסף מכוח חוק שוויון הזדמנויות. 

            אף דין הבקשה לצירוף ראיה בשלב הערעור להידחות. בשים לב לפסק דינו של בית הדין האזורי, לממצאיו ולמסקנותיו, הראיה שצירופה התבקש אינה בעלת חשיבות ממשית ומשמעותית להכרעה בתביעה ובערעור (ראו בהקשר זה: ע"א 105/05 שמעון דהאן נ' מישל קסון, ניתן ביום 10.11.2005).

8.         סוף דבר : הערעור נדחה. המערערת תישא בשכר טרחת עורך דינה של המשיבה בסך 2,500 ש"ח.

ניתן היום, י"ד חשוון תשס"ו (16.11.2005) וישלח לצדדים.

השופטת נילי ארד     השופטת ורדה וירט-ליבנה     השופט רם כהן

נציג עובדים, מר אליהו בן-גרא     נציג מעבידים, מר צבי עמית

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ