אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עמ"ן 27330-01-11

פסק-דין בתיק עמ"ן 27330-01-11

תאריך פרסום : 21/08/2012 | גרסת הדפסה
עמ"ן
בית המשפט המחוזי ירושלים
27330-01-11
30/11/2011
בפני השופט:
נעם סולברג

- נגד -
התובע:
אסף מרקר
עו"ד רגב אלקיים
הנתבע:
קיבוץ רבדים
עו"ד טל סלע
פסק-דין

1.         ערעור מינהלי על החלטת רשם האגודות השיתופיות מיום 12.12.10, בגדרה קבע כי המערער איננו חבר בקיבוץ רבדים, אלא אמו, והוא נחשב כתלוי בחבר בעל צרכים מיוחדים.

2.         עוד קבע כבוד הרשם בהחלטתו, כי המערער זכאי לבקש להתקבל כחבר, וכי הקיבוץ ינהג בבקשה על-פי תקנון האגודה בדרך שהיה נוהג בכל מבקש להתקבל לחברות. כבוד הרשם הורה לקיבוץ לפעול עם המערער על-פי הסכם "אהדה", לרבות רישום הערת אזהרה על ביתו שבקיבוץ, על מנת להבטיח לו מגורים בביתו עד לאריכות ימיו. הקיבוץ יפריש כספים לקופת הפנסיה, כדי להבטיח למערער קצבה חודשית, על-פי תקנה 4ג לתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005.

עיקרי טענות המערער

3.         המערער טוען כי נדחה מלהתקבל כחבר בקיבוץ רבדים, אך ורק בשל מוגבלותו הנפשית. הגם שביסודו עומדים עקרונות השוויון, העזרה והאחריות ההדדית, הצהיר הקיבוץ במפורש, לטענת המערער, כי הוא מתנגד לקבלת בעל מוגבלות נפשית כחבר קיבוץ. נאמן לגישתו-זו, לא העמיד הקיבוץ את חברותו של המערער להצבעה בקיבוץ משיקולים מפלים ופסולים. המערער נולד בשנת 1967 בקיבוץ רבדים, להורים חברי הקיבוץ, שם גדל, התחנך ועבד במטבח, במחסן הבגדים ובמפעל היציקה של הקיבוץ. מגיל 17 ועד עצם היום הזה, עובד המערער בקיבוץ. בכל השנים הללו מילא לדבריו תפקידים ומשימות ככל חבר קיבוץ אחר. בגיל 17 אובחן כסכיזופרן, אך הוא מתנהל ומתנהג כאחד האדם, תפקודו רגיל לכל דבר ועניין, ולא היו לו מעולם התקפי פסיכוזה מכל מין וסוג שהוא. אחיו ואחותו של המערער נפטרו בנסיבות טרגיות. לפני כ-18 שנה נעשתה פנייה אל המערער, לטענתו, מטעם הקיבוץ, בשאלה אם ברצונו להיות חבר קיבוץ. המערער השיב אז כי הוא עומד להיכנס להוסטל בתל אביב לתקופה של מספר חודשים, ועל כן באותו מועד לא היה עניין חברותו בקיבוץ רלוונטי. לדברי המערער, ביקש בשנת 1997 לקבלו כחבר קיבוץ, ובהמשך שב והזכיר למזכיר הקיבוץ את בקשתו להעלות את שמו להצבעה לשם קבלתו כחבר מן המניין. מזכיר הקיבוץ לא עשה כפי שנתבקש כמה פעמים על-ידי המערער, והודיע לו כי אם יועלה שמו להצבעה תידחה בקשתו, והוא יאבד את שנות הוותק שצבר בקיבוץ ואת זכאותו לצרכים המיוחדים. המערער טוען כי לאורך כל השנים התנהג הקיבוץ כלפיו כחבר קיבוץ מן השורה, לכל דבר ועניין, למעט במה שנוגע להצבעתו במוסדות הקיבוץ. לטענתו יש לראותו כחבר. כאמור, כל חייו חי המערער בקיבוץ, למד ועבד; הוא שובץ לתורנויות בשבתות ובחגים ככל חברי הקיבוץ; שובץ לעבודה בענפי משק שונים בקיבוץ; לעבודתו ערך כלכלי ויצרני; הוא התמיד בעבודות וזכה לשבחים; מדי יום עבד כ-8 שעות ככל חבר קיבוץ, למרות שעל-פי כללי המוסד לביטוח לאומי הוא נדרש לעבוד 4 שעות בלבד; בספר הטלפונים של הקיבוץ מצוין שמו של המערער ברשימת חברי הקיבוץ; הקיבוץ מספק למערער את צרכיו כמו לכל שאר חברי הקיבוץ. המערער מקבל גמול ותק ככל חברי הקיבוץ; קצבת המל"ל שהמערער זכאי לה מועברת אל הקיבוץ; פעמים רבות התנדב המערער ל"גיוסים" בעבודות שונות ודחופות בקיבוץ; מדי חודש מקבל המערער תקציב חודשי כשאר חברי הקיבוץ; כמותם קיבל מכשירי חשמל, שכר לימוד, טיפולי שיניים, בית מגורים; הקיבוץ מדווח למל"ל ולמס הכנסה על המערער כחבר קיבוץ. המערער ציין עוד כהנה וכהנה סממנים ללמד על כך שכמוהו כחבר הקיבוץ.

4.         בערעורו טוען המערער כי טעה כבוד רשם האגודות השיתופיות באמצו את דו"ח החוקר, עו"ד איתן מימוני, מבלי לדון בקביעות החוקר לגופן. עוד טוען המערער כי כבוד הרשם טעה בקיימו את הדיון ללא נוכחות המערער. כבוד הרשם לא שעה לבקשת המערער לדחות את הדיון מיום 12.12.10 עד שהמערער יסדיר את נושא יצוגו על-ידי עורך-דין. המערער טוען כי הרשם לא דן בנימוקי ערעורו של המערער על דוח החוקר, וכי טעה הרשם בקובעו כי המערער לא ערער על המלצת החוקר. שורה ארוכה של טענות נגד דוח החוקר העלה המערער בערעורו. העיקר: טעה החוקר בדוח - לטענת המערער -  ובעקבותיו טעה כבוד הרשם, כשקבע שהוא איננו חבר קיבוץ אלא נחשב כתלוי בחבר בעל צרכים מיוחדים.

עיקרי טענות הקיבוץ

5.         בתשובתו מפנה הקיבוץ לחקירה מקיפה שנעשתה על-ידי עו"ד איתן מימוני, אשר מונה כחוקר מטעם הרשם. בתום החקירה שכללה גילוי מסמכים, תשובות לשאלון, כמה פגישות, ביניהן שלוש ישיבות ארוכות שהוקדשו לשמיעת עדים, לחקירתם, וסיכומים בכתב, דחה החוקר את בקשת המערער וקבע בדוח החקירה מיום 21.3.10 כי המערער איננו חבר הקיבוץ. ביום 15.8.10 הגיש המערער אל כבוד הרשם השגה נגד דוח החקירה. הקיבוץ הגיש את תגובתו. לצורך הדיון בהשגה זומנו הצדדים לדיון ביום 12.12.10 לפני כבוד הרשם. המערער לא התייצב לדיון, למרות שזומן אליו כדין ומבלי שביקש, לטענת הקיבוץ, את דחיית המועד. לטענת הקיבוץ, מכיוון שכבוד הרשם לא מצא בהשגה ערעור של ממש על המלצות החוקר, ולנוכח בחירתו של המערער שלא להתייצב לדיון, אימץ כבוד הרשם את המלצות החוקר וקבע כי המערער איננו חבר הקיבוץ, אלא תלוי בחבר בעל צרכים מיוחדים, אך זכאי לבקש להתקבל לחברות בקיבוץ, אם ירצה בכך. הקיבוץ ביקש למחוק את סעיפי הערעור הנוגעים לאפשרות קבלתו לחברות בקיבוץ של חולה נפש. דוח החקירה והחלטת הרשם לא הסתמכו על עניין עקרוני זה, ולפיכך איננו רלוונטי כלל לערעור. כמו כן מתנגד הקיבוץ להעלאת טענות עובדתיות חדשות בשלב הערעור, כמו גם טענות הסותרות את עדותו של המערער עצמו לפני החוקר. עוד זאת טוען הקיבוץ, כי הערעור המנהלי דנן עניינו בערעור על החלטת כבוד הרשם; לא על דוח החקירה. נימוקי ערעור נגד דוח החקירה אשר לא נטענו במסגרת ההשגה עליו, אין ניתן להעלותם עתה. ניתנה לו למערער הזדמנות במסגרת ההשגה שהגיש לפני כבוד הרשם להעלות כל טענה נגד דוח החקירה. בהגשת ההשגה מיצה המערער הזדמנות זו, ואין זה מן הדין ולא מן הצדק לאפשר לו עתה "מקצה שיפורים" תוך הוספת טענות חדשות שלא נטענו עד כה. ב"כ הקיבוץ הפנתה אל ההלכה הפסוקה שלפיה מוגבלת התערבות בית משפט זה בהחלטות מעין-שיפוטיות של הרשם רק למצבים חריגים, כאשר מדובר בטעות משפטית מהותית, והצדק מחייב התערבות. גם במצבים חריגים אלה, אין מדובר בביקורת ערעורית אלא מינהלית, כזו הנוטה לצמצום, מאחר ושיקול הדעת, כל עוד הופעל במתחם הסבירות, מסור לרשות המינהלית. לטענת הקיבוץ, הערעור אינו מגלה כל עילה להתערבות. המערער מבקש למעשה מבית המשפט להחליף את שיקול דעתם של החוקר ושל כבוד הרשם בשיקול דעתו-שלו; כזאת לא יעשה, ודין הערעור להידחות על הסף.

6.         לגופו של עניין טוען הקיבוץ, כי קבלה לחברות בקיבוץ אפשרית רק בהצבעה באסיפה הכללית. נדרש רוב של שני-שלישים מקרב המצביעים לצורך קבלה לחברות. כל חברי הקיבוץ התקבלו לחברות באופן זה. אף אחד מחברי הקיבוץ לא התקבל באופן "אוטומטי" או מכוח התנהגות. המערער לא עמד להצבעה לקבלה לחברות או מועמדות, ואף לא פנה בבקשה להתקבל לחברות. אמנם בנסיבות מסויימות תיתכן הכרה בחברות מכוח התנהגות, כהוראת תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973, אך לנוכח הוראת סעיף 34 לתקנון, אפשרות שכזאת אינה קיימת בקיבוץ רבדים. אולם גם מבלעדי הוראה זו שבתקנון, יש צורך בקיומה של מסכת עובדתית מסויימת, על מנת להכיר בחברות מכוח התנהגות, וזו לא התקיימה בעניינו של המערער. כך הוכח לפני החוקר, כך עלה מן העדויות, ובעיקר מעדותו של המערער עצמו. המערער לא טען אחרת בהשגתו על דוח החוקר, ולא הצביע במסגרתה על טעות או על פגם בממצאי החוקר או במסקנותיו. כל בקשתו בהשגתו הייתה, חרף מסקנות החוקר, להכיר בו כחבר הקיבוץ. אכן, לטענת הקיבוץ, לכל אורך השנים היה מעמדו של המערער כתלוי בחבר הקיבוץ בעל צרכים מיוחדים, וכך התנהלו הצדדים.

7.         הקיבוץ מבקש לדחות את טענת המערער לפיה כביכול לא נכון עשה הרשם באמצו את דו"ח החקירה, בהיותו מנוגד לדין, לתקנון ולעקרונות "הערכיות והמוסר". טענה זו נגד דו"ח החקירה לא נטענה בהשגה, היא אינה חלק מן ההחלטה נשוא הערעור ואין ניתן להעלותה עתה בשלב הערעור. לטענת הקיבוץ, גם אין בטענתו-זו של המערער פירוט לגבי ההוראות שלטענתו הופרו. באשר לטענת המערער על כך שדוח החוקר ובעקבותיו החלטת כבוד הרשם "נתלו" בליקוי שממנו הוא סובל, גם זו לא נטענה בהשגה. כאמור, בהשגה לא טען המערער נגד ממצאים עובדתיים שבדוח החקירה. אשר לטענת המערער, כי טעה הרשם בכך שדן בהשגה שלא בנוכחות המערער, וממילא לא התרשם ממנו אישית, השיב הקיבוץ כי ההתרשמות מן המערער נעשתה על-ידי החוקר, והמערער לא השיג על ממצאיו בעניין זה. מעבר לכך, המערער, שזומן כדין, החליט לא להתייצב לדיון ולא ביקש את דחייתו. לטענת הקיבוץ, מבקש המערער להשיג יתרון ממוגבלותו. אחיזת המערער בחבל משני קצותיו אינה עולה בקנה אחד עם הדרישה לתום לב. עוד טוען הקיבוץ, כי טענת הערעור המרכזית של המערער נגד קביעת הרשם כי הוא תלוי בחבר, ולא חבר, נטענה בעלמא, ללא פירוט מינימלי, וללא רמז לטעות משפטית מהותית חריגה אשר יכולה להצדיק התערבות של בית המשפט לעניינים מינהליים.

8.         בתשובתו לערעור התייחס הקיבוץ גם באופן פרטני לטענות המערער נגד דוח החקירה. למען הסדר הטוב יצוין כי החוקר הבחין בין שתי תקופות: האחת משנת 1985 (תחילת החברות בקיבוץ לפי טענת המערער) ועד לשנת 1992 (שבמהלכה תוקן תקנון הקיבוץ והוסף לו סעיף 34א המונע קבלה לחברות בדרך של התנהגות); ותקופה שנייה משנת 1992 ואילך. בדוח החקירה קבע החוקר כי בתקופה הראשונה לא התנהג המערער כחבר, וכי הקיבוץ לא נהג בו ככזה. המערער לא רצה אז להתקבל לחברות, וגם הקיבוץ לא רצה לקבלו כחבר. הקיבוץ נהג אז במערער כתלוי בחבר. מכאן מסקנתו של החוקר, כי אין להכיר במערער כחבר הקיבוץ בשנים 1985-1992. לגבי התקופה השנייה, נקבע בדוח החוקר כי לאחר הוספת סעיף 34א הנ"ל לתקנון, הוסר הספק ביחס לשנים 1992 ואילך. החוקר ציין בדוח כמה אירועים רלוונטיים שהתרחשו לאחר שנת 1992 ואשר חיזקו את מסקנתו. החוקר קבע כי לא הוכחה הפליה לרעה של המערער לעומת אחרים בני גילו, וגם לא הפליה בשל נכותו. בהתבסס על דוח החוקר טוען הקיבוץ, כי המערער מעולם לא עמד להצבעה לשם קבלה לחברות בקיבוץ או למועמדות, וכי קבלה לחברות אפשרית אך ורק בהצבעה של האסיפה הכללית וברוב של שני-שלישים מן המצביעים. עד לשנת 2002 המערער לא רצה כלל להיות חבר בקיבוץ, וגם דחה פנייה בעניין זה. ב"כ הקיבוץ הפנתה לאסמכתאות לביסוס טענתה, עדויות משני הצדדים שבאו לפני החוקר, והדוח עצמו. גם אחרי שנת 2002 לא ביקש המערער הלכה למעשה להתקבל לחברות, ומעמדו היה ונותר כתלוי בחבר. משהעיד המערער עצמו כי לא רצה להיות חבר, ואף סרב לפניית הקיבוץ בעניין, לא התקיים התנאי הבסיסי הראשוני לקבלה לחברות, לא כל שכן חברות מכוח התנהגות. קיימת הודאת בעל דין, לטענת הקיבוץ, כמו גם עדויות אחרות, כי המערער לא רצה להיות חבר. בכל שלב, מעת לידתו ועד עתה, לא נהגו במערער כחבר הקיבוץ והוא מצדו לא התנהג כחבר הקיבוץ. בניגוד לטענת המערער, טוען הקיבוץ כי תקופות ארוכות לא עבד, וכאשר עבד עשה כן במסגרת "מפעל מוגן" ולמשך כ-4-5 שעות עבודה ביום בלבד. תקציבים ותשלומים שמקבל המערער מאת הקיבוץ שונים משל חבר, את הדיור קיבל כמו תלויים אחרים בקיבוץ, והוא אינו זכאי לשיוך דירה. עד לשנת 1995 דווחו התלויים בקיבוץ למל"ל, בכללם המערער, כחברים, ולאחר מכן כנכים. אין בכך, לטענת הקיבוץ, כדי להעיד על חברות. המערער לא היה בעל זכות הצבעה באסיפה הכללית, לא הוזמן לאסיפה ולא השתתף בה, לא היה מועמד, לא נבחר לוועד הנהלה מעולם ולא היה חבר בוועדה אחרת כלשהי. כל השנים היה מעמדו של המערער כתלוי, הדבר היה ידוע לו ומקובל עליו ועל משפחתו, והוא לא ביקש לשנות את מעמדו זה. המערער לא הופלה לרעה ביחס לבני גילו, הוא גם אישר זאת בעדותו לפני החוקר. אין אחרים בני גילו שהתקבלו לחברות, וכל שאר חברי הקיבוץ התקבלו בהצבעה באסיפה הכללית. הסיבה שלא נעשתה הצבעה בעניינו אינה נעוצה בהפליה פסולה עקב נכותו, אלא המערער עצמו לא רצה להיות חבר ולפחות בהזדמנות אחת סרב להצעה לעמוד להצבעה. דווקא דרישתו של המערער להתקבל לחברות ללא הצבעה, כאשר כל אחד ואחד משאר חברי הקיבוץ עבר הצבעה כזו, וכאשר נדחתה חברותם של אחרים שלא זכו בהצבעה לרוב הדרוש, היא דרישה שיש בה משום בקשה להפלות את המערער לטובה ובאופן בלתי הוגן ביחס לאחרים. הקיבוץ נהג במערער על-פי תקנון הקיבוץ והחלטותיו בדרך מקובלת ובתום לב. הקיבוץ מדגיש כי גם היום, כבעבר, אין מניעה עקרונית מפני קבלתו של המערער לחברות בקיבוץ. ככל שהוא חפץ בכך, יכול המערער לפנות בבקשה להתקבל לחברות בקיבוץ על-פי ההליכים החוקיים שנקבעו לשם כך.

דיון והכרעה

9.         במהלך הדיון בערעור התברר שתיק המוצגים מטעם המערער הובא לעיונה של ב"כ הקיבוץ רק סמוך למועד הדיון. כמו כן, ביקשה ב"כ הקיבוץ שהות על מנת לעיין בתיק רשם האגודות השיתופיות, לאתר שם מסמכים, להגיש תיק מוצגים, ולבחון את המסמך שבו נרשמה בקשת המערער לדחיית הדיון, כי על פניו נראה משונה, עיקרו מודפס ורק בשוליו תוספת בכתב-יד ובה הבקשה לדחיית הדיון. אפשרתי אפוא השלמת טיעון בכתב. למען הסדר הטוב אציין עוד כי המערער לא ביקש לקיים את הדיון בדלתיים סגורות, או לחסות את שמו או את מוגבלותו. על מנת שלא תצא תקלה, ביקשתי מאת ב"כ המערער את התייחסותו, והוא הודיע כי אין צורך מבחינת המערער בחיסיון על פסק הדין. 

10.        כזכור, הדיון בהשגת המערער על דוח החוקר נקבע לפני הרשם ליום 12.12.10. במסמך מאת המערער אל כבוד הרשם, אשר נתקבל (על-פי חותמת האגף לאיגוד שיתופי שהוטבעה בו) ביום 6.12.10, ביקש המערער לדחות את הדיון (מוצג ט' למוצגי המערער). לדבריו, "התבשרתי כי בקשתי לעורך דין מטעם המדינה מתבררת, על כן אבקש דחיית הדיון עד שימצא לי עורך דין (או מטעם כל גוף שהוא)". ב"כ המערער טען בעניין זה, כזכור, כי לא ניתן לו למערער יומו לדיון בהשגתו על דוח החוקר לפני רשם האגודות השיתופיות; כבוד הרשם פסק את דינו בנוכחות נציגי הקיבוץ, בהעדרו של המערער, ותוך עיוות דין.

11.        מנגד, מתוארת בהשלמת הטיעון מטעם הקיבוץ מסכת שאינה מרנינה. מסתבר כי הדיון בערעור לפני כבוד הרשם נקבע בתחילה ליום 1.11.10 ונדחה פעם ופעמיים. עוד קודם לכן הופסק יצוגו של המערער על-ידי בא-כוחו הקודם, והוא ביקש להתייצב לפני הרשם בעצמו ועם בני משפחתו. המערער ואחרים מטעמו הגישו בקשות שונות, האריכו וסרבלו את הליכי הערעור. רבים בוחשים בקדרה: המערער, עו"ד לשעבר, עו"ד לעתיד, גיסה, אם, בני משפחה נוספים. הללו פנו גם לגופים שונים, בכללם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים. התבלבלו היוצרות בסביבתו של המערער בין יעוץ משפטי לבין יצוג, בין גורמים וולונטריים לבין תשלום שכ"ט עו"ד. המערער ובני משפחתו גם לא בחלו במשלוח מכתבים אל כבוד הרשם, גם בסתירה לפניות אחרות שלהם. כוונותיהם של כולם רצויות, כנראה, כך יש לקוות, אך מעשיהם פחות. המערער מדבר במספר קולות, והרמוניה אין.

12.        יש בהחלט מקום לביקורת על אופן התנהלותו של המערער, אך לאחר 'ניקוי' כל אלה, אין ניתן להתעלם מן התוצאה. בסופו של דבר, הונחה לפני כבוד הרשם 6 ימים לפני מועד הדיון בערעור בקשה לדחותו על מנת לאפשר למערער להסדיר את נושא היצוג. הבקשה הזו לא נדונה ולא ניתנה החלטה לגביה. אין לבוא בטרוניה אל כבוד הרשם, אלא כלפי המערער וסביבתו. מרוב עצים אין רואים את היער. מרוב מכתבים ופניות אל הרשם, לא ראה הרשם את בקשת הדחיה בתחתית הפניה אליו. בפרוטוקול הדיון לפני כבוד הרשם מיום 12.12.10 צויין כי המערער נעדר מן הדיון. הרשם ציין בפרוטוקול כי המערער לא הופיע לדיון ואף טען שאין בכוונתו להופיע וכי אין ביכולתו להגיע. אכן, המערער עשה דין לעצמו. אך בפרוטוקול לא צויינה העובדה שנשמטה כנראה מרוב המכתבים והמלל שהעתיר המערער על כבוד הרשם, כי המערער ביקש לדחות את הדיון עד להסדרת נושא יצוגו על-ידי עורך דין. כבוד הרשם ציין בהחלטתו כי המערער בחר שלא להופיע לדיון  והחליט לאמץ את המלצות החוקר. 'השורה התחתונה' היא שהמערער, אדם עם מוגבלות, לא היה מיוצג בהליך לפני כבוד הרשם על-ידי עו"ד, חרף בקשתו. הדבר הזה טעון-תיקון, גם אם ארע בעטיים של המערער ובני משפחתו. 

המלצה

13.        בשולי פסק הדין ועל יסוד מה שהובא לפניי במסגרת הערעור, אמליץ למערער ולבא-כוחו לשקול לזנוח את המשך ההליכים לפני כבוד הרשם, על מנת לצעוד בדרך המלך: להגיש בקשה להתקבל כחבר, בקשה שהקיבוץ ינהג בה על-פי תקנון האגודה, כמו לגבי כל אדם אחר המבקש להתקבל לחברות. מבין השיטין עולים רמזים על מחלוקות כלכליות-פיננסיות שמאחורי הקלעים, ועל המועד הקובע לצורך עניין החברות. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ולפיכך לא אדרש לעניינים הללו. אך אין ניתן להימנע מן התחושה שכמי שנולד בקיבוץ רבדים וחי בו את כל חייו, לאור מוגבלותו, בשים לב לטרגדיות משפחתיות, ושאר כל נסיבות העניין, רצוי וניתן יהיה להגיע לפתרון שיניח את דעת המערער והקיבוץ גם יחד; אך תחילתו של הפתרון, בהגשת בקשה כדין מאת המערער להתקבל לחברות בקיבוץ רבדים.

סוף דבר

14.        המלצה לחוד והכרעת הדין לחוד. ככל שלא תתקבל המלצתי, שורת הדין מורה כי יש לבטל את החלטת כבוד הרשם, משום שלא קדמו לה דיון והחלטה בבקשתו של המערער לדחות את הדיון בערעור על מנת שיהיה מיוצג בו על ידי עורך דין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ