פסק-דין בתיק על"ח 46959-01-13

בפני בית הדין ערעור על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים (המשיבה 2 ו/או הממונה) מיום 24/1/13 שלא להתיר את פיטוריה של המשיבה 1, מעבודתה אצל המערערת.

העובדות

1.      המערערת, הגב' זמירה גולן, היא הבעלים של סוכנות ביטוח  " מורי סוכנות לביטוח" העוסקת בביטוחי רכב, דירות ורכב וכן בביטוחי חיים וביטוח פנסיוני.

בעסק כ- 5 עובדים, ביניהם המערערת והמשיבה 1.

2.      המשיבה 1, הגב' רויטל אילוז, החלה את עבודתה אצל המערערת ביום 19/2/10, כפקידת ביטוח בתחומי רכב, דירה ורכוש (ביטוח אלמנטרי).

3.      המערערת הפעילה וניהלה את סוכנות הביטוח מביתה הפרטי, עד חודש 2/12, שאז שכרה נכס (משרד) בירושלים לשם העבירה את פעילות סוכנות הביטוח.

4.      ההתקשרות עם בעלת הנכס התבצעה באמצעות בנה של בעלת הנכס, מר אברהם לוי ( אשר לימים הפך לבן זוגה של המשיבה ואבי הילד שנולד לה ב- 17/1/13).

יצוין כי מעבר להסכם השכירות בנכס, סוכם בין המערערת למר לוי, כי מר לוי רשאי לעשות שימוש במשרדים אותם שכרה המערערת, מפעם לפעם בקשר עם עסקיו הפרטיים.

5.      זמן קצר לאחר שהמערערת העבירה את פעילות העסק למשרדיה החדשים, התגלעו חילוקי דיעות בין המערערת למר לוי, בקשר עם השימוש אשר עושה מר לוי במשרדי המערערת.

חילוקי דעות אלו הסלימו תוך זמן קצר והפכו למאבק מר מלווה בעימותים קשים בין המערערת למר לוי, הגובלים באלימות מצידו של מר לוי בעיקר.

6.      כפועל יוצא, בחודש 11/12 הגישה המערערת בקשה בבית המשפט השלום בירושלים, למתן צו מניעת הטרדה מאיימת, על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת התשס"ב - 2001 כנגד מר לוי, ובקשתה נענתה. הוצא צו ע"י ביהמ"ש כנגד מר לוי.

בנוסף הגיעו המערערת ומר לוי להסכם לפיו לשם סיום הסכסוך תפנה המבקשת את הנכס וביום 25/11/12 פינתה המבקשת את הנכס .

7.      לאחר מעבר הסוכנות לנכס אשר בבעלות לוי (בחודש 2/12) נרקמו יחסים בין המשיבה 1 לבין מר לוי והמשיבה 1 אף הרתה כתוצאה מיחסים אלו.

8.      ביום 23/9/12 הודיעה המערערת למשיבה 1 על הוצאתה לחופשה בתשלום, בנימוק של הרעה משמעותית שחלה בהתנהלותה המקצועית והאישית, וכן מסרה לה כי בכוונתה לפנות לממונה על עבודת נשים לקבלת היתר לפיטוריה, לאור הריונה של המשיבה 1, ועד לקבלת אישור הממונה תשהה המשיבה 1 בחופשה בתשלום.

9.      בפנייתה לממונה על חוק עבודת נשים לקבלת היתר לפיטורי המשיבה 1 ציינה המערערת כי, עד למעבר למשרדי הסוכנות בחודש 2/12 הייתה אכן שבעת רצון מעבודתה של המשיבה 1. אולם, לאחר המעבר למשרדים, ומאז החלה המשיבה 1 בקשר אישי עם מר לוי, החל תפקודה של המשיבה 1 להתדרדר. מר לוי שהה יותר ויותר זמן במשרדי הסוכנות בחברת המשיבה 1, בשעות העבודה והפריע למהלך העבודה התקין, המשיבה הרבתה להיעדר מהעבודה ללא הצדקה, לא ביצעה את תפקידה, זלזלה בביצוע העבודה וגרמה לפגיעה בשמה הטוב של המערערת. בנוסף המשיבה 1 מתחצפת למערערת, מסרבת לקבל מרות, מקללת ועושה ככל העולה על רוחה. בנוסף חיבלה המשיבה 1 בעבודת המערערת. מדובר במקרה קיצון בו עובדת דואגת לאקלים שלילי במקום העבודה, לפגיעה במוניטין המשרד והתנהגותה איננה הולמת עובד ויחסי עבודה ראויים. זו הסיבה לבקשה לקבלת היתר לפיטוריה.

10.  המשיבה 1 בתגובה ציינה בפני הממונה כי אין כל שחר לטענות המבקשת וכי פיטוריה נובעים מחייה האישיים.

11.  ביום 24/1/13 ניתנה החלטת הממונה על עבודת נשים לפיה ההריון היווה גורם בהחלטת פיטוריה של המשיבה ולפיכך לא ניתן להתיר את הפיטורים.

הממונה ציינה בהחלטתה את הדברים הבאים: " המעבידה ממשיכה בהעסקת העובדת... לפיכך ונוכח העלאת שכרה של העובדת בחודש ינואר 2012, אני מוצאת כי המעבידה הייתה שבעת רצון מתפקודה של העובדת עד למעבר למשכן החדש בחודש פברואר 2012."

וכי " המעבידה העבירה כתמיכה לטענתה לאי שביעות רצון מתפקודה של העובדת, מכתבים שנכתבו לאחר שהעובדת הודיעה על היותה בהריון וחלקם הועברו לאחר פנייתה לקבלת היתר לפיטוריה של העובדת, לפיכך לא שוכנעתי בטענת המעבידה בדבר אי שביעות רצון מתפקודה של העובדת או כי הוער לעובדת בעניין זה עד להודעת העובדת כי היא בהריון."