השופט יגאל פליטמן
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופט חיים ארמון ונציגי הציבור מר חיים רצבי ומר שמריהו ברט; בל 2591/05) בו נדחתה תביעת המערער להכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
2. ביום 20.6.2005 דחה המוסד את תביעת המערער, מן הטעם שלא הוכח שנגרם למערער אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו. על כן, הגיש המערער תביעתו לבית הדין האזורי.
3. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו את העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. להלן נביא את העובדות החשובות לצורך הערעור שבפנינו:
"א. התובע, יליד שנת 1959, הוא עובד עיריית נצרת עילית. בין תפקידיו - התובע עוסק בפינוי אשפה.
ב.
בעבודת פינוי האשפה נכלל התובע בצוות של 3 עובדים; אחד נוהג במשאית והשניים האחרים- עוסקים בפינוי האשפה אל המשאית. שניים אלה מחברים את שרשראות מנוף המשאית אל נקודות העגינה של מכולות האשפה (משקל כל מכולה - מאות ק"ג), לאחר מכן, אחד מהם מרים את המכולה באמצעות המנוף ודואג לשפוך את תוכן המכולה אל המשאית, ובזמן הזה - העובד השני מטאטא את אזור חנייתה של המכולה ואוסף את הלכלוך שהצטבר שם. עם תום עבודת הטאטוא ואיסוף הלכלוך ועם תום שפיכת תוכן המכולה אל המשאית, מוריד העובד הראשון את המכולה, באמצעות המנוף - בחזרה אל מקומה. בחלק מזמן הורדת המכולה אל מקומה, המכולה מסתירה לעובד זה חלק משדה הראיה.
ג.
עד יום 16/10/04 עבד התובע בעבודתו בלי שנעדר ממנה היעדרות מיוחדת.
ד.
ביום 17/10/04, פנה התובע לרופאת המשפחה שלו והתלונן על כאבי גב. הרופאה, אשר הגדירה את הביקור כ"ביקור רגיל", רשמה כך: "מי זה 5 ימים כאבי גב התחתון לאחר תנועה לא טובה, לפי דברו הכאבים חוזרים פעם בשנה. כאבי בטן, תפיחות הבטן, קושי ביציאות." [הטעויות- במקור].
ה.
הרופאה בדקה את התובע, התייחסה לכך שבעבר הוא סבל מאבנים בכליות, המליצה על טיפול במשככי כאבים ואישרה כי עקב מצבו התובע אינו כשיר לעבודתו מיום 18/10/04 עד יום 21/10/04.....
ו.
....ביום 6/12/04, חזר התובע פעם נוספת אל רופאתו. באותו מועד, דיווח התובע לרופאה כי הכאבים בגב החלו לאחר שביום 10/8/04, נחבל התובע בגבו בעת עבודתו. התובע הציג לרופאה טופס 250 חתום על ידי נציג העירייה. הרופאה החליפה לתובע את תעודות המחלה הקודמות,
בתעודה רפואית לנפגע בעבודה, שבה אושרה תקופת אי-כושר מיום 18/10/04 ועד
יום 25/11/04, וכן אישרה לתובע תקופת אי-כושר נוספת, בגין התאונה הנטענת, לתקופה שמיום 26/11/04 ועד יום 25/12/04...".
4. המחלוקת שעמדה בפני בית הדין האזורי הייתה עובדתית במהותה, והיא האם נפגע המערער בעבודתו ביום 10.8.2004.
5. לגרסתו של המערער, בעת שטאטא את מקום חניית מכולת האשפה, בעוד חברו לעבודה, מר פרידמן, הרים אותה בעזרת מנוף, הוריד מר פרידמן את המכולה מבלי שהבחין כי המערער נמצא שם, ופגע בגבו של המערער. המערער צעק והצליח להימלט מתחת למכולה. המערער נח מעט בתא הנהג של משאית האשפה, וסיפר למר פרידמן ולנהג מה אירע לו. המערער סירב לגשת לרופא, ושב לעבודתו כרגיל. רק לאחר כחודשיים, ביום 17.10.2004, פנה המערער לראשונה לטיפול רפואי.
6. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער מן הטעם שלא עלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, לאור המסמכים הרפואיים בכללותם, ובמיוחד לאור המצוין במסמך הרפואי הראשון, לפיו החלו הכאבים רק חמישה ימים קודם לכן, וכי הם חוזרים מדי שנה. זאת, למרות התרשמותו של בית הדין האזורי, לפיה עדותם של המערער ושל עדיו הייתה עדות מהימנה.
7.
עיקר טענות המערער בערעורו הן כדלקמן:
א. לאור קביעתו של בית הדין האזורי בדבר מהימנות גרסתו של המערער, היה מקום להאמין אף לעדותו לפיה השתהה בקבלת הטיפול הרפואי מפני דאגתו לפרנסת משפחתו, ומפני שהוא עובד רציני ומסור לעבודתו. רק לאחר שהמערער נוכח כי אינו מסוגל לטפל בכאביו בכוחות עצמו וכי הוא אינו מרגיש הקלה בכאביו, פנה לטיפול רפואי. כמו כן, היה מקום להאמין לעדותו לפיה הסיבה שרק ביום 6.12.2004 הודיע לרופאה כי מדובר בתאונת עבודה היא שלפני כן לא ייחס המערער למקרה חשיבות, ורק משנכח כי הכאבים אינם נעלמים, ציין אותו בפני הרופאה.
ב. הסיבה לכך שהרופאה החליפה בדיעבד, ביום 6.12.2004, את אישורי המחלה בתעודות אי כושר לנפגע בעבודה, היא שרק בתאריך זה המציא לה המערער את טופס 250 ממעבידתו.
ג. המערער לא דיווח מיידית על החבלה בגבו, מפני שלא מדובר בחבלה ישירה, אשר בנסיבות דנן הייתה עלולה לגרום למותו, אלא בחבלה עקיפה, אשר נגרמה, ככל הנראה, על ידי גלגל המכולה.
ד. אין סיבה להעדיף את הרישום במסמכים הרפואיים על פני עדותם של המערער ושל העדים מטעמו, אשר נקבעו כמהימנות, ומהן עולה קיומו של אירוע תאונתי בעבודתו של המערער.
8. בישיבת קדם הערעור הוסכם, כי המערער יגיש סיכומיו בכתב, וכי תיקבע ישיבת קדם דיון נוספת, בה תכתיב ב"כ המוסד סיכומיה לפרוטוקול.
9. המערער חזר בסיכומיו, בעיקרו של דבר, על טיעוניו בערעורו, וביקש, כי במקרה שתידחה תביעת מרשו, שלא לחייבו בהוצאות המשפט.
10. ב"כ המוסד טענה כי מדובר בערעור עובדתי, וכי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של בית הדין קמא. עוד הוסיפה ב"כ המוסד, כי אין כל סתירה בין התרשמותו של בית הדין האזורי כי עדותם של המערער ושל העדים מטעמו מהימנה, לבין דחיית תביעתו בשל הסתירות שנפלו במסמכים הרפואיים. זאת ועוד. בית הדין האזורי לא האמין לכל גרסת המערער, ולא קיבל את הסבריו באשר לסיבה שבשלה המשיך לעבוד כרגיל כחודשיים לאחר האירוע הנטען, ולא מסר לרופאה פרטים מדויקים לגבי האירוע. לסיום העירה ב"כ המוסד, כי במקרה דנן מדובר בחבלה ישירה מחפץ מסוים, ולא בחבלה בלתי ישירה.