אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עבל 466/06

פסק-דין בתיק עבל 466/06

תאריך פרסום : 10/08/2009 | גרסת הדפסה
עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
466-06
06/06/2007
בפני השופט:
1. עמירם רבינוביץ
2. יגאל פליטמן
3. לאה גליקסמן


- נגד -
התובע:
סעיד בסול
עו"ד ערפאת טאהא
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד יפעת קונה
פסק-דין

השופטת לאה גליקסמן

1.                  ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (בל 3003/04; השופט חיים ארמון ונציג ציבור מר אוריאל חכים סיטון), בו נדחתה  תביעתו של המערער להכרה באוטם לבבי בו לקה ביום 22.9.03 כפגיעה בעבודה.

2.                  הרקע לערעור, על פי קביעותיו של בית הדין האזורי:

א.     המערער עובד מאז שנת 1984 כמורה בבית ספר התיכון לחינוך טכנולוגי ומכונאות, בשפרעם.

ב.      במשך עשר השנים האחרונות, מרבית התלמידים בכתתו של המערער נחשבים לבעייתיים, והמערער נאלץ להתמודד עם הפרות משמעת חמורות של תלמידיו. בשל ההתנהגות של מרבית תלמידיו, המערער נוהג לשלוח חלק מהם אל מנהל בית הספר, ולעתים מזמין המערער את המנהל לשיעורים, כדי לנסות ולהשליט יותר משמעת. על פי עדות מנהל  בית הספר, המערער נוהג להזמין אותו כשלוש פעמים בשבוע.

ג.       ביום 22.9.03, במהלך השיעור השני של אותו יום לימודים, המערער חש חולשה וכאבים בידו ובחזהו. המערער התיישב על השולחן, בשל חולשתו, וביקש מאחד התלמידים שיביא לו מים, אך בשל חולשתו כמעט ולא הצליח לשתות. המערער יצא מהכיתה, הגיע למזכיר בית הספר, התלונן בפניו על כאבים בידו השמאלית ועל כך שהקיא. מזכיר בית הספר סייע למערער להגיע לבית החולים הסקוטי בנצרת. המערער נבדק בבית החולים, ואובחן כסובל מאוטם חריף בשריר הלב.

3.                  לגרסת המערער בבית הדין, סמוך למועד בו לקה בלבו התרחש אירוע חריג בעבודה.  לדבריו, ביום 20.9.03 שניים מהתלמידים איחרו לשיעור איחור חריג, והמערער רגז על כך ושלח אותם אל המנהל, אך הם ניסו להמריד את שאר הכיתה ולהביא לכך שהתלמידים האחרים יפסיקו ללמוד. המערער רגז על כך בצורה חריגה, ושב לביתו כשהוא חש מועקה קשה. למחרת, ביום א' 21.9.03, לא לימד. ביום 22.9.03, המערער התייצב בבית הספר והבחין כי אותם תלמידים שאיחרו ביום 20.9.03 ממשיכים להפריע לשיעור. המערער חשש שתחזור התופעה שהייתה יומיים קודם לכן, הדבר גרם לו למועקה קשה, וסמוך לאחר מכן - החלו הכאבים. 

4.                  בית הדין האזורי קבע כי לא ניתן לראות באירועים מיום 20.9.03 ומיום 22.9.03 "אירוע חריג". בית הדין האזורי קבע כי לא הוכח שבמועדים אלה התרגז המערער באופן חריג. את קביעתו ביסס בית הדין קמא בעיקר על הודעתו של המערער לחוקר המוסד, אשר העיד כי הרגיש "בסדר גמור" ביום 22.9.03, וכי באותו יום "לא היה לי ויכוח עם אף אחד. אני הגעתי לכיתה. לא היה שום אירוע מיוחד ביום 22.9.03". עוד קבע בית הדין כי המערער היה רגיל להפרות משמעת קשות, וכי מצב זה נמשך בכיתות שבהן מלמד המערער כעשר שנים. לכן, גם אם היו הפרות משמעת בימים 20.9.03 ו- 22.9.03, המערער לא התרגז על כך באופן מיוחד. 

5.                  המערער טען בערעורו: הודעת המערער לחוקר הוגשה ללא חקירת החוקר, על אף שהמערער ביקש לחקור את החוקר בפניו נמסרה ההודעה; הודעת המערער לחוקר אינה משקפת את המציאות, שכן על פי האמור במסמך קבלה של המערער לבית החולים ביום 22.9.03 המערער סבל מכאבים ולחצים בחזה והקאות במשך שלושה ימים לפני האשפוז, ועובדה זו אינה מתיישבת עם דברי המערער לחוקר שהרגיש "בסדר גמור" ביום 22.9.03 וכמה ימים לפני כן; בית הדין התעלם מעדותו של מנהל בית הספר בתצהירו, כי ביום 20.9.03 היה ויכוח בין המערער לתלמידיו, אשר בעקבותיו היה המערער "נסער ונרגש"; גם אם התרחשו בעבודתו של המערער אירועים דומים, אין בכך כדי לשלול את הקביעה כי מדובר באירוע חריג, וזאת בהסתמך על הנפסק בדב"ע
(ארצי) נד/268 - 0 יוסף ניב נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 143 (1995); פסק הדין בטל, לנוכח העובדה שבית הדין החליט לקיים דיון ללא נציג עובדים, וזאת ללא הנמקה וללא שנתבקשה הסכמת הצדדים.

6.                  ב"כ המוסד תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי וטענה כי: השאלה המשמעותית היא אם היה "אירוע חריג". לעניין זה יש לקבל את הודעתו של המערער בפני החוקר, ויש לציין כי גם בעת קבלתו לבית החולים לא תיאר המערער אירועים חריגים בעבודה;  על פי עדות מנהל בית הספר, לא מדובר באירוע חריג; אשר לקיום הדיון במותב חסר - בהתאם לסעיף 22 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 ניתן לקיים דיון במותב חסר.

דיון והכרעה

7.                  בהתאם לפסיקה:

כאשר מדובר בהכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה, נקודת המוצא היא שבמבוטח מקננת מחלת לב כלילית, אשר בסופו של דבר, ללא קשר לעבודה, עלולה לגרום להופעת אוטם שריר הלב. לעתים, ניתן לקשור בין אירוע חריג בעבודה, שהוא הגורם המשרה (הזרז - trigger ) לבין הופעת האוטם במועד בו הופיע. ...

מכאן, ומאחר שאוטם שריר הלב מופיע על רקע מחלת לב, המתפתחת משך תקופה ארוכה, ומרבית גורמיה אינם קשורים לעבודה, הרי שיש לקבוע אם היה קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם, וככל שקיים קשר סיבתי, יש לקבוע אם הגורם המשרה תרם תרומה ממשית להופעת האוטם (..).

על פי רוב ניתן משקל רב לגרסה הראשונה שמוסר מערער אשר הופיעה במסמכים הרפואיים של חדר מיון בבית החולים, סיכום מחלה בבית החולים ופנייתו הראשונה לרופא בקופת חולים. כן ניתן משקל להודעתו של המבוטח בפני החוקר של המוסד לביטוח לאומי, כי ניסיון החיים מלמד שעל פי רוב הגרסאות הראשוניות הן אשר משקפות את אשר אירע עובר לבואו של האוטם.

עב"ל (ארצי) 462/02 נחום אברהם - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם; 4.2.2007).

8.                  לאחר בחינת טיעוני הצדדים בפנינו וכלל החומר שבתיק, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן.

9.                  מקובלת עלינו עמדתו של בית הדין האזורי, כי היה מקום למתן משקל מכריע להודעת המערער לחוקר, אשר ניתנה בטרם קיבל המערער ייעוץ משפטי והיה מודע להשלכות דבריו על תביעתו. בעניין המהותי להכרעה בתביעה -  התרחשות אירוע חריג בסמוך למועד בו הופיע האוטם - אין שום סתירה בין הודעת החוקר לבין האנמנזה בבית החולים, שכן גם בבית החולים לא דיווח המערער על התרחשות אירועים חריגים בעבודתו אלא על הכאבים. לאמור לעיל יש להוסיף כי גם ב"הודעה על פגיעה בעבודה" שהגיש המערער למוסד, בה נתבקש לתאר "כיצד נגרמה [הפגיעה] ובמה התעסקת בעת הפגיעה" לא ציין המערער דבר בקשר לאירועים שהתרחשו בסמוך לבוא האוטם, אלא נכתב רק "מורה בי"ס תיכון שפרעם - התקף לב". מסקנתו של בית הדין האזורי כי האירועים ביום 22.9.03 לא היו בגדר "אירוע חריג" מתיישבת גם  עם עדותו של מנהל בית הספר, אשר בתשובה לשאלה "אם היה הבדל בין ה- 20.9.03 לבין ימים אחרים" השיב כי ".. כמעט תמיד הם עשו בעיות, הייתי נקרא 3 פעמים בשבוע לכיתה הזו בגלל הבעיות. ביום הזה, ה- 20/9 הוא קרא לי, אמר שקשה להשתלט עליהם, שאשלח אותם הביתה, אמרתי לו שזה קשה" ( פרוטוקול ע' 7, ש' 15 - 18).

10.              כללו של דבר: כידוע, הכלל הוא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית, ובמיוחד לא באלה המבוססות על התרשמותו של בית הדין מן העדויות שנשמעו בפניו. במקרה הנדון, לא מצאנו כי יש מקום לחרוג מהכלל ולהתערב בקביעתו של בית הדין האזורי, המבוססת על התרשמותו מהעדויות ומהמסמכים בפניו, כי המערער לא הוכיח שהתרחש "אירוע חריג" בסמוך למועד בו לקה באוטם שריר הלב. משלא הוכחה התרחשות "אירוע חריג" אשר עשוי היה לגרום לאוטם שריר הלב, דין התביעה להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה להידחות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ