פסק-דין בתיק עבל 229/07

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט אייל אברהמי; בל 11259/05) בו נדחתה מחמת התיישנות תביעתה של המערערת נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי מיום 27.8.03, בה נדרשה המערערת להשיב תשלומי קצבת ילדים שקיבלה עבור ילדים השוהים בחו"ל, מיום 1.9.01.

            להלן העובדות העולות מפסק דינו של בית-הדין האזורי:

2.         ביום 27.8.03 ניתנה החלטה מטעם המוסד לביטוח לאומי בה הוא שולל את קצבת הילדים של המערערת עבור התקופה שמחודש ספטמבר 2001 ואילך (להלן גם מכתב הדחיה). לטענת המוסד לביטוח לאומי, החל מהמועד האמור המערערת לא נכללה בהגדרת "מבוטח" על פי סעיף 65 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן גם החוק) לצורך הפרק העוסק בביטוח ילדים, הואיל והיא שהתה בחו"ל בתקופה זו, ולא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין מעבידה בישראל.

3.         המערערת הגישה את התביעה לבית הדין האזורי ביום 9.5.05. המוסד לביטוח לאומי טען כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. בית הדין האזורי דן תחילה בטענת ההתיישנות.

            פסק דינו של בית הדין האזורי:

4.         על פי תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969, יש להגיש את התובענה לבית הדין לעבודה תוך שישה חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע על החלטת המוסד לביטוח לאומי בתביעה. כן צוינה ההלכה לפיה בית הדין אינו מוסמך להאריך את המועדים להגשת תובענות ולהגשת ערעורים עם החלטות של המוסד לביטוח לאומי.

בית הדין האזורי מצא, כי המערערת לא הביאה טעם כלשהו המצדיק את הפסקת מרוץ ההתיישנות. המערערת טענה בסיכומיה בבית הדין האזורי כי מכתב הדחיה לא נמסר לה כדין והיא למדה על דחיית תביעתה רק במהלך חודש יוני 2004, בעת שביררה ביוזמתה את ענייניה אצל המוסד לביטוח לאומי.

עם זאת, בכתב התביעה טענה המערערת כי לאחר שהחליט המוסד לביטוח לאומי על דחיית התביעה, היא שכרה עו"ד כדי לערער על ההחלטה ואף החליפה מספר עורכי דין. בית הדין האזורי קבע כי גרסאות אלה אינן מתיישבות אחת עם רעותה, וגם אם תתקבל הטענה שהופיעה בסיכומים אין בכך כדי לדחות את טענת ההתיישנות.

כן הסיק בית הדין האזורי כי המערערת ידעה שתביעתה לקצבת ילדים נבדקת, מכך שהמוסד לביטוח לאומי פתח בחקירה בעניינה באמצע שנת 2003 ואף גבה הודעות מאביה וממעסיקה.

בנוסף, מכתב הדחיה נשלח למערערת בדואר רשום, לכתובת אותה מסרה המערערת ככתובת מגוריה המדויקת בישראל (כתובת שמופיעה גם במסמכים אחרים שהגיעו לידה של המערערת סמוך לאותו המועד), ולפיכך נקבע כי המכתב הומצא למערערת כדין ובמועד. כן קבע בית הדין האזורי כי אין זה סביר שהמערערת לא ביררה מה עלה בגורל תביעתה במשך השנתיים שלאחר חקירת אביה ומעסיקה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

אשר על כן, נדחתה תביעתה מחמת התיישנות. מכאן הערעור שבפנינו. 

5.         הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב, לאחר שנערך דיון קדם ערעור בפני.

6.         ההליך בערעור:

            לאחר דיון קדם הערעור, הודיעה ב"כ המוסד לביטוח לאומי ביום 9.10.07 כי המוסד מכיר בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין המערערת לבין חברת תקשורת וחנוך דתי יהודי משפחה (1997) בע"מ החל מחודש מרץ 2004. לפיכך, המערערת תהא זכאית לקבלת קצבת ילדים בעד הילדים ששולמו בעדם קצבאות בעבר, כל עוד הינה תושבת ישראל המועסקת על ידי מעביד מחוץ לישראל, ובתנאי שהיא עומדת בכל תנאי הזכאות על פי החוק.

כן מסרה ב"כ המוסד לביטוח לאומי, כי תשלום הקצבה עבור הילדים אשר לא שולמו בעדם קצבאות בעבר מותנה בהגשת תביעה לתשלום הקצבה לידי המוסד לביטוח לאומי ובעמידה בתנאי הזכאות על פי החוק.

            על כן, המחלוקת בערעור זה נותרה בעניין זכאות המערערת לקצבת ילדים עבור התקופה שמיום 1.9.01 עד לחודש מרץ 2004.

            טענות הצדדים בערעור:

7.         המערערת טוענת כי יש לבדוק את טענת ההתיישנות בקפדנות וליתן לה פרשנות מצמצמת בנסיבות העניין, זאת גם על פי הנחיות המוסד לביטוח לאומי. לטענתה מכתב הדחיה לא הגיע אליה אלא לאביה, ולפיכך הוא לא הומצא כדין. כן מתבססת המערערת על כך שהיא פנתה למוסד לביטוח לאומי ביום 29.11.04 כדי לברר את העניין וניהלה דין ודברים בדבר תביעתה (ואף התקיימה חקירה נוספת של המוסד לביטוח לאומי בעניינה), ויש בכך כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות. כן מוסיפה המערערת, כי לאור הודעת המוסד לביטוח לאומי מיום 9.10.07 סיכויי הערעור שלה לגופו של עניין טובים.

8.         המוסד לביטוח לאומי, מנגד, טוען כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. כן טוען המוסד לביטוח לאומי, למען הזהירות בלבד, כי גם לגופו של עניין דין תביעתה של המערערת להידחות, הואיל ולא הוכח קיום יחסי עובד ומעביד בין המערערת לבין החברה בתקופה שמיום 1.9.01 עד לחודש מרץ 2004.

            דיון והכרעה:

9.         לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991, בכל הקשור לזכאותה של המערערת לקצבת ילדים בתקופה שמיום 1.9.01 עד לחודש מרץ 2004.

            המערערת לא הציגה בפנינו טעם המצדיק את הפסקת מרוץ ההתיישנות על פי הפסיקה. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו.