פסק-דין בתיק עבל 1349/02

הנשיא סטיב אדלר

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופטת יהודית גלטנר-הופמן; בתיק בל 589/99 מיום 15.7.02), בו נדחתה תביעת המערערת לתשלום קיצבת תלויים בעקבות פטירת בעלה המנוח.

2.         להלן העובדות כפי שפורטו בהחלטת בית הדין קמא מיום 10.1.00

א.        המנוח, יליד 1923, עבר ניתוח קטיעה מתחת לברך רגל שמאל בשנת 1988. מדובר בפגיעה אשר הוכרה כ"תאונת עבודה" (החל מהמועד הנ"ל נעזר המנוח בפרוטזה). המערערת הינה אלמנתו.

ב.         לאחר האירוע הנ"ל המשיך בעבודתו הקודמת עד לשנת 1995, בה החל לעבוד אצל בתו בעבודה פקידותית ובשליחויות. מדובר בעבודה במשרד הממוקם בקומה שלישית ללא מעלית, והמנוח עבד במקום זה כשלוש שנים, משנת 95 עד שנת 98, ובמשך מחצית היום, כל יום במשך שישה ימים בשבוע.

ג.         המנוח נאלץ לעלות מידי יום למשרד במדרגות, עובדה אשר גרמה מאמץ יתר על רגלו הימנית. כן ביצע שליחויות, במהלך עבודתו ונאלץ לעלות למשרדים שונים, כגון בנקים, מס הכנסה וכדומה.

ד.         בתחילת 1988, החל המנוח לחודש כאבים בכף רגל ימין ונתגלה פצע בבוהן ימין. המערערת מגדירה את הפצע כחתך מתחת לבוהן. המנוח החל לקבל טיפולים רפואיים בבית החולים "קפלן". מדובר בטיפול בעזרת בלון. לאחר מכן, הופנה לטיפול רפואי בבית החולים ,אסף הרופא". מדובר בטיפול בתא חמצן, אולם כפי שעולה מעדותה של המערערת, הטיפול לא עזר, ובסיומו התגלה נמק. בשלב זה הופנה המנוח לטיפול בבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים. המנוח איבד תאבונו והחל לסבול כאבים חזקים, שב לביתו, אולם כעבור זמן מה שב לאישפוז בבית החולים.

ה.        בבית החולים "הדסה" נערך ניתוח עם כריתה של הבוהן. הניתוח בוצע בהרדמה מלאה, אף כי המערערת מעידה בפני בית הדין, כי הובהר לרופאי המחלקה, כי המנוח היה רגיש לחומר הרדמה כללי.

ו.         לאחר הניתוח, המנוח לא התאושש, סבל מבצקת ריאות, לרבות בעיה לבבית. לאחר 3 ימים קיבל אירוע מוחי ונפטר ביום 20.5.98.

ז.         לטענת המערערת, הפגיעה בבוהן וכף רגל ימין הינה בבחינת החמרה של תאונת העבודה מ-6.8.88, והקשורה, בין היתר, במאמץ שנדרש משימוש ברגלו הימנית של המנוח במהלך עבודתו שתוארה לעיל, ולפיכך טוענת, כי ההחמרה בתאונת העבודה מ-1988 גרמה למותו של בעלה המנוח, ולפיכך מבקשת לזכותה בקצבת תלויים.

3.         בית הדין קמא מינה את פרופ' אליהו ענטבי, מנהל מחלקה כירורגית א' במרכז הרפואי "רבין", כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין על מנת שיחווה דעתו בדבר הקשר הסיבתי בין השתלשלות העניינים שפורטה בסעיף 2 לעיל ומותו של המנוח לבין הפגיעה ברגלו השמאלית שהוכרה ב-6.88 כתאונת עבודה.

            המומחה התבקש לענות על השאלות הבאות:

א.        מהי הסיבה לפטירתו של המנוח ב-20.5.98?

ב.         מהי המחלה ממנה סבל המנוח בבוהן ובכף רגל ימין?

ג.         האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח בין השנים 1995 - 1998 שפורטו לעיל, בשים לב למצבו הרפואי, היינו כשהוא נעזר בפרוטזה ברגלו השמאלית, לבין החתך ו/או הפצע שהתגלה בבוהן כף רגלו הימנית?

ד.         האם ניתן להסיק ממצבו הרפואי שאובחן בבוהן ובכף רגל ימין לבין מותו של המנוח ב-20.5.98?

ה.        האם קיים קשר סיבתי בין הנזק הרפואי שהתגלה בבוהן ובכף רגל ימין לבין מותו של המנוח ב-20.5.98?

ו.         במידה ומותו של המנוח נגרם הן בגין מצב תחלואתי והן בגין תנאי העבודה שפורטו בסעיף 2 לעיל, האם ניתן לומר, כי השפעת תנאי העבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (כגון מצב רפואי בסיסי, גיל)?

ז.         אם המומחה סבור שיש מקום למינוי מומחה נוסף בתחום מומחיות אחר, מתבקש המומחה לפרט זאת בחוות דעתו, ובין הדין ימנה, לאור זאת, מומחה נוסף בתחום מומחיות אחר.

4.         פרופ' ענתבי לא המליץ על מינוי מומחה נוסף.