פסק-דין בתיק עא 3853/06

השופטת ש' וסרקרוג, ס' נשיאה :

1.         הערעור הוא על פסק-דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט לבנוני), מיום 15/10/06 בתיק ע"ש 101/02, לפיו אישר בית משפט קמא חיוב המערערים בהיטל השבחה כפי שנקבע על ידי השמאי המכריע.

כמו כן, מתייחס הערעור להחלטות ביניים שניתנו בבית משפט קמא על ידי כבוד השופט רון סוקול, אשר דן בתיק קודם להעברתו להמשך דיון בפני כבוד השופט לבנוני.

הרקע וההליכים הקודמים :

2.         העובדות פורטו בפסק-דינו של בית משפט קמא ואין לנו אלה לציין את עיקרי הדברים.

2.1        המערערים הם בעלים של חלקות 72 ו- 73 בגוש 11052 (להלן: המגרש ) בתחום הוועדה המקומית קרית אתא (להלן: המשיבה או הוועדה ).

2.2        ביום 6/12/01, ובעקבות אישורה של תוכנית כ/222 הוציאה המשיבה הודעת חיוב היטל השבחה, אשר הסתמכה על שומת שמאי מטעמה, מר גדי דגני.

            המערערים לא הסכימו לחוות הדעת, הגישו חוות דעת נוגדת מטעמם של השמאי מר גרשון פנחסיק, ולנוכח האמור, וכנדרש על פי סעיף 14 לתוספת השלישית של חוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 להלן: החוק ) מונה שמאי מכריע, מר דוד תגרמן (להלן: השמאי המכריע ). 

            על חוות דעת זו הוגש הערעור דנן, לפי סעיף 14(ג) לתוספת השלישית של החוק. 

התוכניות :

3.         התכנית הראשונה שחלה על המגרש היא "תוכנית כופריתא" שהיא תכנית מנדטורית. התכנית לאחר מכן היא תכנית כ/62. אין חולקים כי תכנית זו לא אושרה, על אף שלטענת המערערים נהגה הועדה, לאורך שנים להעניק היתרי בניה על פי הוראת תוכנית זו, למרות שלא אושרה.

            לאחר התוכנית האמורה אושרה תוכנית כ/150. לטענת המערערים אין בתוכנית זו להוסיף השבחה כלשהי על המגרש, שלא הייתה לפי תכנית כ/62, למעט "יתרון הוודאות" שנוצר, בהיות התכנית האחרונה תכנית שאושרה.

            התכנית האחרונה הצריכה לעניין היא תכנית כ/222. לטענת המערערים תכנית זו כלל איננה בגדר של "תכנית משביחה", בוודאי לא לגבי חלקה 72 אשר מרב שטחה הופקע על פי התוכנית האמורה, ולמעשה חלקה זו נפסלה לבנייה עקב אותה הפקעה. גם לגבי חלקה 73, טענו כי לא יצרה התוכנית כל השבחה.

טענות בעלי הדין בבית משפט קמא :

4.         המערערים הודו כי אכן תוכנית כ/222 התירה איחוד חלקה 73 יחד עם חלקה 72. כתוצאה מן המפורט בתכנית האמורה, ובהיות חלקה 73 גובלת עם חלקה 72, ביקשו המערערים איחוד חלקות, ובקשתם נענתה. כתוצאה מאיחוד החלקות הנ"ל, "נצלה" למעשה חלקה 72 ואפשרות הבנייה לרבות הגדלת אחוזי הבניה התאפשרה בחלקות שאוחדו.

            למרות האמור, סבורים המערערים כי איחוד החלקות, אינו נובע מן התוכנית כ/222, וממילא לא נוצרה השבחה מכוחה של תוכנית זו, לגבי המגרש.

            המערערים מוסיפים וטוענים, כי העיקרון הוא כי יש להשית היטל השבחה רק על השבחה שהיא פועל יוצא של "תכנית משביחה". גם אם התכנית החדשה "לוכדת" אירועים אחרים, כגון עליית ערך מקרקעין שהוא פועל יוצא של תנודות השוק, ושאינם קשורים לתכנית "המשביחה", אזיי אין להטיל בגין "השבחה" זו היטל כלשהו.

            המערערים טענו עוד כנגד אופן כתיבת חוות הדעת של השמאי המכריע, כאשר לא ניתן ללמוד ממנה על הקשר בין שיעור ההשבחה לשיקולים השונים שפרט השמאי כמבססים הטלת היטל השבחה.

5.         המשיבה לא חלקה ואינה חולקת על העיקרון המפורט לעיל לפיו אין להטיל היטל השבחה, אלא ככל שהייתה כזו מכוח "התוכנית המשביחה", ואולם לעמדתה יש קשר ישיר בין אפשרות איחוד החלקות, אותו התירה התוכנית כ/222 לבין ההשבחה. עוד טוענת המשיבה כי התוכנית הרלוונטית לצורך השוואת המצב העובדתי שהיה קודם לאישורה של התוכנית האחרונה, אינה יכולה להיות תוכנית כ/62, מאחר שזו לא אושרה.