פסק-דין בתיק עא 3725/04

1.         המערער הגיש ערעור על פסק-דינו של בית-משפט קמא (כב' השופט צבי כספי), מיום 23.9.04           , אשר חייב את המערער לבנות מבנה אשפה במיקום ובגודל שקבע בית-משפט קמא (להלן - מסתור האשפה). כך גם חייב בית-משפט קמא את המערער לשלם למשיבים 1 - 4 (להלן - המשיבים), התובעים בפניו, 30,000 ש"ח כפיצוי בגין עוגמת נפש (להלן - הפיצויים), נכון למועד מתן פסק הדין, ובנוסף, לשאת בהוצאות המשיבים וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ש"ח (להלן - ההוצאות).

2.         במסגרת הדיון בפנינו, הסכימו המערער - מצד אחד והמשיבים - מצד שני, כדלקמן:

א.                  המערער יגיש בקשה להיתר לבניית מסתור האשפה, במיקום שיהיה על בסיס השרידים, וכן יהרוס את הפתח האטום.

המערער ישא בכל ההוצאות שיידרשו בגין כך.

ב.                  לאחר ביצוע האמור, יכריע בית המשפט בשאלת הפיצויים וההוצאות, בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, וללא מתן נימוקים.

3.         בנוסף צויין בהחלטתנו, כי רשמנו את עמדתו ובקשתו של עו"ד כהן, ב"כ המערער, כי נתייחס לנושא הקביעות האישיות שקבע בית-משפט קמא ביחס למערער, ביחס למי מבני משפחתו וכלפי מי שלא היו צדדים להליך.

            לענין אחרון זה, ציינו המשיבים בתגובתם האחרונה, כי עניינם היה מלכתחילה - נושא מסתור האשפה, ולא בקביעות כלליות כאלה ואחרות, וכי הם מסכימים למחיקת "החלקים הפוגעניים לטענת המערער" מפסק הדין, לפי שיקול דעת בית מהמשפט.

4.         לאחר שבחנו את טענות המערער והמשיבים, ובהתחשב במכלול הנסיבות והנטען, מצאנו לנכון להורות כדלקמן:

א.                  לענין הפיצויים - מצאנו לנכון להעמידם בשיעור של 15,000 ש"ח נכון למועד מתן פסק-דינו של בית-משפט קמא.

ב.                  אין מקום להתערב בקביעת בית-משפט קמא לענין ההוצאות ושכ"ט עו"ד.

ג.                    כל צד ישא בהוצאותיו ובשכר טירחת עורך-דינו בגין ההליכים בערכאה זאת. הוראה זאת מתייחסת גם למשיבים 5 ו- 6.

5.          א.       בית-משפט קמא, ביקר קשות את התנהלות המערער ואף את התנהלות הפועלים מטעם המשיבה 5 (להלן - העירייה).

                       כך, בהתייחס לתוכנית הסניטרית, ציין בית-משפט קמא, כי נוכח דברי המערער ניתן להבין "עד כמה גדול הוא החשד בעיני שהופעת התכנית הסניטרית כרוכה בזיוף, מרמה, שימוש בסמכות שלא כדין וכו' ...". בהמשך קבע בית-משפט קמא "עובדה בעלת משמעות היא, שאשת הנתבע היא עובדת בעיריית פתח-תקווה ואביו היה "מנהל פיקוח" בעירייה, בלא שהנתבע יסביר משמעות התפקיד, וגם העירייה לא מצאה לנכון להבהיר את מהות תפקידו של אבי התובע בעירייה ואת קשריו, אם היו כאלה, עם מחלקת התברואה ... מכל האמור, אין להסיק עובדות, אך נובע ריח רע של מעשים בלתי-חוקיים ובלתי-מוסברים ...".

                        עיקר הדיון נסוב לענין התנהלות בן אהרון, אשר פעל, לכאורה, לפי האינטרסים של המערער, אך לפי קביעת בית-משפט קמא, לא זומן לעדות, חרף הנטען ביחס אליו.

ב.                המערער טוען כי לא היה מקום לקביעות האמורות, ובמיוחד בהתייחס למי שלא הופיעו כלל בפני בית המשפט.

כך טוען המערער, כי אביו סיים את עבודתו בעירייה לפני למעלה מ- 20 שנה, וכי לא הוכח קשר כלשהו בין אשת המערער לפעולות העירייה.

ג.          המשיבים מוכנים למחיקת החלקים הפוגעניים מפסק הדין, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט.

6.         מעיון בפסק-דינו של בית-משפט קמא עולה, כי בית המשפט התרשם כי עולות תהיות קשות בדבר התנהלות הפועלים מטעם העירייה, ובכלל זאת בן אהרון, ובאופן שלכאורה שמרו על האינטרסים של המערער ובהתעלם מחובתם לנהוג לפי הדין.

            אין מקום שערכאת הערעור תתערב בקביעת אותם ממצאים עובדתיים, אולם זאת אך ורק ביחס לקביעות שהיו נצרכות להכרעה בסכסוך שלפניו.