בבית משפט השלום בתל אביב תבע איתן לוסטיג (להלן:
"המערער") את המשיבים עורכי הדין בראון רענן וכהן ורד (להלן:
"המשיבים") להשבת שכר טרחה עודף שגבו הימנו לטענתו על בסיס הסכם שנכרת בנסיבות של עושק ולחילופין המבוסס על תנייה הנוגדת את תקנת הציבור.
במהלך הדיונים בבית משפט שם הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 06.02.06 כי על המערער להמציא בתוך 30 יום מיום מתן ההחלטה ערבות בנקאית אוטונומית בלתי מותנית ובלתי מוגבלת על סך 25,000 ש"ח לתשלום כל הוצאותיהם של המשיבים ולטובת המשיבים. היה והערבות הבנקאית לא תופקד תוך המועד שנקבע תדחה התובענה, אלא אם יורשה המערער להפסיקה.
הסתבר כי המערער לא הפקיד את הערבות הבנקאית בתוך שלושים הימים כנקוב בהחלטה לעיל. ביום 07.03.06 עתר המערער לבית המשפט להאריך לו את המועד להפקדת הערבות עד ליום 25.03.06, הואיל והוא מצוי בנסיעת עסקים ועתיד לשוב לישראל ביום 20.03.06.
הבקשה לא נתמכה בתצהיר המערער וכן נמנע מלפרט בה מאימתי הוא שוהה בחו"ל ומדוע שהייתו בחו"ל מונעת את קיום החלטת בית המשפט. הערבות הבנקאית הופקדה בסופו של דבר ביום 26.03.06 מבלי שבית המשפט החליט בבקשתו למתן ארכה באשר לא נתמלאה החלטת בית המשפט לצרף את תגובת המשיבים לבקשה למתן ארכה.
זאת ועוד, כאשר נבדקה הערבות הבנקאית, שהופקדה בבית המשפט באיחור, ומבלי שניתנה ארכה כאמור, הסתבר גם כי נפלו בה פגמים מהותיים, כגון: נעדר מן המסמך שם המוטב לטובתו נעשתה הערבות הבנקאית, קרי: שמות עורכי הדין המשיבים. כך כמפורט בשורה הראשונה לכתב הערבות וכך בשורה 16 לכתב הערבות שבאין נקיבת שמו של המוטב מהווה כתב הערבות נייר חסר ערך. כמו כן, נעדר מכותרת כתב הערבות שמה של עורכת הדין ורד כהן שנתבעה בתובענה יחד עם המשיב האחר רענן בראון, והערבות להבטחת ההוצאות היא אף להבטחת הוצאותיה.
בנסיבות האמורות, קבעה הערכאה הדיונית, על רקע החלטות קודמות, החסר האמור בתנאי הערבות אינו נובע מטעות מקרית אלא באופן מכוון. כמו כן נעדר הסבר ראוי מדוע לא ניתן היה להגיש את הערבות הבנקאית לבית המשפט בתוך התקופה שננקבה בהחלטה. המערער אינו עומד בצווי בית המשפט, מסב טרחה למשיבים, מה שמחייב אותם בהגשת בקשות חוזרות ונשנות תוך השחתת זמנו של בית המשפט וזמנם. וכך מצויין, בין היתר, בהחלטה:
"אילו היה התובע מקיים את חובותיו על פי החלטות בית המשפט היו כל אלה נחסכים. גם בענייננו - הזלזול הבוטה המתגלה מהתנהגות התובע שלא הפקיד את הערבות הבנקאית תוך המועד שקבע בית המשפט, אשר הגיש את הבקשה להארכת המועד
ביום בו היה עליו
להפקיד את הערבות, מבלי ליתן טעם או נימוק ראוי,
מבלי לתמוך בקשתו בתצהיר, ואח"כ להפקיד על דעת עצמו מסמך הנחזה להיות ערבות בנקאית הניתנת למימוש, זאת ללא רשות בית המשפט, כל אלה מובילים למסקנה אחת והיא כי הערבות הבנקאית לא הופקדה" (עמ' 4 להחלטה; ההדגשות אינן במקור).
אשר על כן, ובהמשך להחלטה מום 06.02.06 נדחתה התובענה.
בערעור שלפנינו סבור המערער כי בית המשפט צריך היה, בנסיבות העניין, ליתן לו ארכה להגשת הערבות הבנקאית שכן הנימוק לארכה (הימצאו של המערער בחו"ל) משמש הוא עצמו כהסבר, ובית המשפט היה צריך להאריך את המועד תוך התניית ההחלטה בהמצאת הוכחות או תצהיר בדיעבד לעובדת הימצאו של המערער בחו"ל, לאחר שובו. עוד סבור היה המערער כי הפגמים שנפלו בכתב הערבות אינם מהותיים אלא טכניים ולא היתה כל מניעה לתקנם מאוחר יותר, ובית המשפט היה צריך לאפשר לו לתקן את הערבות בהמשך.
מבאר ב"כ המערער בהודעת הערעור כי בית המשפט לא ערך את האיזון הנכון ולא שקל כלל את החלופה של הפסקת התביעה במקום דחייתה. אשר על כן, התבקשנו אנו לבטל את פסק הדין ולהחזיר את התיק לדיון לפני הערכאה הדיונית.
עד כאן ענייננו בערעור על פסק הדין הדוחה את התובענה.
כמו כן, נמצא לפנינו ערעור על שלוש החלטות בינייים של הערכאה הדיונית מתאריכים 15.05.05, 29.05.05 ו-06.02.06.
ההחלטה מיום 06.02.06 באה בעקבות בקשה למחיקת התביעה עקב אי ציות המערער לצו עיון במסמכים. לחילופין נתבקש על ידי המשיב להתנות את המשך ההליכים בתשלום הוצאות המשפט, בקיום החלטות בית המשפט מיום 14.07.05 ובהפקדת ערובה כספית להוצאות המשיבים בהתאם למצויין בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשנ"ד-1984.
לאחר שדנה בהשתלשלות העניינים, ביארה השופטת הנכבדה בהחלטתה כי העיון נתבקש במסמך אשר גולה בצו גילוי מסמכים. טענת המערער כי העיון במסמך הספציפי - טיוטת חוות דעת של רואה חשבון על נספחיה - איננה רלבנטית נדחתה. צווי עיון ניתנו כבר בהחלטות בית המשפט ביום 14.07.05 וביום 29.05.05. המערער לא איפשר עיון בנספחי אותה חוות הדעת. מכאן הסנקציה המתבקשת למחיקת כתב טענות בהסתמך על תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשנ"ד-1984.
אלא שהשופטת הנכבדה סירבה להתנות, באותו שלב, את המשך ההליכים בכך שישולמו הוצאות משפט שנפסקו. עם זאת, מצאה לנכון לחייב את המערער בהפקדת ערובה להבטחת תשלום ההוצאות. תוצאה זו נסמכה גם על העובדה כי המערער לא גילה את כתובתו, לא במסגרת ההליכים בערכאה הדיונית וגם לא, את זה נציין מטעמנו, בהליכים שלפני בית המשפט של ערעור. עובדה זו מקשה על נקיטת הליכי הגביה נגדו באשר אינו מכבד את החלטות בית המשפט בעניינים פיסקליים ופרוצדורליים שונים. זהו המקרה הראוי, קבעה השופטת, לחייב את המערער בהפקדת ערובה בנקאית אוטונומית בלתי מותנית ובלתי מוגבלת על סך 25,000 ש"ח לתשלום הוצאות המשיבים. לא תופקד הערבות הבנקאית תוך המועד שנקבע - תדחה התובענה, אלא אם יורשה המערער להפסיקה. זוהי ההחלטה אשר היוותה בסיס, בסופו של יום, לפסק הדין לדחיית התביעה משלא הופקדה במועד; הכל כמפורט לעיל.
ערעור על ההחלטה מיום 29.05.05:
לפני הערכאה הדיונית הונחו שתי בקשות שהוגשו על ידי המשיבים. הבקשה האחת היתה למחיקת התביעה ולחיוב בהוצאות, ולחילופין להורות למערער לגלות גילוי ספציפי של מסמכים נדרשים. הסתבר כי במספר ישיבות קודמות של קדם משפט נתבקש המערער לפרט מדוע מסמכים שהוא מסרב ליתן עיון בהם אינם רלבנטיים, ומדוע עומדת לו טענה של חסיון או של סוד מסחרי או טענה אחרת. לאחר שהשלים את טיעונו בעניין, ניתנה ביום 15.05.05 החלטה על ידי בית המשפט כי על המערער להמציא תצהיר גילוי מסמכים משלים עד יום 24.05.05 וכן נדחתה טענת חסיון שהועלתה על ידו, ובית המשפט הורה על גילויים של המסמכים נשוא טענת החסיון וחוות דעת רואה החשבון עד יום 22.05.05. המערער לא מילא אחר צווי בית המשפט ועתר בעל פה, לאחר המועד, ליתן לו ארכה בת 15 עד 30 ימים לביצוע האמור בשתי ההחלטות. ב"כ המשיבים עתר לחיוב בהוצאות.
מבארת השופטת הנכבדה בהחלטתה נשוא הערעור כי הסבריו של המערער לאי מילוי החלטות בית המשפט בטעמים כי "
היתה תקלה משרדית אצל בא-כוחו" ללא תמיכה בתצהיר או פירוט התקלה, איננה מאפשרת קיום דיון הוגן או ניצול ראוי של זמן בית המשפט והצדדים
"התנהגות התובע (המערער)
בכך שאיננו עומד בצווי בית המשפט כאשר בית המשפט מתיר לו פעם אחר פעם הזדמנויות לתקן את הדרוש תיקון גורמת לכך שההליכים בתיק מתמשכים בנושא גילוי ועיון במסמכים מחודש דצמבר 2004 ועד חודש מאי 2005 כשביניהם התקיימו שתי ישיבות קדם משפט וזו החלטת בית המשפט הרביעית בנושא" (עמ' 3 להחלטה). בנסיבות אלה, לנוכח השתלשלות העניינים, הטענה של תקלה משרדית במשרדו של בא-כוחו מגלה כי אין הדברים בגדר התחמקות ממתן תצהיר בנושא והימנעות מכוונת של המערער מקיום חובותיו. על מנת שלמערער יהיה יומו בבית המשפט מחד, ומאידך - על מנת לפצות את המשיבים על הטרחה ובזבוז הזמן שנגרם להם, ניתנה למערער הזדמנות נוספת למלא בדווקנות אחר החלטת בית המשפט עד ליום 16.06.05 וכן חוייב הוא בהוצאות המשיבים בסכום של 12,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
הבקשה הנוספת שהיתה נשוא ההחלטה מאותו תאריך היתה בקשתו של המערער להורות למשיבים להוסיף או להשלים תשובות לשאלון. בהחלטה בקדם המשפט נתבקש המערער לפרט אילו חלק מן השאלות השיבו המשיבים בתשובות מתחמקות או כוללניות או סתמיות. משחלף המועד שבו נדרש המערער ליתן את הפירוט הסתבר כי לא מילא אחר צו בית המשפט. בהתאמה הורתה הערכאה הדיונית על מחיקת הבקשה. לאחר מספר ימים הגיש המערער, באמצעות בא-כוחו, בקשה במעמד צד אחד לביטול ההחלטה מן הטעם כי בתוך המועד שנקבע הוגשה השלמת הטיעון. העתק של המסמך באותו עניין לא נמצא בתיק בית המשפט. בדיון לפני הערכאה הדיונית טען בא-כוחו כי ככל הנראה בשל תקלה משרדית לא נותר בתיק בית המשפט עותק. מכל מקום, הטענה כי השלמת הטיעון הוגשה במועד נדחתה. לאחר עיון בתשובות לשאלון קבעה השופטת הנכבדה כי המשיבים השיבו לשאלון והבקשה לחייבם להוסיף או להשיב על שאלות מסויימות נדחתה תוך חיוב המערער בהוצאות.
ערעור על החלטת בית המשפט מיום 15.05.05
: