פסק-דין בתיק עא 1855/06

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם שמואל ברוך מיום 23.2.2006 (בש"א 22219/05, ה"פ 1067/05), לפיה נדחתה בקשה לביטול פסק דין מיום 2.10.05, המאשר פסק בורר אשר ניתן ביום ד' תמוז תשנ"ט (18.6.99) והושלם בהחלטות שניתנו בתאריכים: כ"ג אדר א' תש"ס (29.2.2000), ט"ז סיון תש"ס (19.6.2000) ו- י"ד תמוז תש"ס (17.7.2000).

הרקע העובדתי

ביום כ"ה סיון תשנ"ט (9.6.99) חתמו המבקש והמשיב על שטר בוררות בו קיבלו עליהם לקיים ככל שיפסקו כבוד הרבנים חיים צימבליסט, פינחס שרייבר ומאיר הייזלר בענין סמכויותיהם וזכויותיהם בישיבת פוניבז' מוסדותיה ונכסיה, ובכל העניינים הקשורים לכך, כולל בעניינים הרוחניים.

בסעיף 2 לשטר הבוררות הוסכם כדלקמן:

"הרינו מתחייבים לקיים כל מה שיפסקו ויעלו את פסק דינם על הכתב, והכל לפי ראות עיניהם, הן הנראה להם מצד הדין והן הנראה להם מצד הפשרה ואנו  מקבלים עלינו פסק דינם גם אם יהא בטעות. והרשות בידי בי"ד זה להוציא פס"ד ביניים, וכן להוסיף ולשנות ולפרש את פסקי הדין שיתנו, כולל מתן פס"ד סופי שינתן בזמן המוקדם ביותר לפי ראות עינם הדיונית או רובם, וגם פסה"ד הסופי ניתן להתפרש ע"י בי"ד זה וגם אם יתעורר ספק במשמעות שטר בוררין זה, יתפרש הדבר ע"י בי"ד זה, ויהא תוקף שטר זה כתוקף כל שטרי בירורין המועילים עפ"י תוה"ק והמועיל גם עפ"י חוקי הממשלה...".

באשר להרכב ביה"ד נקבע:

"אם אחד מהדיינים יתפטר מכל סיבה שהיא, או שיסרב להופיע לדיונים או שיאמר 'איני יודע', הרי שהצד שבחר אותו מחויב להעמיד דיין אחר במקומו תוך שבעה ימים, ואם לא יעשה כן תהיה סמכות בידי שני הדיינים האחרים להמשיך לדון ולפסוק לבד".

על פי הסמכות שהוענקה להם בשטר הבוררות ניתן על ידי חברי בית הדין פסק ביניים (בתאריך 18.6.99), פסק דין (בתאריך 29.2.00) והבהרות.

בתאריך 11.6.00 הוגשה על ידי הרב אליעזר כהנמן - המערער - ה"פ 811/00, בה עתר לאשר את פסק הבוררות. בתאריך 26.6.00 הגיש המשיב ה"פ 903/00, שגם בה התבקש אישור הפסק וההבהרות כמקשה אחת. במקביל ביקש ביטול פסק הבוררות לפי סעיף 23(ב) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), מאחר שלטענתו לא ניתן לאשרו ללא אישור ההבהרות המהוות חלק אינטגרלי ממנו (ה"פ 904/00).

בטרם היה סיפק בידי בית המשפט לדון בבקשות הצדדים, הוגשה על ידם בקשה בהסכמה להפסקת ההליכים המשפטיים על יסוד תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי ,תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), ובקשתם התקבלה.

בתאריך 13.9.05 הגיש המשיב בקשה לאישור פסק בוררות (ה"פ 1067/05). בקשה זו מתייחסת להחלטת הביניים, ההחלטה המוגדרת כפסק בורר ושתי החלטות משלימות (ה"פ 1067/05).

בתאריך 2.10.05 הוגשה על ידי המערער בקשה לסילוק על הסף של התובענה בה"פ 1067/05 הנ"ל במתכונת בה הוגשה.

בתאריך 2.10.05 ניתן על ידי כב' הרשם פסק דין, בטרם הונחה על שולחנו בקשת המערער. בפסק הדין שניתן במעמד צד אחד נקבע כדלקמן:

"אמנם טרם חלף המועד של 15 ימים הקבוע בחוק, אך מדובר בפסק בורר שניתן בשנת 2000 ובהמשך הובהר בשתי הזדמנויות נוספות באותה שנה, ואף הוגשה לאישורו על ידי המשיב, בקשה שנמחקה בהמשך הדרך.

משכך, חלף המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר, ובשים לב לעובדה כפי שמצהיר עו"ד בלטר שמדובר בדיני נפשות, אני מאשר את פסק הבורר מ- 29.2.00 לרבות שתי ההבהרות מיום 19.6.00 ומיום 17.7.00".

המערער לא השלים עם פסק הדין שניתן כאמור במעמד צד אחד, והגיש בקשה לביטולו. בהחלטתו המנומקת מיום 23.3.06 דחה כב' הרשם את הבקשה ומכאן הערעור שבפני.

דיון

ב"כ המערער מדגיש כי לא הוכחה הטענה, לפיה מדובר בדיני נפשות, ולא היה מקום למתן פסק דין מבלי שנשמעה עמדת המערער.

אף אני סבורה שהיה על כב' הרשם להמתין לתגובת ב"כ המערער בטרם יפסוק. אולם, פגם זה נרפא בדיון בבקשה לביטול פסק הדין אשר בגדרו נדונו לעומקן כל טענות המערער אשר עליהן חזר בדיון שבפני.

אדון בטענות לפי סדרן.

(1) הבקשה המנומקת לאישור פסק הבורר לא הומצאה למערער.