פסק-דין בתיק עא 1536/05

1.       בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד, על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ר. חדיד), מיום 1.5.05, בת.א. 4689/02, אשר חייב את מר נתן כספי, המערער בע"א 1565/06 (להלן: כספי) ואת המשיבות 2 ו-3 בערעור זה לשלם למשיבה 1 (להלן: המשיבה) את הסכום של 201,805 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.2.02. כמו כן, חייב את מר דוד לייכטמן, המערער בע"א 1536/05 (להלן: לייכטמן), לשלם למשיבה סכום של 160,502 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.2.02.

          עוד חוייבו המערערים והמשיבות 2 ו- 3, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

2.       פסק דינו של בית משפט קמא:  

בית משפט קמא קיבל תובענה שהוגשה על ידי המשיבה, חברה העוסקת בשיווק מוצרי נייר וקרטון, נגד המערערים ונגד המשיבה 2 (להלן: דניטק) והמשיבה 3 (להלן: מ.ו.ל), לתשלום חוב בגין מוצרי הנייר אשר סיפקה להן וכן לחברת גרפיקה אומנים (1988) בע"מ (להלן: גרפיקה), תוך הרמת מסך בין חברות דניטק ומ.ו.ל, בינן לבין עצמן, וכן בין המערערים לבין אותן חברות.

המערערים הודו כי דניטק ומ.ו.ל חייבות למשיבה סך של 170,000 ש"ח, מתוכם סך של 23,122 ש"ח בגין חובותיה של  מ.ו.ל, אך טענו כי לא הזמינו סחורות באופן אישי מהמשיבה ולא התחייבו לשאת באופן אישי בחובותיהן של החברות.

כספי כיהן כבעל מניות ומנהל בגרפיקה ובדניטק וכן כבעל מניות במ.ו.ל, ולייכטמן כיהן כבעל מניות ומנהל בדניטק ובמ.ו.ל.

דניטק לא התגוננה מפני התביעה ולא הופיעה לדיונים אשר התקיימו במהלכה, ופסק הדין נגדה ניתן בהעדר הגנה. 

בפני בית המשפט קמא נשמעו עדותם של מר עזרא הובר, נציג מטעם המשיבה (להלן: עזרא) וכספי. בהחלטת בית המשפט קמא מיום 9.9.04 ראה לנכון שלא להתחשב בתצהיר שהוגש על ידי לייכטמן מהטעם שלא התייצב למועד הדיון שנקבע לחקירתו.

3.       בית משפט קמא דחה את טענת מ.ו.ל. והמערערים כי גרפיקה לא היתה לקוחה של המשיבה, כי לא הזמינה ממנה סחורות, כי גרפיקה הפסיקה את פעילותה בשנת 95' וכי לא היה קשר בינה לבין דניטק ומ.ו.ל. נקבע כי לא זו בלבד שהמערערים לא הביאו כל ראיה להפסקת הפעילות כאמור, אלא שטענתם תמוהה לאור העובדה שגרפיקה נמחקה מספרי רשם החברות כעבור 4 שנים תמימות.

בית משפט קמא התרשם כי גרפיקה ודניטק פעלו יחדיו ובערבוביה עד למחיקתה של גרפיקה.  כספי הודה בחקירתו כי גרפיקה עבדה עם המשיבה, וכן הוכח כי חובותיה של גרפיקה נרשמו בספרי דניטק אשר הוקמה לאחר מכן, בשנת 97'. עוד הוכח כי גרפיקה נמחקה מספרי רשם החברות בשנת 99', ואולם רק במאי 00' הודיע כספי לנציג מטעמה של המשיבה אודות המחיקה, והתחייב בפניה כי דניטק ומ.ו.ל. יישאו בהתחייבותיה של גרפיקה כלפיה.

גם דניטק ומ.ו.ל פעלו יחדיו ובערבוביה. דניטק, אשר כתובתה הרשומה זהה לזו של גרפיקה והחלה פעילותה ב- 27/11/97, הזמינה מהמשיבה סחורה בעלות של 105,566 ש"ח, ומ.ו.ל נטלה על עצמה לשאת בחובותיה של דניטק. בהתאם, נרשמו חובותיה של האחרונה בספרי מ.ו.ל. לאחר שמ.ו.ל כיסתה חלק מיתרת החוב, בין השאר באמצעות כספים פרטיים של לייכטמן, סיפקה לה המשיבה בין החודשים יולי-אוק' 00' מוצרי נייר בסך של 64,056 ש"ח.

בית המשפט קמא קבע כי המסקנה המתחייבת בנסיבות המקרה הינה כי לא היתה כל תכלית אמיתית בהקמתן של שלוש חברות אשר עיסוקן זהה ולהן מנהלים ובעלי מניות משותפים, אלא כל המטרה היא להתחמק מביצוע התחייבויותיהן של אותן חברות כלפי הנושים, והמשיבה בכללם. כן נקבע כי המסקנה המתחייבת מחומר הראיות שבפני בית המשפט קמא היא כי גם המערערים עצמם לא ידעו להבחין בין החברות השונות, אלא ניהלו אותן בערבוביה מלאה. לפיכך קיימות נסיבות חריגות למכביר המצדיקות הרמת מסך בין כל החברות לבין עצמן, והן בינן לבין המערערים.

מחומר הראיות, לרבות הודאתו של כספי בעדותו, עולה כי כל שלוש החברות פעלו בכתובת זהה, ברח' הסתת 16 חולון, היא כתובתה הרשומה של מ.ו.ל. בית משפט קמא לא ראה ליתן אמון בגרסת כספי לפיה דניטק היתה פעילה עד חודש מאי 00' בנפרד ממ.ו.ל, וקבע כי מחומר הראיות עולה שהחברה המשיכה לקבל סחורות מהמשיבה גם במהלך חודשים יוני- יולי 00'.

משהודה כספי כי חובותיה של גרפיקה כלפי המשיבה נרשמו בספרי דניטק וחובותיה של דניטק נרשמו בספרי מ.ו.ל, הדבר מהווה הודאה כי דניטק נושאת הן בחובותיה והן בחובות גרפיקה כלפי המשיבה, וכי מ.ו.ל נושאת בכלל החובות כלפי המשיבה.

עם זאת, לא חוייב לייכטמן לשאת באופן אישי בחובותיה של גרפיקה, מאחר לא היה בעל מניות בה ולא הובהר מה הקשר שלו לגרפיקה ולעסקיה עם המשיבה. 

4.      נימוקי הערעור של כספי בתמצית הם כדלקמן:

          א. גרפיקה לא היתה צד להליך בבית משפט קמא ולפיכך לא היה מקום לחייב את המערער בתשלום חובותיה למשיבה.

ב. המשיבה לא הוכיחה קיומן של נסיבות המצדיקות הרמת מסך, או הטלת אחריות אישית על כספי, אשר תרם לחברות מכספו הפרטי בכוונה לסייע בידן להשתקם ולסלק חובותיהן לנושים, והמשיבה בכללם, וכן פעל לעריכת הסדרים בין חב' הוצאות תעבורה וסקרים בע"מ לבין דניטק ומ.ו.ל לשם סילוק חובותיהן כלפי המשיבה. לשיטתו, התנהלותו זו מלמדת כי אין מדובר במי שמבקש לנצל לרעה את אישיותן המשפטית הנפרדת של החברות בכוונה להונות או לקפח אדם, ולפיכך שגה בית המשפט קמא כשהורה לחייבו באופן אישי בחובות החברות.

5.      נימוקי הערעור של לייכטמן בתמצית הם כדלקמן: