1. המערערים הגישו תובענת נזיקין נגד המשיב בגין תקיפה נטענת של המשיב אותם, שגרמה להם לפגיעות שונות בחלקי גופם. המערערים, עת ארוכה, לא הצליחו להמציא כתב התביעה למשיב-הנתבע. בסופה של דרך ניתן פסק דין לזכותם לאחר שבית המשפט השתכנע כי כתב התביעה הומצא כדין למשיב.
2. לימים, ובגדר תיק בש"א 20880/05, עתר המשיב לביטול פסק הדין. כב' הרשם קאופמן, בגדר החלטתו מיום 19.2.06, נענה לבקשתו והתיר לו להגיש כתב הגנה. כתב הגנה כאמור הוגש על ידי הנתבע. החלטתו של כב' הרשם קאופמן משמשת ביסוד הערעור שבפניי.
3. כב' הרשם קאופמן קיבל את עמדת המשיב על פיו לא נעשתה לו המצאה כדין של כתב התביעה. טענת המשיב כי מאז יולי 2001 הוא אינו מתגורר בכתובת בה בוצעה המסירה, וכי שהה בחו"ל בתקופה הרלוונטית, התקבלה על דעתו של כב' הרשם הואיל והמשיב, כך כב' הרשם,
"הציג אסמכתאות לשתי טענותיו אלה. ואלה לא נסתרו בידי ב"כ המשיבים... ולפיכך אכן עומדת למבקש הזכות לבקש ביטול פסק הדין מן הצדק".
4. ואכן, דין הוא כי ככל שההמצאה לנתבע לא בוצעה כדין זכאי הנתבע לביטול פסק הדין "משום חובת הצדק", אף מבלי להידרש כל עיקר לטיב הגנתו. מכאן, כי ככל שעסקינן בנימוקו זה של כב' הרשם הנני דוחה את ערעורם של המערערים-התובעים. קביעתו של כב' הרשם באשר להעדר המסירה, היא קביעה עובדתית מובהקת שהיה לה עיגון בחומר הראיות, ואין בדעתי להתערב בה. המשיב-הנתבע אכן היה זכאי לביטול פסק הדין, בהעדר המצאה כדין, "משום חובת הצדק".
5. ואולם בכך לא סגי. גם משעה שאלו הם פני הדברים אמור הנתבע להגיש בקשתו לביטול פסק דין במועד הקבוע בתקנות, דהיינו תוך 30 יום מיום שהומצא לו, או שנודע לו, דבר פסק הדין אותו הוא מבקש לבטל. דין זה חל על כל מבקש בקשה לביטול פסק דין, אם משום ביטול בתוקף שיקול דעתו של בית המשפט, ואף אם משום ביטול "משום חובת הצדק". ברי לי כי בקשת המשיב הוגשה באיחור, מבלי שנתבקשה, וממילא מבלי שנשקלה והוכרעה, בקשתו להארכת מועד.
6. מן הנתונים שבפניי אני למד כי המשיב הגיש ביום 27.9.05 בקשה פלונית לכב' ראש ההוצל"פ שדן בתיק ההוצל"פ שנפתח בעקבות פסק הדין האמור. משמע, המשיב ידע על קיומו של פסק הדין, וקיבל אזהרה מלשכת ההוצל"פ, במועד כלשהו בלתי ידוע שקדם ל- 27.9.05. ואולם, גם אם אצא מגדרי, למירב ידע המשיב על פסק הדין ביום 27.9.05 באופן שהוא אמור היה להגיש בקשת הביטול 30 יום לאחר מכן, בעוד בקשת הביטול הוגשה ביום 8.12.05, באיחור וללא בקשה להארכת מועד.
7. כב' הרשם קאופמן התייחס לנתון זה בהחלטתו. הוא ציין כי
"מנגד אין חולק כי הבקשה הוגשה באיחור, שכן המבקש ידע על פסק הדין נגדו לכל המאוחר בחודש ספטמבר 2005... בקשתו זו הוגשה באיחור של חודשיים לפחות" (סעיף 3). לנוכח כל אלו, ואגב ביטול פסק הדין, קבע כב' הרשם כי
"יחד עם זאת, לאור האיחור בהגשת הבקשה, ראיתי לנכון לחייב את המבקש בהוצאות בסך 750 ש"ח בצירוף מע"מ, ללא קשר לתוצאות ההליך" (סעיף 4).
8. ואכן, עיון בתגובת המערערים בפני כב' הרשם מעלה כי הטענה האמורה נטענה בפני כב' הרשם במפורש (סעיף 7 לתגובה מיום 16.2.06). חרף כל אלו לא ביקש המשיב, ולו באיחור, להגיש בקשת ארכה שהייתה נידונה, נשקלת ומוכרעת על ידי כב' הרשם, כפי שהייתה מוכרעת.
9. לנוכח כל אלו הנני סבור כי חסד יכול היה לעשות כב' הרשם עם המשיב, ולו בדוחק, לו היה לנוכח הנסיבות האמורות מתנה את ביטול פסק הדין בפסיקת הוצאות ראויה והולמת. עתירתם של המערערים כי שומה היה לחייב בהפקדה של מלוא סכום פסק הדין היא מוגזמת. מנגד פסיקת הוצאות בסך 750 ש"ח, שאף תשלומן אינו מהווה תנאי לביטול פסק הדין, אף היא לא מקובלת עליי. כשלעצמי, מחייב הייתי את המשיב לשלם למערערים הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כתנאי לביטול פסק הדין. ואולם לנוכח קביעתו של כב' הרשם החלטתי להעמיד את סכום ההוצאות האמור על סך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ, ללא כל קשר לתוצאות ההתדיינות.
10. לפיכך, הנני מורה כי ככל שהמשיב ישלם לידיו הנאמנות של ב"כ המערערים סך של 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה, וימציא ראיה על כך לתיק בית המשפט, תעמוד החלטת כב' הרשם קאופמן על כנה, והתביעה תישמע ובפניי. בחלוף המועד האמור, ובהעדר ראיה על תשלום כאמור, תבוטל החלטת כב' הרשם קאופמן באופן שיחזור ויעמוד על כנו פסק דינו של כב' הרשם ורבנר מיום 31.3.04, שאז יחוייב המשיב בהוצאות הערעור בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
11.
על מנת לבחון מילוי הוראת סעיף 10 הנ"ל נדחה לתזכורת מעקב ליום 15.1.07.
12.
המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.
ניתן היום י"ד בכסלו, תשס"ז (5 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.
קלדנית: ברטה א.