פסק-דין בתיק עא 1164/04

פסק דינו של בית משפט השלום

1.  להלן עיקרי העובדות שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום: המערערים בתיק ע"א 1156/04, בני הזוג יוסף וחיה נחום, הם בעלים של דירה במגדל העמק [הם ייקראו להלן - התובעים]. בתחילת שנת 1994 קיבלו התובעים ממשרד השיכון [להלן - המדינה] תעודת זכאות לצורך קבלת הלוואה לשיפוץ דירתם ובניית תוספת לה. הזכאות ניתנה במסגרת פרוייקט שיקום השכונות במגדל העמק. לצורך ביצוע העבודות התקשרו התובעים עם המשיב מס' 4, חוסין עז אדין [להלן - הקבלן] לביצוע העבודות. כתנאי למתן ההלוואה קבעה המדינה שעל התובעים לשכור שירותי תכנון ופיקוח - בין היתר הציעה  כי השירותים הללו יינתנו על ידי מר רוברט גל, שהוא אדריכל מקצועי ועל ידי מר גרי רבינוביץ, שהוא מהנדס. הן גל והן רבינוביץ עובדים אצל חברת ר.ג. אדריכלים בע"מ [גל, רבינוביץ ור. גל אדריכלים בע"מ, שהם המערערים בע"א 1137/04 יקראו להלן עפ"י שמותיהם].

2.  הקבלן בנה עבור התובעים תוספת בת 2.5 חדרים וחדר שירותים בשטח של 40 מ"ר בצמוד לדירה בחזית האחורית שלה. לאחר ביצוע הבניה התברר להם כי תוספת הבניה הולכת ושוקעת מכיוון מערב למזרח. הם פנו למהנדס שחיווה דעתו בכתב שהשקיעה נובעת מביסוס בעומק בלתי מספיק של העמודים עליהם ניצבת התוספת. עוד קבע המהנדס כי בקווי החיבור בין התוספת לדירה הישנה נפערו מרווחים גדולים שדרכם חודרים רוח ורטיבות. בנוסף, רצפת התוספת שקעה עד שנוצרה מדרגה בגובה של 2.5 ס"מ בין מפלסי הדירה והתוספת. בגין ליקויים אלה וליקויים נוספים דרשו התובעים מכל המעורבים לפצותם על נזקיהם ומשסורבה פנייתם, הוגשה התביעה.

3.  בית משפט השלום קבע כי יש לדון בשתי שאלות עיקריות והן:

א. על מי מהנתבעים מוטלת האחריות לנזקי התובעים, אם בכלל.

ב. מהו גובה הנזק וליתר דיוק מהי שיטת התיקון העדיפה. בעוד שהתובעים טענו כי יש להרוס התוספת ולבנות חדשה תחתיה, טענו הנתבעים כי די בחיזוק היסודות באחת השיטות שהוצעו על ידי המומחים.

4.  מומחה מטעם בית המשפט, מר רפאל גיל, חיווה דעתו בשאלות הטכניות שבמחלוקת וקבע את הדברים הבאים:

א. הבניה נעשתה מבלי שתיערך בדיקת קרקע וללא קבלת חוות דעת מיועץ קרקע. מחדל זה עומד בניגוד לדרישות התוספת השניה לתקנות התכנון והבניה [בקשה להיתר, תנאיו ואגרות] תשל"א - 1970 [להלן - תקנות התכנון והבניה] ותקן ישראלי מספר 940.

ב. בתוכנית הביסוס של התוספת לא נקבע מהו עומק היסודות הנדרש, אלא נכתב רק שעומק החפירה יהא על פי הוראות המהנדס בשטח. המהנדס בשטח היה רוברט גל.

ג. מבדיקה שנערכה ע"י המומחה עולה כי יסודות התוספת ניצבים על גבי  קרקע חרסית שמנה ותופחת. נמצא שהיסוד נוצק על קרקע חרסיתית בעומק של 2.15 מ"ר וכן שדרגת הצפיפות הקיימת לחומר החרסית שמתחת ליסודות נמוכה יחסית. דבר זה מעיד על כך שיתכן שתחתית היסודות נחפרה בתוך מילוי או שנחפרה חפירת יתר ובוצע מילוי לשם ישור. מצב זה עומד בניגוד לתקן ישראלי 940 - ביסוס בניינים.

ד. בבדיקת קידוחי הקרקע נמצא שבמטר העליון מעל היסודות נמצאה שכבת מילוי הכוללת גם שרידי אשפה. לא נמצאו הגנות על הקרקע להקטנת השינויים בתכולת הרטיבות. בתוך הקרקע מתחת לתוספת נמצא צינור ביוב. כל אלה הן תופעות בניגוד לתקן.

המומחה קבע כי לא רק שלא נתקבלו הנחיות מיועץ קרקע ולא נעשו בדיקות קרקע, אלא שעומק היסודות נקבע ע"י רוברט גל שנכח במקום בזמן ביצוע היסודות ואישר את יציקתם על גבי קרקע תופחת. ניתן היה לראות גם ממבט עין כי הקרקע היא חרסיתית שאסור לבסס עליה פלטות יסוד בודדות.

5.  במהלך עריכת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט הופנה העניין למומחה יועץ קרקע בשם ישראל קלר, אשר הציע לפתור את בעיית שקיעת המבנה על ידי קידוח בקוטר של "5 דרך היסוד ב- 4 נקודות לכל יסוד ויציקת כלונסאות קטנים לעומק של 10 מטר עם זיון מיוחד כאשר 4 הכלונסאות יחוברו באמצעות ראש חדש לעמודים הקיימים.  תיקון זה כרוך בעלות של כ- 120,000 ש"ח.

המומחה מר גיל לא קיבל את ההצעה, הן משום שהיא יקרה מדי והן משום שהיה באמתחתו פתרון אחר. הפתרון שלו הוא קדיחת כלונסאות רגילים וביצוע קורות קשר מבטון ופלדה לתמיכת העמודים הקיימים כולל הפרדת היסודות הקיימים בקרקע. עלותו של פתרון זה היא כ- 12,000 דולר. עלות התכנון והפיקוח היא כ- 15,000 ש"ח. בכל מקרה נאמר כי על פי שתי השיטות המדרגה שבין המבנה לתוספת אינה ניתנת לביטול.

6.  בעקבות חוות דעתו של מר גיל הגישו התובעים שתי חוות דעת שערך המהנדס קובטי. האחת שסומנה ת/1 עוסקת בבחירת הפתרונות ההנדסיים הראויים, והשניה - ת/2 עוסקת, ככל הנראה, בשומת המקרקעין וירידת הערך שתיגרם להם אם יתוקן הבנין ולא יהרס. אנו אך מנחשים מה נאמר בחוות דעת זו שכן לאור התנגדותו של ב"כ החברה, עו"ד שוחט הוצאה חוות הדעת ת/2 מהתיק בנימוק שהיא מהווה חוות דעת של שמאי שמר קובטי אינו מוסמך לערכה באשר איננו שמאי מקרקעין.

בחוות הדעת שנותרה - ת/1 - ממליץ מר קובטי לקבל, מבחינה הנדסית-טכנית, את הצעתו של המהנדס קלר, אך סבר כי עלותה אינה 120,000 ש"ח אלא כ- 152,000 ש"ח ללא מע"מ. מאחר שהאומדן אינו כולל את ירידת הערך עקב היווצרות המדרגה, סבור המומחה קובטי כי מכל הבחינות עדיף להרוס את כל הבניה ולבצעה מחדש, מה שיעלה כ- 170,000 ש"ח ללא מע"מ. המומחה גיל עיין בחוות דעתו של קובטי, אך עמד על דעתו.

בישיבת ההוכחות הבאה הגיש עו"ד רובין שתי חוות דעת חדשות, שתיהן על ידי השמאי מר עאטף עאלם. הראשונה, שסומנה ת/5 עוסקת בירידת הערך שתיגרם לבנין אם יתוקנו הנזקים לפי הצעת מר קלר. השניה, שסומנה ת/6, מתייחסת על פי האמור בה, "לפתרון שהוצע על ידי המהנדס ג'וזף קובטי לבצע הריסה ובניה מחדש". מר עאלם מחווה דעתו ב - ת/6 כי עלות ההריסה והבניה מחדש היא 112,000 ש"ח תוך הדגשה כי "הערכים מטה מתייחסים לעלויות הריסה ובניה מחדש של התוספת הנדונה בלבד, [לא כולל עלויות של יתר הקומות] ז"א חלק התוספת בסך הכל העלות של התוספת לכל הדירות".

לאחר שסקר את כל העובדות הללו, קבע בית משפט השלום כי ברור למדי שהשיטה המועדפת היא הריסת התוספת ובנייתה מחדש, כפי שהמליצו המומחים מטעם התובעים. בית המשפט קבע עוד, עלותה של שיטה זו לפי גרסת השמאי מטעמם היא 112,000 ש"ח כולל מע"מ שזה כמעט שווה לעלות הדרך שעליה המליץ המומחה גיל.

7.  כאן עבר בית המשפט לדון באחריותם של הנתבעים השונים. הוא נעזר לעניין זה במומחיותו של מר גיל. הלה חיווה דעתו כי גל אחראי לנזקים שנגרמו לתובעים. פרטי אחריותו כלולים בסעיף 39 לפסק הדין ועיקרם הוא אחריות מכוח תקנה 16.02 לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה באישור היציקה הכושלת. בית משפט השלום דחה את טענתו של גל בשל סרובה של המדינה לממן את חקר הקרקע וכי היא אחראית לכך שלא נערך חקר קרקע. בית המשפט קבע כי טענה זו לא נזכרה בכתבי הטענות של המתכננים וכשהועלתה לראשונה בתצהיר התנגדה המדינה לשינוי חזית. מעבר לכך, הטענה לא נתמכה בכל ראיה כתובה. בית המשפט הסתמך בעניין זה על עדותו של מר תמים מטעם המדינה, עדות שהיתה מהימנה עליו. עוד הוסיף, כי גם אם נניח שמר גל פנה למדינה לבצע בדיקות קרקע ובקשתו לא נענתה אין בכך כדי לפטור אותו מאחריותו לכשל התכנוני ואסור היה לו להמשיך בתכנון ובפיקוח ללא הבדיקה אם לדעתו היא חיונית. הואיל ור.ג. אדריכלים היא מעבידתו של גל ובעלת החוזה, קבע בית משפט השלום כי היא נושאת באחריות שילוחית למחדליו.