פסק-דין בתיק עא 1092/06

י. טימור, ס. נשיא - אב"ד

1. בפנינו ערעור שהוגש על פסק דין שניתן ע"י כב' השופט אבי זמיר, מבית משפט השלום בקרית גת, בת.א. 1016/01, מיום 7.5.06.

המערער, מאמן כדורסל במקצועו, תבע את המשיבים 3-1 לשלם לו סך 387,765 ש"ח כערבים לחובות אגודה עירונית הפועל אילת בע"מ (להלן תקרא "האגודה"), אשר נותרה חייבת לו שכר בסכום זה.

הערבים הנ"ל הגישו הודעת צד ג' כנגד עירית אילת, המשיבה מס' 4, לשפות אותם בגין כל סכום בו יחוייבו, בטענה שהעיריה נמנעה מלהעביר לאגודה סכום בו התחייבה. ביה"מ קמא קבע בפסק דינו, נשוא הערעור, כי הערבות פקעה ומכאן שמן הדין לדחות התביעה וממילא נדחית ההודעה כנגד הצד השלישי.

המערער מבקש לבטל פסה"ד ולחייב המשיבים 3-1 בסעד שנתבקש. המשיבים 3-1 מצידם מערערים על כי הערכאה הדיונית נמנעה מלחייב המערער בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

2. נימוקיו של ביה"מ קמא לפסק הדין היו כדלקמן:

2.1   בין המערער לאגודה נערך זכרון דברים מיום 24.10.98, הסכם מיום 25.10.98 והסכם נוסף מיום 31.8.99. הערבות לה טוען המערער מוזכרת רק כנספח לזכרון הדברים, ובה התחייבו המשיבים לערוב לחובות האגודה תחת ערבות בנקאית שנתבקשה ע"י המערער.

2.2   בהסכם הראשון, מיום 25.10.98, בין המערער לאגודה, התחייבו הצדדים כי הוראות הסכם זה בלבד יחייבו את הצדדים, וכל הסכם קודם שלא אושר ע"י איגוד הכדורסל יהא בטל. עולה מהוראות ההסכם, איפוא, שבוטל זכרון הדברים שקדם להסכם.

2.3   בהסכם לעונה הנוספת מיום 31.8.99 לא מוזכר שוב זכרון הדברים, ואין כל סימן וזכר לערבות כלשהי.

2.4   בשל האמור לעיל, קבע בי"מ קמא שהערבות לה טען המערער, אשר אמורה היתה להבטיח התנאים שבזכרון הדברים, למעשה נזנחה ואיש לא טרח להתייחס אליה בהסכמים שבאו בעקבות זכרון הדברים.

הצדדים הסתפקו בהתחייבות עירית אילת, להעביר סכום של כמליון ש"ח לאגודה, להבטיח התחייבויות האגודה, כבטוחה חילופית.

2.5   משום שהתובענה העלתה ענין לגיטימי לבירור ובהתחשב בהשתלשלות האירועים וחלקו של כל צד בפרשה, החליט ביה"מ קמא שכל צד ישא בהוצאותיו.

3. המערער, בטיעוניו בעיקרי הטיעון, סבור כי פרשנות תכליתית של תנאי זכרון הדברים והערבות המהווה חלק בלתי נפרד ממנו, מחייבת לראות את זכרון הדברים והערבות לקיומו כחלק בלתי נפרד מההסכמים המאוחרים שנחתמו בין המערער לאגודה.

המשיבים, לעומת המערער, עותרים בעיקרי הטיעון להשאיר פסק הדין על כנו. לדעת המשיבים 3-1 יש לקבל הערעור שכנגד ולחייב המערער בהוצאות ההליך בערכאה הראשונה ובערעור.

4. בטיעון בעל פה בפנינו חוזר המערער על האמור בעיקרי הטיעון. הוא מסכים שהצדדים יכולים היו להוסיף תנאים כרצונם בסעיף 10 בחוזה האחיד, שבין המערער לאגודה, אך איש לא עשה זאת ולא ביקש זאת. משנאמר בחוזה האחיד כי בטלים כל ההסכמים שקדמו לו, הכוונה רק לאותם הסכמים הסותרים את החוזה האחיד. איגוד הכדורסל אמור לאשר את החוזה האחיד, ואין לו כל ענין בערובות שנתנו להבטיח את ביצועו.

5. בטיעוניהם בפנינו בעל פה הדגישו המשיבים 3-1 כי ציפו לכך שהתחייבות העיריה, שצויינה לעיל, תחליף הערבות שנתנה לזכרון הדברים. החובות להם טוען המערער מתייחסים לשנת האימון הנוספת בלבד. אכן קבעו הצדדים תנאים לקיום האופציה של הארכת תוקף ההסכם בין הצדדים לשנה נוספת, אך המערער לא ביקש לקיים אופציה זו ולא קיים התנאים לכך וההסכם השני המאוחר נכרת במנותק מזכרון הדברים, על כל תנאיו, לרבות הערבות שנתנה לקיומו.

המשיבים אינם מוזכרים כלל בהסכמים שנכרתו לאחר זכרון הדברים. משבוטל זכרון הדברים בהסכמים המאוחרים, בטלה הערבות שנתנה לקיומו.

6. ב"כ המשיב מס' 4 מציין כי התחייבות העיריה לממן חובות האגודה, כדי הסך מליון ש"ח, נתנה לענין חובות האגודה בכלל ובמנותק מכל הסכם שבין המערער לאגודה. בפועל פרעה כבר העיריה חובות האגודה בסדר גודל זה.

7. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים והנמקת הערכאה הדיונית, סבור אני כי מן הדין לדחות הערעור כמו גם הערעור שכנגד.