פסק-דין בתיק עאח 46/06

            ערעור זה עניינו בהחלטת השופטת אריאלה גילצר-כץ מבית הדין האזורי בתל-אביב שלא לפסול עצמה מלדון בתביעות ההדדיות המתנהלות בין המשיבה 1 (להלן: הגב' בן מוחא) לבין המבקשת (להלן: האגודה או האגודה למען הקשיש).

ואלה, בתמצית, העובדות הצריכות לעניין:

2.         האגודה למען הקשיש הינה עמותה המספקת שירותי סיעוד ופעילות במרכזי יום, לרבות שירותי הסעדה לקשישים.     

הגב' בן מוחא הועסקה כמזכירתו של מר דוד משה, מי ששימש בשעתו כמנהל מרכז יום של האגודה. הגב' בן מוחא, מר דוד משה ועובדת נוספת, פוטרו מעבודתם באגודה במהלך שנת 2002. פיטוריהם נעשו על רקע טענת האגודה בדבר מעילה ואי סדרים שביצעו בכספיה. בקשר עם טענות אלה, הגישה האגודה תלונה כנגד העובדים במשטרת ישראל בגין גניבה ממעביד וקבלת דבר במרמה. פרקליטות מחוז הדרום החליטה על סגירת התיק מחוסר אשמה ביום 23.2.2003. הערר שהגישה האגודה על החלטה זו נדחה. פיטוריה של הגב' בן מוחא בוטלו נוכח הודעתה לאגודה על הריונה. האגודה פנתה למשיבה 2 בבקשה לקבלת היתר לפיטורי הגב' בן מוחא. בקשתה נדחתה. בסופו של דבר פוטרה הגב' בן מוחא במהלך שנת 2003.

      בקשר עם פיטוריה של הגב' בן מוחא הוגשו לבית הדין האזורי שתי תביעות שהדיון בהן אוחד. האחת, תובענתה של האגודה למתן סעד הצהרתי בדבר בטלות החלטת הממונה על עבודת נשים במשרד התמ"ת שלא ליתן היתר לפיטורי הגב' בן מוחא. השנייה, מטעמה של הגב' בן מוחא, שעתרה לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויים על פיטורים שלא כדין ותשלומים נוספים (עב 9429/04). התביעות בעניינה של הגב' בן מוחא מצויות בעיצומן של שמיעת עדי הצדדים. 

3.         מר דוד משה, ששימש כאמור כמנהל מרכז יום של האגודה, הגיש אף הוא במהלך שנת 2004 תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וזכויות כספיות נוספות המגיעות לו לטענתו בשל תקופת עבודתו באגודה וסיומה (עב 9875/04). האגודה הגישה תביעה שכנגד. תביעתו של מר דוד משה התנהלה בפני מותב בראשות השופטת אריאלה גילצר-כץ והגב' בן מוחא זומנה למתן עדות בהליך מטעם התובע. ביום 8.5.2006 ניתן פסק דין בתביעתו של מר דוד משה, במסגרתו נקבע, בין היתר, כדלקמן: "לא מצאנו כי הנתבעת עמדה בנטל, המוגבר, החל עליה להוכיח טענתה כי התובע מעל בכספיה". הילכך, חוייבה האגודה לשלם למר דוד משה פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו בשירותיה.

הבקשה לפסלות שופט והחלטת השופטת גילצר-כץ

4.         בעקבות פסק דינו של מותב בראשות השופטת גילצר-כץ בעניינו של דוד משה, פנתה האגודה לשופטת גילצר-כץ בבקשה כי תפסול עצמה מלדון בתביעתה של הגב' בן מוחא, שפוטרה - לטענת האגודה - בנסיבות דומות לאלה של מר דוד משה. ביסוד הבקשה עומדת טענת האגודה כי משהשופטת גילצר-כץ פסקה והכריעה בעניינו של עובד אחר אשר היה "שותף למעשים" המיוחסים לגב' בן מוחא, הרי שקיים חשש ממשי כי השופטת גילצר-כץ לא תוכל להכריע בעניינה של בן מוחא באובייקטיביות הראויה. עוד טענה האגודה כי "קיים חשש ממשי למשוא פנים עקב הגשת ערעור על פסק דינה של כב' השופטת" [בעניינו של דוד משה - ס.א.].

     הגב' בן מוחא התנגדה לבקשה, תוך שהטעימה כי אין בפסק הדין בעניינו של מר דוד משה משום גיבוש עמדה באשר לדיון בעניינה. הוסיפה הגב' בן מוחא וציינה, כי הכרעתו של בית הדין האזורי בעניין דוד משה נסמכה על תשתית ראייתית נרחבת, שעומדת רק בחלקה הקטן לבחינה מחודשת של בית הדין במסגרת תביעתה.

                   בהחלטה מיום 28.9.2006 דחתה השופטת גילצר-כץ את הבקשה לפסילתה, משסברה כי אין בטעמים העומדים ביסודה כדי עילה לפסילת שופט.

הטיעונים בערעור

5.         האגודה חזרה על טיעוניה בפני בית הדין האזורי, תוך שהטעימה כי בפסק הדין בעניינו של דוד משה הכריע בית הדין האזורי בשתי נקודות מחלוקת מהותיות הנוגעות גם לעניינה של הגב' בן מוחא, והן: סוגיית המעילה והשאלה האם העמותה הינה גוף דו מהותי החייב במתן זכות שימוע. בנסיבות אלה, נוכח החפיפה הקיימת בין הסוגיות העולות לדיון בשני ההליכים, סבורה האגודה כי יש להעביר את התיק לשמיעת מותב אחר.

            המשיבים לא המציאו לבית הדין תשובתם לערעור.

הכרעה

6.         סוגית פסלות שופט מלישב בדין הוסדרה- בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, בסעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 ופרק ג1 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991.        על פי הוראת סעיף 77 לחוק בתי המשפט, שופט לא ישב בדין מקום בו קיימות נסיבות היוצרות " חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".  המבחן לקיומו של חשש ממשי נקבע בפסיקה כמבחן אובייקטיבי . מבקש הפסילה נדרש להצביע על כך שדעתו של השופט "ננעלה", כך שלא יוכל לנהל את ההליך באופן אובייקטיבי וליתן החלטה עניינית. קיומו של חשש או חשד בלבד אינם מספיקים בכדי להביא לפסילה   .

7.         הטעם העומד ביסוד בקשה הפסילה במקרה דנן, עניינו בכך שהשופטת גילצר-כץ פסקה והכריע בעניין פיטוריו של מר דוד משה, שנעשו לטענת האגודה בנסיבות דומות לאלה שעמדו ביסוד פיטוריה של הגב' בן מוחא. טענת האגודה היא למעשה כי מר דוד משה, הגב' בן מוחא ועובדת שלישית, היו "שותפים" למעשים העולים כדי מעילה בכספיה, ומטעם זה פוטרו. במצב דברים זה, טוענת האגודה, עולות לדיון בתביעתה של בן מוחא סוגיות דומות לאלה שהוכרעו על ידי השופטת גילצר-כץ בתביעתו של משה דוד, באופן שלא יאפשר הכרעה נטולת פניות.

                 דין טענת האגודה להידחות. נפסק לא אחת, כי דיון באותה שאלה או סוגיה בהליכים קודמים אינו מהווה, כשלעצמו, עילה לפסילת שופט (ראה: י' מרזל, דיני פסלות שופט, בעמוד 273). טענת פסלות מעין זו שמעלה האגודה, מקורה בהליך המשפטי עצמו ובביצוע מלאכת השיפוט על ידי השופט, ומכאן התפיסה שאין להרחיבה . זאת, בין היתר, מן הטעם שבמרבית המקרים ימצא הבדל בין ההליכים, המאיין את החשש למשוא פנים נוכח חזקת מקצועיותו של השופט.

                 אמנם, קיימות נסיבות בהן קביעות עובדתיות של שופט בהליך אחד יביאו לפסילתו מדיון בהליך אחר. אולם סבורני, שאין המקרה דנן עולה בגדר מקרים אלה. יריעת ההתדיינות בעניינה של הגב' בן מוחא רחבה וכוללת סוגיות שלא עלו לדיון בעניינו של מר דוד משה. חלק ניכר מהדיון בעניינה עוסק בשאלת תוקף החלטת הממונה על עבודת נשים שלא להתיר את פיטוריה, סוגיה שמטבע הדברים לא עמדה לדיון בעניינו של מר דוד משה. סוגית ה"מעילה" עומדת אמנם אף היא לדיון בעניינה של הגב' בן מוחא, אולם לא מן הנמנע שהתשתית העובדתית שתונח בפני בית הדין האזורי בעניין זה תבדל מזו שהונחה בפניו בעניין דוד משה וחזקה על בית הדין האזורי שיכריע בעניין בלב פתוח.