פסק-דין בתיק ע"פ 9621/02

השופטת ד' ביניש:

           המדינה ערערה על קולת עונשו של המשיב אשר נידון בבית המשפט המחוזי בנצרת לעונש של 5 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו ו-3 שנות מאסר על תנאי למשך שנתיים וכן לקנס בסכום של 7,000 ש"ח. עונשו של המשיב נגזר עקב הרשעתו בעבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977, וכן עבירה נוספת של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380 בצירוף סעיף 382(ג) לחוק, ובעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק. המשיב הגיש ערעור על חומרת העונש.

           בית המשפט הרשיע את המערער בעבירות שפורטו בשני אישומים בכתב האישום, לאחר שמיעת ראיות. מהכרעת הדין עולה כי המתלוננת, שהיתה בעת ביצוע העבירות אשתו של המשיב, היתה נתונה במשטר של מעשי אלימות שהנהיג המשיב כלפיה. על פי האישום הראשון, שעה שביקשה לצאת לביקור אבלים בבית קרוב משפחתה, חייל שנהרג בהתקפת מחבלים, אסר עליה המשיב לצאת מביתה, היכה אותה וחבל בה, ניסה לחנוק אותה ואיים כי ירצח אותה; כאשר פתחה את החלון כדי לזעוק לעזרה, דחף המשיב את המתלוננת מבעד חלון הקומה השניה, והיא נפלה אל הקרקע. כתוצאה מהנפילה נגרמו למתלוננת שברים באגן, חבלות בכל חלקי גופה, היא נזקקה לאשפוז ממושך, לטיפולים רפואיים ולניתוחים. בגין אירוע נוסף שארע זמן ניכר לפני כן, בעת שהיתה המתלוננת בחודש החמישי להריונה, כעס המשיב על כך שהיא יצאה ללא רשותו לקופת חולים ובכעסו תקף אותה, משך בשערותיה, גררה על רצפת הבית ובעט בה בבטנה. עדותה של המתלוננת אשר היתה אמינה על בית המשפט חשפה מסכת של מעשים בהם נהג המשיב להטיל אימה על המתלוננת, תוך שהוא נוהג כלפיה באלימות קשה ובאיומים.

           בגזר דינו עמד בית המשפט על חומרת המעשים, על ההשפלה שהשפיל המשיב את אשתו, על הפגיעות שפגע בה ומידת האדנות שנהג בה. כן נתן דעתו לתופעת האלימות כלפי נשים, תופעה שיש בה כדי לסכן את חייהן, שהיא לצערינו תופעה נפוצה. בשל כל אלה גזר עליו את העונש האמור של 5 שנות מאסר לריצוי בפועל. משבא עניינו של המשיב בפני בית משפט זה, ראה בית המשפט לקבל תסקיר משירות המבחן כדי לבחון אם מתאים המשיב לטיפול שניתן לעברייני אלימות במשפחה בין כתלי הכלא, לשם כך נדחתה שמיעת הערעורים מספר פעמים. לבית משפט זה הוגשו תסקירים שניתנו במועדים שונים, לאחר מעקב אחר השתלבותו של המשיב בטיפול כאמור; מהתסקירים התברר כי אף על פי שהמשיב נטל חלק בקורסים של שליטה עצמית שהתקיימו בכלא, הוא התקשה לקחת אחריות לעבירות נשוא הערעור, ולא גילה תובנה למצבו. מתסקיר משלים של שירות המבחן שהוגש לנו לאחרונה עולה כי בכל התקופה שניתנה כדי לאפשר למשיב לקבל טיפול, לא חל שינוי משמעותי במצבו; "עמדותיו נשארו נוקשות ושמרניות". כמו כן, האבחון הפסיכולוגי שנערך לו הצביע על כך שהוא יתקשה להפיק תועלת מהתערבות טיפולית. 

           על רקע כל אלה, בחנו את העונש שנגזר על המשיב. נתנו דעתנו לטענות שהעלתה הסנגורית המלומדת של המשיב, הן בפני בית המשפט המחוזי והן בפנינו, בהן הטענה כי מדובר באדם שאין לו הרשעות קודמות, וכן לטענות כי התנהגותו של המשיב כלפי אשתו הינה חלק מתפיסת עולמו והשקפתו לגבי מעמדה ועצמאותה של אשתו, כמקובל בסביבתו. מתקשים אנו לקבל נימוקים אלה, כנימוקים לקולה. אכן, בתחומים אחרים עברו של המשיב נקי. אך התמונה שהתגלתה בבית המשפט היא כי במהלך חמש שנות נישואין הפיל המשיב חיתתו על אשתו. המעשה אשר הורשע בו, השלכתה של האשה מבעד לחלון הקומה השניה, סיכן את חייה ואך בדרך נס ניצלה. התופעה של אלימות כלפי נשים אשר במקרים רבים אף מסתיימת במעשי רצח, מחייבת תגובה מחמירה ומרתיעה. המשיב סיכן את חיי אשתו, אשר בינתיים התגרשה ממנו. אך אין בכך כדי להפחית מהקביעה שמדובר באדם אלים ומסוכן אשר הורשע גם באיום על חיי אשתו וכמעט עלה בידו לבצע את זממו.

           בנסיבות אלה מצווים אנו לתת ביטוי עונשי הולם לחומרת המעשים, באופן שיהיה בו כדי להרתיע את המשיב מפני חזרה על מעשים מסוכנים כאלה, ואף להרתיע עבריינים בכוח.

           אשר על כן, החלטנו לדחות את ערעורו של המשיב על חומרת עונש המאסר בפועל שהושת עליו ולהחמיר בעונש המאסר בפועל שהוטל על המשיב, כך שיהיה על המשיב לרצות עונש של 7 שנות מאסר בפועל. תקופת המאסר על תנאי שהושתה עליו תופחת ותועמד על 18 חודשי מאסר על תנאי למשך תקופה של שנתיים מיום שחרורו, והתנאי יחול בעבירות בהן הורשע בתיק זה, למעט איומים. הקנס שהושת על המשיב יבוטל.

           ניתן היום, י"ט בחשון תשס"ה (3.11.2004).

ש ו פ ט ת                                   ש ו פ ט                            ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג