פסק-דין בתיק ע"פ 6990/13

השופט נ' סולברג:

1.        ערעור וערעור שכנגד על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי, השופט א' קולה והשופט ד' צרפתי) בת"פ 15236-08-12. 8 נאשמים הורשעו בפרשה חמורה של עסקאות נשק וסמים על-פי הודאתם בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון. לגבי חלקם הוגשו הערעורים דנן.

2.        בהמלצתנו, בגמר הדיון, חזר בו המערער בע"פ 6990/13 מערעורו, וגם המערערת בע"פ 7046/13 (להלן: המדינה) ויתרה על הערעור בעניינו. נדון אפוא להלן בערעורה של המדינה לגבי ארבעה מן המעורבים בפרשה בלבד. למען הנוחות יכונו כולם בהתאם לספרורם כנאשמים בכתב האישום: משיב 1 (להלן: נאשם 1), משיב 3 (להלן: נאשם 5), משיב 4 (להלן: נאשם 6), ומשיב 5 (להלן: נאשם 7) (להלן יחד: הנאשמים).

עיקרי כתב האישום

3.        אלו הן הנפשות הפועלות: ג'ורג' נימר (המכונה, וכך יכונה להלן: אבו עלי) וסעד קהמוז (להלן: סעד) הם סוחרי סמים תושבי לבנון הפועלים בשירות החיזבאללה, ארגון טרור העושה לביסוס תאי טרור ומוקדי לחימה במדינת ישראל על מנת שישמשו להוצאת פיגועים אל הפועל, במטרה להשמידה. נואף חטיב (להלן: נואף) מתגורר בכפר עג'ר, מכיר את אבו עלי, וגם מודע לדבר היותו פעיל בארגון החזבאללה. אבו עלי וסעד קשרו קשר להכניס כ-20 ק"ג חומר נפץ מרסק מסוג RDX לישראל וכן גם חלקים ממערכת הפעלה (להלן: החבילה), המסוגלים לשמש לעשרות פיגועי טרור ולגרום למוות ולהרס רב. נאשם 1 ונאשם 2, גיסו של סעד, מכירים זה את זה מאז שנת 2007. נאשם 6 ונאשם 7, הם אחים העובדים במוסך משפחתי סמוך לביתם (להלן: המוסך), והם אחייניו של נאשם 1. נאשם 5 הוא חברו של נאשם 7, ובאמצעותו הכיר את נאשם 1. נאשם 3 מתגורר בעג'ר במרחק של כ-100 מטרים מגדר המערכת בין ישראל ללבנון (להלן: גדר הגבול).

4.        מעשה שהיה כך היה: על-פי האישום הראשון, עובר לחודש יוני 2012, במהלך שיחת טלפון בין השניים, ביקש אבו עלי מנואף להכניס עבורו את החבילה למדינת ישראל, באומרו כי מדובר בחבילה ובה20 ק"ג של סם מסוג קוקאין. בתמורה הציע אבו עלי תשלום בסך של 80,000$. כחודשיים לאחר מכן פנה סעד לנאשם 2 והציע לו כי תמורת 20,000$ יגיע במועד שיימסר לו סמוך לגדר הגבול על מנת לקחת את החבילה מלבנוני ולהעבירה לנואף, בציינו גם הוא כי היא מכילה כ-20 ק"ג של סם מסוג קוקאין. נאשם 2 פנה אל נאשם 3 - משום שזה הציע לו קודם לכן את שירותיו כבלדר סמים - וביקשו לגשת אל גדר הגבול ולאסוף את החבילה. ביום 5.6.2012, בהתאם לתיאום טלפוני בין נאשם 2 לבין סעד, נשלח נאשם 3 אל גדר הגבול, שם אסף את החבילה, בסוברו כי מדובר בכ-20 ק"ג של סם מסוג קוקאין. במועד מאוחר יותר הטמינו נאשמים 2 ו-3 את החבילה סמוך לביתו של נאשם 2 בכפר עג'ר (להלן: מקום המסתור), המתינו להוראות, ואלה לא איחרו להגיע. כמה ימים לאחר קבלת החבילה פנה אבו עלי טלפונית לנואף, והורה לו לפנות לנאשם 2 לצורך קבלת החבילה. אבו עלי פנה גם לנאשם 4, וביקשו להוציא את החבילה מכפר עג'ר תמורת סך של 10,000 $. ביום 10.6.2012 או במועד סמוך הגיע נואף למקום המסתור בהנחייתו של נאשם 2, וקיבל לידיו את החבילה. נואף הזמין למקום גם את נאשם 4, העמיס על מכוניתו את החבילה, ציידו בטלפון סלולרי מבצעי, והנחה אותו לנסוע עם החבילה לצומת גולני ולהמתין להוראות נוספות. נאשם 4 עשה כדברים האלה, בסוברו כי בחבילה מצוי סם מסוג חשיש. מספר ימים לאחר מכן שילם נואף לנאשם 2 חלק מן השכר המגיע לו, בסך של 9,000 $, ונאשם 2 מצידו העביר את הסכום לנאשם 3 בתמורה לפועלו.

5.        באפיק נוסף פעל אבו עלי מול נאשם 1. הוא הודיעו כי החבילה - שהוצגה כחבילה המכילה סם מסוג קוקאין - תישלח מלבנון וכי תועבר אליו על-ידי בלדר מצויד בסיסמה, והוא בתורו ידרש להעביר את החבילה לאדם אחר. עובר למועד העברת החבילה פנה נאשם 1 לנאשמים 5, 6 ו-7 וקשר איתם קשר לביצוע עסקת סמים באופן זה: כשבועיים לפני מועד העברת החבילה, בעקבות הנחיית אבו עלי, ערך נאשם 1 יחד עם נאשם 7 'סיור שטח' על מנת לאתר מקומות אפשריים לקבלת החבילה, ביניהם בכפר כנא בסמוך למסעדת 'ליאלי שאם' (להלן: מקום המפגש). זאת, כאשר נאשם 7 מודע לכך שנאשם 1 אמור לקבל במקום המפגש סם מסוכן שמקורו בלבנון. סמוך למועד העברת החבילה תכננו נאשמים 1 ו-5 כי האחרון, אשר סבר גם הוא שמדובר בהעברת סם מסוכן, יסע לקבל את החבילה מידי שליח במקום המפגש, וכי במועד הרלוונטי ישאר זמין על מנת שנאשם 1, שייסע אחריו ברכב נפרד, יוכל להזהירו במידת הצורך מפני נוכחות משטרתית. במקביל תכננו נאשמים 1 ו-6 כי האחרון, אשר סבר גם הוא כמו השניים האחרים כי מדובר בסם מסוכן, יסע בחלק מן הדרך המובילה מנצרת למקום המפגש על מנת לבצע 'פתיחת ציר', דהיינו יוודא כי הציר פנוי מנוכחות משטרתית. נאשם 1 צייד את נאשמים 5, 6 ו-7 במכשירי טלפון סלולריים מבצעיים, והפעולה יצאה לדרכה.

6.        ביום 10.6.2012 או בסמוך לכך יצאה השיירה מנצרת. נאשם 1 נהג ברכב מסוג גולף, סרק את הציר המוביל לצומת גולני ועמד בקשר כל העת עם נואף ועם נאשם 4; נאשם 5 נהג ברכב מסוג טויוטה קורולה; ונאשם 6 'פתח את הציר' כמתוכנן ברכב  מסוג סקודה. נאשם 7 המתין לשובם בביתו שבנצרת (להלן: הבית). נאשם 5 הגיע למקום המפגש, שם קיבל את החבילה מאת נאשם 4, העמיסה על מכונית הטויוטה, ודיווח על הנעשה לנאשם 1. משבוצעה ההעברה בהצלחה, שבו נאשמים 1, 5 ו-6 לנצרת. סמוך למוסך העביר נאשם 1 את החבילה מהטויוטה אל הגולף, ונסע לכיוון ביתו של נאשם 6. בהגיע השלושה אל היעד יצאו נאשמים 1 ו-6 מרכביהם, נכנסו לביתו של נאשם 6 ובדקו את תכולת החבילה תוך נטילת דגימה. או אז הבין נאשם 1 כי אין מדובר בסם, והתעורר חשדו שמא בחומר נפץ עסקינן. נאשם 1 נטל את החבילה, החזירה לגולף, ונסע עד סמוך לבית, שם הכניס את החבילה לתיק. בהמשכו של אותו יום הלך נאשם 1 אל מעבר לחומה הסמוכה לבית והורה לנאשם 7 להוציא את החבילה מתא המטען של הגולף ולהעבירה אליו. נאשם 7 עשה כפי שהתבקש, בסוברו כי מדובר בסם מסוכן. נאשם 1 לקח את החבילה למקום מרוחק בין העצים והסליקה בקרקע.

7.        במשך תקופה זו ועד למעצרו שוחח נאשם 1 רבות עם אבו עלי. בשיחות הבהיר אבו עלי לנאשם 1 כי עליו להסתיר את החבילה עד אשר יגיע אליו שליח מטעמו, מצויד בסיסמה, על מנת לקחתה. נאשם 1 הסכים והוסיף להתקשר עם אבו עלי, על אף שהיה לו יסוד סביר לחשוד כי הוא פועל בשליחות ארגון מחבלים. כשבוע וחצי לאחר מועד העברת החבילה שוחח נאשם 1 עם אבו עלי, וזה אמר לו כי החומר שברשותו הוא חומר ש"עושה קול". בשלב זה הבין נאשם 1 באופן ודאי כי החבילה מכילה חומר המשמש להכנת מטעני חבלה שביכולתם לשמש לביצוע פיגוע, ואף-על-פי-כן הסכים לשמור אותה ברשותו. באותו יום נפגש נאשם 1 עם נאשם 6 וסיפר לו על תכולת החבילה ועל כך שאמור להגיע אדם לקחתה ממנו. נאשם 6 הפציר בנאשם 1 לזרוק את חומר הנפץ ולהשמיד את הטלפונים הסלולריים שנעשה בהם שימוש, אך נאשם 1 החליט להמשיך ולהחזיק ברשותו את החבילה. בשיחה מאוחרת שאל אבו עלי את נאשם 1 האם יהיה מוכן להרכיב את הפצצות ונאשם 1 השיבו כי איננו יודע לעשות זאת. אבו עלי הוסיף ושאל האם נאשם 1 יוכל להשיג אייפון, והאחרון השיבו בחיוב, על אף שהעריך כי ניתן יהיה לקדם את הרכבת חומר הנפץ באמצעות מכשיר זה. ביום 12.7.2012 נחשפה ונתפסה החבילה על-ידי כוחות הביטחון.

8.        מכאן לאישום השני: במהלך חודש ספטמבר 2011 פנה נאשם 1 לאבו עלי, לאור היכרותם המוקדמת בקשרי סמים, ושטח לפניו את רצונו לבצע עמו עסקאות סמים במסגרתן יבריחו סמים מסוכנים מלבנון לישראל. ממועד זה שוחחו השניים בטלפון מעת לעת. בסביבות חודש אפריל 2012 התקשר אבו עלי לנאשם 1 ושאלו האם יוכל לסייע בהעברת כסף אליו מאת אנשים בישראל. נאשם 1 ענה בחיוב, ביודעו כי מדובר בהעברות כספים בקשר לסחר בסמים. על הרקע הזה התקשר אבו עלי אל נאשם 1 במהלך חודש יוני 2012 וביקשו להעביר עבורו כסף לירדן באמצעות חלפן כספים. נאשם 1 מסר לאבו עלי מספר של כרטיס סים, אשר ישמש את השליח שייעד לקבלת הכסף. כך פעל נאשם 1: הוא פנה לנאשם 7 וביקש ממנו לסייע בהעברת הכסף. נאשם 7 הסכים, ביודעו כי מדובר בכספים הקשורים לעסקי סמים. נוכח הסכמתו צייד נאשם 1 את נאשם 7 בטלפון סלולרי מבצעי ובו כרטיס סים בעל המספר שנמסר לאבו עלי (להלן: הטלפון המבצעי), והנחה אותו לתאם מפגש עם האדם שייצור עימו קשר, ולקבל ממנו את הכסף. כך היה. ביום 28.6.2012 התקשר אדם מטעם אבו עלי לטלפון המבצעי ונאשם 7 קבע להיפגש עימו בתחנת הדלק שבמנשייה זבדה (להלן: התחנה). נאשם 7 הגיע לתחנה ברכב טויוטה קורולה. במקום המתין חמוד קמיראת, אשר מסר לנאשם 7 שקית שהכילה 10,000$ ו-80,000 ש"ח (להלן: השקית). נאשם 7 עזב את התחנה ודיווח על הקורות אותו לנאשם 1. בהמשך העביר נאשם 7 לנאשם 1 את השקית. נאשם 1 הותיר ברשותו סך של 2000$ והעביר לאבו עלי בירדן סכום כולל 118,000ש"ח באמצעות חלפן כספים מנצרת, אשר בתורו גרף לכיסו סך של 1,500$ בתמורה להעברה שביצע.

9.        מכאן לאישום השלישי: בחודש מרץ 2012 לערך ביקש אבו עלי מאת נאשם 1 לשלוח לירדן אדם שבאמתחתו ששה כרטיסי סים של חברת סלקום, אותם ימסור לשליח מטעמו (להלן: השליח), בציינו כי ישנה קליטה טובה לכרטיסי סים של חברת סלקום בלבנון. נאשם 1 הבין כי כרטיסים אלה ישמשו את אבו עלי ליצור קשר איתו ועם גורמים נוספים. נאשם 1 פנה לנאשם 8, בעליה של חנות למכשירי טלפון סלולריים בנצרת, וביקש כי יביא אל ביתו ששה כרטיסי סים (להלן: כרטיסי הסים). כך נעשה. נאשם 1 רשם את מספרי כרטיסי הסים במחברת ששמר ברשותו, על מנת שבהמשך יוכל ליצור קשר עם אבו עלי, בין היתר לצורך עסקאות סמים. בהמשך נפגשו נאשמים 1, 6 ו-8 בסמוך לביתו של נאשם 6. באותו מעמד ביקש נאשם 1 מנאשם 6 לצאת לירדן ולהעביר את כרטיסי הסים לשליח מטעמו של אבו עלי. נאשם 6 הסכים, ביודעו כי הדבר קשור לעסקי סחר בסמים. נאשם 1 הנחה את נאשם 6 לרכוש בירדן טלפון סלולרי ירדני ולשלוח אליו את מספרו על מנת שיוכל להעבירו לאבו עלי. עוד צייד נאשם 1 את נאשם 6 בסכום של 2,500 ש"ח לכיסוי הוצאות הנסיעה, ומסר לו את כרטיסי הסים. נאשם 8 נאות להתלוות לנאשם 6 בירדן, ביודעו גם הוא כי העניין קשור לעסקי סחר בסמים. ביום 25.3.2012 בשעות הבוקר נסעו נאשמים 6 ו-8 ברכבו של נאשם 8 מסוג מזדה לירדן, כשברשותם כרטיסי הסים, רכשו טלפון סלולרי ירדני בהתאם להנחיית נאשם 1, והעבירו לאחרון את מספרו. במהלך אותו יום התקשר השליח לטלפון הסלולרי הירדני, שוחח עם נאשם 6 ותיאם עימו פגישה. במהלך הפגישה מסרו נאשמים 6 ו-8 את כרטיסי הסים לשליח, השמידו את כרטיס הסים הירדני, ומסרו את מכשיר הטלפון הירדני לשליח. בתום הפגישה שבו השניים לישראל. אחד מאותם כרטיסי הסים שימש בבוא הזמן את אבו עלי בקשר בינו לבין נאשם 1 לתיאום העברת החבילה כמפורט באישום הראשון, ולתיאום העברת הכספים כמפורט באישום השני.

10.      זה דברו של האישום הרביעי: בסביבות חודש מרץ 2012 טלפן אבו עלי לנאשם 1, ביקש ממנו לקבל כסף מאיאד מזאריב (להלן: איאד) המתגורר בבית זרזיר ומוכר לנאשם 1 מזה כ-10 שנים, ולשלוח את הכסף אליו, לאבו עלי, לירדן. נאשם 1 הסכים, ביודעו כי מדובר בכסף הקשור בעסקי סחר בסמים. בהתאם, נפגש נאשם 1 עם איאד בביתו של האחרון, וקיבל ממנו סך של 143,000$. נאשם 1 הותיר בידיו 3,000$ בתמורה לפועלו, והעביר את הסכום הנותר בסך של 140,000$ למשרד להמרת כספים בנצרת, וזה העבירו בשיעורין במשך שבועיים באמצעות משרד להמרת כספים בירדן אל אבו עלי. במועד מאוחר יותר התקשר אבו עלי לנאשם 1 והודיעו כי קיבל את מלוא הסכום.

11.      האישום החמישי נוגע לנאשם 2, אין לו חלק בערעורים שלפנינו, לכן נעבור לתיאור העובדות באישום הששי. האירועים המתוארים באישום זה החלו במהלך חודש ספטמבר 2011 או בסמוך לכך, אז התקשר נאשם 1 אל אבו עלי והביע את רצונו לבצע עמו עסקאות סמים. בסביבות חודש ינואר 2012 שוחח אבו עלי עם נאשם 1 והפנה אותו לאיאד, על מנת שיברר האם יש ברשותו סם מסוכן. נאשם 1 פנה אל איאד והשניים קבעו להיפגש בביתו של האחרון בבית זרזיר. נאשם 1 סיפר לנאשם 6 כי הוא מעוניין לרכוש ק"ג אחד של סם מסוג קוקאין המכונה "קריסטל" בבית זרזיר, וביקש ממנו להתלוות אליו לנסיעה. במהלך הפגישה שאל נאשם 1 את איאד האם הוא מחזיק ברשותו סם למכירה, איאד השיב בחיוב, ומסר לו גרם אחד של סם "קריסטל" על מנת שיבדוק את איכותו (להלן: הדגימה). נאשם 1 מצידו העביר את הדגימה לסוחר סמים מנצרת, אשר בדק את איכותו ומסר כי הוא מעוניין לרוכשו בתמורה לסך של 57,000 $. נאשם 1 התקשר לאבו עלי והודיעו כי הוא מעוניין לרכוש את הסם מאיאד, אך הוא מוכן לשלם תמורתו סך של 45,000 $ בלבד משום שאיכותו נמוכה. למחרת נסעו נאשמים 1 ו-6 אל איאד. איאד מסר לנאשם 1 את הסם, ובהמשך נסע נאשם 1 לבדו אל סוחר הסמים בנצרת ומכר לו את הסם תמורת סך של 57,000 $. כעבור שבוע הגיע נאשם 1 לביתו של איאד ושילם לו את התמורה שסוכמה. 

12.      אלו הם האירועים המתוארים באישום השביעי: בשני מועדים שונים בשנים 2010-2009 פנה נאשם 6 לשני אנשים שהכיר וסבר כי יש באפשרותם להשיג עבורו נשק שלא כדין, וביקש לרוכשו, אולם הרכישות לא יצאו אל הפועל. סמוך לשנת 2011 קשר נאשם 6 קשר עם אדם אחר (להלן: האחר) במטרה לרכוש רובה מסוג 16M שלא כדין. מספר ימים לאחר מכן יצר אותו אחר קשר עם נאשם 6, מסר לו כי ברשותו רובה צהל"י מהסוג המבוקש, והנחה אותו להגיע לצומת פרדיס (להלן: הצומת). נאשם 6 הגיע לצומת, שם פגש באדם נוסף, קיבל ממנו רובה מסוג 16M מקוצר אשר נגנב מצה"ל, ושילם תמורתו סך של 38,000 ש"ח. נאשם 6 הוביל את הנשק ברכבו והסתירו במשך כשנה סמוך למוסך שבו עבד. סמוך לחודש אפריל 2012 הוביל נאשם 6 את הנשק ברכבו והסתירו סמוך לבית קרוביו בשכונת ספאפרה שבנצרת, עקב חששו מן המשטרה. ביום 23.7.2012, במהלך חקירתו, הסגיר נאשם 6 את הנשק לידי המשטרה. ועוד זאת ביצע נאשם 6 במסגרת האישום השמיני: סמוך לחודש אפריל 2012 רכש נאשם 6 מאדם כלשהו שני רימוני הלם - חפצים נפיצים אשר בכוחם להמית אדם או להזיק לו - ורימון עשן אחד. בהמשך מסר נאשם 6 את רימוני ההלם לאדם אחר.

13.      לפי המתואר באישום התשיעי, סמוך לשנת 2009 רכש נאשם 6 שלא כדין אקדח מסוג "יריחו" בקוטר 9 מ"מ (להלן: האקדח), תמורת סך של 18,000 ש"ח. נאשם 7 רכש שלא כדין 50 כדורי אקדח בקוטר 9 מ"מ תמורת סך של 300 ש"ח. בהמשך לרכישות המתוארות נטל נאשם 7 מנאשם 6 את האקדח, טען אותו ב-10 מן הכדורים וירה אותם באוויר בחצר ביתו. אלו הם מעשיו של נאשם 7 במסגרת האישום העשירי: במהלך פגישה שהתרחשה בשנת 2009 בין נאשם 7 לבין אדם אחר, מסר אותו אחר כי הוא מעוניין לרכוש נשק. השניים קשרו קשר לרכוש נשק שלא כדין, ונאשם 7 אמר כי לכשישיג נשק עבור האדם האחר, יצור איתו קשר. לשם מימוש הקשר נפגש נאשם 7 עם אדם נוסף בחצר ביתו שבנצרת, והסכים לרכוש ממנו אקדח בקוטר 9 מ"מ ומחסנית לאקדח תמורת 8,000 ש"ח. באותו מעמד לקח נאשם 7 את הנשק לחזקתו, ולמחרת הגיע האדם הנוסף למוסך שבו עבד נאשם 7, קיבל לידיו סך של 6,000 ש"ח, וניתנה לו התחייבות לפיה יתרת התשלום תועבר אליו בהמשך. לשם מימוש הקשר התקשר נאשם 7 לאדם האחר, מסר כי ברשותו נשק עבורו, וביקש תמורתו סך של 9,000 ש"ח. השניים סיכמו להיפגש בביתו של האדם האחר בכפר כנא, נאשם 7 נשא לשם את הנשק, מסרו וקיבל תמורתו סך של 6,000 ש"ח. יתרת התשלום הועברה לו במועד מאוחר יותר, ומתוכה שילם נאשם 7 לאדם הנוסף את יתרת חובו בסך של 2,000 ש"ח.

14.      לפי האישום האחד עשר, והאחרון, סמוך לסוף שנת 2011 נטל נאשם 5 רובה מסוג 16M אשר היה שייך לאדם כלשהו והסתירו מתחת לכיסא האחורי ברכב מסוג טויוטה אשר חנה סמוך למוסך שבו עבר נאשם 6. בהמשך הוביל נאשם 5 את הרובה האמור ברכבו והציגו לפני נאשם 6.

עד כאן פרטי אחד עשר האישומים, על מנת לדייק בחלקו של כל נאשם, כמצע לדיון בגזרי הדין ובערעורים שיעשה להלן.

תמצית גזר הדין ועיקרי הטענות נגדו

15.      בגזירת עונשיהם של הנאשמים התווה בית המשפט המחוזי את דרכו בהתאם להוראותיו של תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: תיקון 113). גזר הדין מפורט ומנומק, בהמשך נידרש לפרטיו. בית המשפט המחוזי דן בנסיבות ביצוע העבירות לפי המפורט בכל אחד מן האישומים, ובחלק שלקח כל אחד מן הנאשמים במסכת כולה; בשלב הבא נערך דיון באשר לנסיבות שאינן קשורות לעבירה ביחס לכל אחד מן הנאשמים, תוך דיון בתסקירי שירות המבחן; נגזר על כל אחד מן הנאשמים עונש כולל בשים לב למתחמי הענישה שנקבעו לגביו, בהתאם להשתתפותו בכל אחד מן המעשים העברייניים. אלו הם עונשיהם של הנאשמים שעניינם נדון לפנינו בערעור דנן: