פסק-דין בתיק ע"פ 5824/04

המישנה לנשיא מ' חשין:

           המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה, על פי הודאתו, בעבירות ניסיון לאינוס, מעשה סדום, מעשה מגונה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. משהורשע כך בדינו נגזר עונשו של המערער לשבע שנים וחצי מאסר, מהן שש שנים לריצוי בפועל והיתרה מאסר על-תנאי. הערעור שלפנינו הוא ערעור על גזר-הדין.

           עיון בכתב-האישום - שהמערער הודה באמור בו, כאמור לעיל - מציג נגד עינינו מחזה קשה של בחור כבן 20 המתעלל בנערה כבת 18. ערב אחד פגשו המערער וחברו את המתלוננת וחברתה, ולאחר שיחה קצרה נסעו הארבעה לבית החייל בחיפה, בו התגורר המערער. לא עבר זמן רב והמערער החל מושך בחוזקה בשערותיה של החברה, ומשהחלה זו צועקת ומבקשת את המערער כי יחדל למשוך בשערותיה, חברה המתלוננת אל השניים ושאלה את המערער לפשר מעשיו. או-אז תפס המערער בשערה של המתלוננת ובשערה של חברתה והחל מטיח את ראשיהן זה בזה כמה וכמה פעמים עד שהשתיים החלו צועקות ובוכות. כל מעשים אלה היו מחוץ לחדרו של המערער. לאחר שפסק ממעשיו משך המערער את המתלוננת בכוח לחדרו ונעל את הדלת. בהיותם בחדר דרש המערער מן המתלוננת כי תפשוט את מכנסיה, ומשסירבה זו לדרישה החל המערער חונק אותה בשתי ידיו עד שראשה החל מסתחרר והיא התקשתה לנשום. מתוך פחד נענתה המתלוננת למערער והורידה את מכנסיה ותחתוניה באומרה למערער כי היא במחזור. המערער לא התרשם במיוחד מאמירה זו, שלף את הטמפון מאיבר מינה של המתלוננת ובכוח ניסה להחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה תוך שהוא מנשקה בניגוד לרצונה. משלא עלה חפצו בידו, דחף המערער  בכוח את איבר מינו לפיה של המתלוננת. המתלוננת החלה משמיעה קולות של הקאה ואו-אז הוציא המערער את איבר מינו מפיה של המתלוננת וניסה להכניסו שוב לאיבר מינה. כל אותה עת הקישה חברתה של המתלוננת על דלת חדרו של הנאשם וקראה בשמה של המתלוננת, ואולם בכל פעם שהמתלוננת ניסתה לענות לחברתה שב המערער לחונקה עד שחדלה מניסיונותיה.

           בא-כוח המערער טען לפנינו כי נפלה שגגה בגזר-דינו של בית-משפט קמא, בכך שנכתב בגזר-הדין כי לאחר מעשה הסדום "דחף הנאשם שוב באופן חלקי את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת". מעשה זה, כך טען בא-כוח המערער, לא היה ולא נברא, שהרי כאמור בכתב-האישום אך ניסה המערער להכניס את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת. בהצביעו על טעות זו טען בא-כוח המערער לפנינו כי עתה, משהוכחה לפנינו הטעות, אך דין הוא שנקל בעונשו של המערער. לא מצאנו בטענה זו ממש ומשני טעמים עיקריים אלה: ראשית לכל, כתב-האישום הוא כה חמור וכה קשה, עד שתיאור מעשהו של המערער כהחדרת איבר המין או כניסיון להחדרת איבר המין אין לראותו אלא כחלק ממעשי ההתעללות במתלוננת ובחברתה. למותר לומר כי המערער הורשע אך בניסיון לאינוס והדבר נאמר מפורשות בגזר-הדין. שנית, העונש הקבוע בצד עבירה של ניסיון לאינוס הוא אותו עונש הקבוע בצד העבירה של אינוס  ובנסיבות העניין הכוללות מתמעטת מאליה דמותה של הטעות.

           מצב משפחתו של המערער מצב קשה הוא ביותר ואין חולקים על כך. אביו נפטר מהתקף לב והמשפחה תולה את הדבר במעשהו של המערער. לדעת המשפחה אפוא היה זה המערער שהוריד את אביו ביגון שאולה. כדי-כך הגיעו הדברים שלא ניתן לו למערער אף להשתתף בהלוויה של אביו. לאחר מות האב התדרדר מצבה של האם והמערער רואה עצמו אשם גם בכך. אכן המצב קשה, אך נוכח מעשיו הקשים ביותר של המערער לא מצאנו הצדק להקל בעונשו של המערער. נזכור עוד את הטראומה הנפשית שהמתלוננת וחברתה עברו ואשר ילווה אותן קרוב לוודאי שנים רבות. קצינת המבחן מודיעה אותנו כי המערער החל מקבל טיפול פרטני וכי אט-אט נוטל הוא אחריות על עצמו למעשה הרע שעשה. נקווה ששירות בתי-הסוהר ידע להעניק למערער את הטיפול שראוי כי יותן לו, ואולם ככל שהעונש שנגזר עליו נוגע לעניין, אין אנו מוצאים להתערב בו.

           אנו מחליטים לדחות את הערעור.

היום, ל' בסיון תשס"ה (7.7.2005).

המישנה לנשיא                            ש ו פ ט ת                                   ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: