פסק-דין בתיק ע"פ 4149/13

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' פרידמן-פלדמן) בת"פ 21290-08-11 מיום 30.4.2013 שניתן לאחר הרשעת המערער - על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בחמישית לצורך הסדר טיעון - במספר עבירות של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); במספר עבירות של סיוע לעשיית מעשה העלול להפיץ מחלה, לפי סעיף 218 סיפא בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין; נהיגה בפזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין ובשיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין. במסגרת גזר הדין הושתו על המערער 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו ומאסר על תנאי של 12 חודשים, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה של מתן שוחד.

עיקרי העובדות

1.        בתקופה הרלבנטית לכתב האישום קשרו שוטר מג"ב עטא מרעי שהיה מפקד מחסום אל-ג'יב הסמוך לגבעת זאב ומאבטחים שעבדו במחסום קשר עם אחר להעברה שלא כדין של כלי רכב במחסום, ובעיקר משאיות עמוסות מטען שמקורו ברשות הפלסטינית וייעודו ישראל, וזאת בעבור תמורה כספית. לשם העברת המשאיות במחסום ועל מנת למנוע גילוי המעשים, נהגו המערער והחבורה, בחלק מהמקרים, לנקוט אמצעי זהירות שונים, לרבות סריקות מקדימות באמצעות כלי רכב באזור המחסום, ליווי המשאיות בדרכן ותיאום טלפוני עובר לביצוע המעשים ובמהלכם, לעיתים תוך שיח טלפוני ישיר בין החבורה לנהגי המשאיות או למערער ולנאשם 4. כתב האישום מפרט מספר אירועים שהתרחשו במהלך שנת 2007, בהם נערכו תיאומים בין החבורה לבין המערער, שפעל כשליח של האחר לתיאום מעבר המשאיות, להעברת משאיות לא מורשות במחסום כשהן עמוסות במטען שטיבו אינו ידוע.

2.        האישום הראשון מתאר אירוע מיום 20.7.2011. באירוע זה נערכו תיאומים מוקדמים, בין היתר, באמצעות שיחת טלפון בין אחד מהחבורה למערער, שפעל כאמור כשליח של האחר לתיאום מעבר המשאיות, בנוגע להעברתה במחסום של משאית לא מורשית לעבור, עמוסה במטען שטיבו אינו ידוע. בין המערער לאותו אחד מהחבורה סוכם כי הואיל ולמחרת בבוקר אותו אחד ומרעי משובצים למשמרת במחסום, העברת המשאית תתבצע במועד זה סמוך לשעה 09:00. בעצה אחת עם המערער נערכה בבוקר שלמחרת סריקה באמצעות רכב באזור המחסום כדי לוודא שג'יפ החפ"ק אינו בקרבת מקום. רק לאחר שג'יפ החפ"ק עזב את המחסום הודיעו אותו אחד והמערער לנהג המשאית להגיע למחסום. המשאית הגיעה למחסום ונכנסה לשטח ישראל אף שלא הופיעה ברשימת המורשים להיכנס, למרות איסור על העברת סחורות במחסום ומבלי שנערכה למשאית ולתכולתה בדיקה ביטחונית. תמורת הכנסת המשאית קיבלה החבורה תמורה כספית המגעת עד 3,000 ש"ח.

3.        באירוע מושא האישום השני מיום 27.7.2011, נערכו תיאומים להעברתה של משאית נוספת במחסום. כפי שסוכם מראש בין החבורה למערער, המשאית הגיעה משטח הרשות כשהיא נושאת מטען שטיבו אינו ידוע, והחבורה איפשרה לה לעבור ללא בדיקה ומבלי שהופיעה ברשימת המורשים תמורת סכום המגיע עד 3,000 ש"ח. באותה עת עקבו אנשי מח"ש ואנשי יחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות אחר המשאית. בחלק מהנסיעה ליווה המערער את המשאית כשהוא נוהג ברכב מסוג הונדה. בסמוך לכניסה הצפונית לכביש בגין דרום בירושלים, נצמד רכב הפיצו"ח אל המשאית ואנשי הפיצו"ח הורו למשאית במערכת הכריזה לעצור בצד הדרך. נהג המשאית, הנאשם 4, הגביר את מהירות נסיעתו כדי להימלט ובשלב מסוים ניסה לפגוע ברכב הפיצו"ח. במהלך המרדף הגיח המערער עם רכב ההונדה מספר פעמים וניסה למנוע מאנשי מח"ש ומאנשי יחידת הפיצו"ח לתפוס את המשאית על ידי חסימת דרכם.

4.        האישום השלישי מתאר מהלך שנמשך כתשעה שבועות לפני אוגוסט 2011, בתדירות של פעם עד פעמיים בשבוע (כולל אירועי האישומים הקודמים), במסגרתו נערכו תיאומים בין החבורה למערער, לתיאום מעבר משאיות במחסום. עבור כל משאית שעברה ושלא היתה מורשית לעבור, שטיב המטען שלה אינו ידוע ושלא נערכה לה כל בדיקה, קיבלה החבורה עד 3,000 ש"ח.

           בכל אותם מקרים ידע המערער כי החבורה מקבלת תמורה, אך לא היה חלק מהסיכומים או הדיבורים על כסף, לא ידע את גובה הסכומים שהועברו ולא מסר פיזית את הכסף. כספי התמורה לא היו של המערער וגם לא המשאיות לרבות תכולתן.

5.        הצדדים הגיעו להסכמה לגבי מספר עובדות נוספות כמפורט בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 5.7.2012. הוסכם כי מטרת מעשיו של המערער היתה העברת סחורה חקלאית. כן הוסכם כי אין למאשימה ראיה מהו המטען שאותו העבירו המשאיות, למעט שלעיתים עברו ביצים. כן סוכם כי מעורבותו של המערער בעבירת השוחד מתבטאת בכך שהיתה לו מחשבה פלילית (מודעות) בעניין מתן שוחד.

6.        לכתב האישום המתוקן צורף נספח לטיעון לעונש שהוגש בהסכמה. הנספח מתאר כי המחסום ממוקם בציר "עוטף ירושלים" על תוואי גדר ההפרדה הביטחונית. יעודה של הגדר להבטיח את בטחון המדינה והציבור מפני פעילות טרור ופעילות עבריינית, ולהבטיח מעבר מבוקר של אנשים וסחורות משטחי הרשות אל תוככי ישראל. מערך גדר ההפרדה והמחסומים נועד גם לצורך בקרה כלכלית וחקלאית על מעבר סחורות ולמנוע סכנה בריאותית לציבור בישראל שמקורה בהעברת מוצרי מזון שאינם בפיקוח וטרינרי הדוק. במעבר אל ג'יב יכולים לעבור כלי רכב מורשים בלבד על פי רשימה ולא ניתן להעביר במחסום זה סחורה חקלאית. רכב שלא עבר בידוק ביטחוני דקדקני לא יורשה להיכנס לשטח ישראל גם אם הוא נכלל ברשימת המורשים.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

7.        תסקיר שירות המבחן: המערער בן כ-35, נשוי ואב לשני ילדים. המערער שהה במעצר בית החל מחודש ספטמבר 2011. המערער סיים 12 שנות לימוד ושירות צבאי חלקי. המערער קיבל אחריות מלאה למעשיו. קצינת המבחן ציינה כי לא מדובר במי שיש לו נורמות עברייניות וכי מעורבותו בפרשה שולית ונובעת מהפעלת שיקול דעת מוטעה. שירות המבחן התרשם כי רמת המסוכנות הנשקפת מהמערער נמוכה. עוד ציין שירות המבחן כי שליחתו של המערער לריצוי מאסר בפועל עלולה להביא להידרדרות במצבו הנפשי המתאפיין בתופעות פוסט טראומטיות על רקע מעצרו ונקיטת ההליך המשפטי נגדו. לפיכך הומלץ על מאסר שירוצה בעבודות שירות וצו מבחן למשך שנה.

8.        במסגרת הראיות לעונש הוגש הרישום הפלילי של המערער ממנו עלה כי בעברו רישום ישן של עבירת תקיפת עובד ציבור. עוד הצביעה המאשימה על כך שמפקד המחסום הורשע ב-49 מקרים של לקיחת שוחד והפרת אמונים ובמקרה אחד של מעשה העלול להפיץ מחלה ונדון לשבע וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל ולקנס בסך 50,000 ש"ח. הנאשם 4 הורשע בסיוע למתן שוחד ובעבירה של סיכון אדם בנתיב תחבורה ונדון ל-27 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 ש"ח.

עיקרי גזר הדין

9.        בית המשפט המחוזי הדגיש כי המערער הורשע בעבירות רבות של מתן שוחד, במקרים רבים של סיוע לעשיית מעשה העלול להפיץ מחלה ובעבירות נוספות. מדובר בכ-15-10 מקרים בהם פעל המערער עבור אחר להכנסת משאיות מהרשות הפלסטינית לשטחי ישראל מבלי שהמשאיות היו מורשות להיכנס, בחלק מהמקרים מבלי שהיה ידוע מה היה במשאיות, במחסום בו הכנסת סחורה חקלאית אינה מותרת ומבלי שהמשאיות עברו בדיקה. בית המשפט המחוזי הטעים כי עבירת מתן שוחד היא עבירה חמורה שהעונש הקבוע בצידה הוא שבע שנות מאסר. במקרה דנן קבע בית המשפט המחוזי כי נסיבות מתן השוחד חמורות שבעתיים בשל הסיכון הביטחוני, גם אם מטרתו של המערער הייתה הברחת סחורה חקלאית.

10.      בית המשפט המחוזי ציין כי מכתבי האישום שהוגשו בפרשה זו עולה כי חלקו של המערער חמור יותר מזה של הנאשם 4. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי לקולא יש לזקוף לזכותו של המערער את הודאתו, היעדר עבר פלילי, למעט עבירה ישנה מאוד שאינה מן העניין, את התקופה הארוכה בה הוא שהה במעצר בית ואת מצבו המשפחתי והנפשי. בית המשפט המחוזי הטעים כי אמירתה של קצינת המבחן כי מעורבותו של המערער בפרשה מהווה חלק שולי, מוטעית. בית המשפט המחוזי מצא כי לאור חומרת המעשים מושא כתב האישום אין לקבל את המלצת שירות המבחן, מה גם שעל בית המשפט לשקול בנוסף לנסיבותיו האישיות של המערער גם את האינטרס הציבורי. לפיכך הושתו על המערער העונשים שפורטו ברישא.

תמצית נימוקי הערעור

11.      המערער - באמצעות בא כוחו, עו"ד גדי טל - טוען כי עונש המאסר בפועל שהושת עליו הוא חמור ביותר בנסיבות העניין. המערער טוען כי חלקו בפרשה לא הצדיק השתת עונש כה כבד. המערער מציין כי בית המשפט המחוזי התייחס אליו כאילו היה חלק מהחבורה. ברם, המערער לא נתן את כספי השוחד ולא היה מעורב בהעברתם. המערער לא ידע על גובה סכומי השוחד. מעורבותו היחידה של המערער בפרשה הייתה בידיעה כי שולמה תמורה למעורבים. בנוסף לכך טוען המערער כי ההסכמה בגדרי הסדר הטיעון היתה שמעורבותו של המערער נגעה להכנסת סחורה חקלאית לשטח ישראל ולכן שגה בית המשפט המחוזי משייחס למעשיו של המערער סיכון ביטחוני. המערער מדגיש כי עונש המאסר הכבד לא נתן משקל למצבו הנפשי הקשה, עליו עמד שירות המבחן. המערער מדגיש כי גם אם שגה שירות המבחן בקביעתו כי חלקו בפרשה היה שולי, לא היה מקום להתעלם מכל האמור בתסקיר ובמיוחד לעניין מצבו הנפשי. המערער מוסיף כי לאחר מתן גזר הדין חלה החמרה נוספת במצבו הנפשי.

12.      עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משגזר את עונשו ביחס לעונש שהושת על הנאשם 4, זאת משום שעברו הפלילי של נאשם 4 מכביד יותר; משום שהנאשם 4 הורשע בנוסף בעבירה חמורה יותר של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; נאשם 4 היה עצור עד תום ההליכים המשפטיים; חלקו של הנאשם 4 היה משמעותי יותר. נתון נוסף המבחין ביניהם, כך טוען המערער, הוא מצבו הנפשי של המערער. עוד טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לשינויים התהומיים שבוצעו בכתב האישום. לסיכום טוען המערער כי בפרשות דומות שנדונו בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 4514-08-11 ות"פ 441/19) הושתו עונשים מקלים יותר על הנאשמים.