פסק-דין בתיק ע"מ 45222-10-10

1.         ערעור על שומת תשומות שהוצאה למערערת לשנים 2005 - 2008. השומה הוצאה בשל הפרשים שנמצאו בין התשומות שנכללו בדו"חות התקופתיים שהגישה המערערת, לבין התשומות שנכללו בספרי המערערת. המחלוקת בין הצדדים הנה במהותה מחלוקת עובדתית בדבר הוכחת התשומות שנדרשו.

רקע

2.         המערערת הנה חברה רשומה בישראל העוסקת בניהול והפעלת בית אבות המצוי ברח' אביגדור עשת בקרית חיים (להלן: "בית האבות"). המערערת הנה חברה בשליטתו של מר שמואל אזולאי אשר גם ניהל אותה בכל התקופה הרלבנטית. המערערת רשומה כעוסק, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ומגישה דו"חות תקופתיים על עסקאותיה ותשומותיה.

3.         בשנת 2004 נערכה ביקורת לחשבונותיה של המערערת. בביקורת התגלה כי הערך המוסף המדווח על ידי המערערת נמוך מהמקובל בענף, או לפחות כך סבר המשיב (מש/4) ועל כן נדרשה המערערת להמציא את ספריה. התברר, כי בהנהלת החשבונות ובהגשת הדו"חות השנתיים למס הכנסה טיפל עבור המערערת יועץ המס מר תנוך נסר-אלדין (מע/1 סעיף 10).

4.         במהלך הביקורת נתפסו אצל יועץ המס ספרי הנהלת החשבונות של החברה ובהם כרטסת ממוינת בה פורטו כל הוצאותיה של המערערת לרכישת תשומות (נספח  לתצהיר מש/1). המשיב ערך השוואה בין התשומות שפורטו בכרטסת הממוינת לבין התשומות שנדרשו בדו"חות התקופתיים של המערערת ומצא כי קיים הפרש כלומר בדו"חות התקופתיים נוכה מס תשומות העולה על המס הכלול בתשומות שבכרטסת. המשיב ערך טבלת השוואה של התשומות בספרים לעומת הדרישה בדו"חות. הבדיקה התייחסה לשנים 2004 -2008 אולם מאחר ועסקינן רק בשומות לשנים 2005 -2008, אפרט רק את ההפרשים שנמצאו בשנים אלו:

שנה                   תשומות בכרטסת           תשומות שנדרשו                         הפרש

2005                 77,672 ש"ח                      142,246 ש"ח                                 75,299 ש"ח

2006                 64,908 ש"ח                      127,773 ש"ח                                 68,943 ש"ח

2007                 77,434 ש"ח                      113,904 ש"ח                                 36,475 ש"ח

2008                 63,854 ש"ח                      110,134 ש"ח                                 46,280 ש"ח

סה"כ                                                                                                    226,992 ש"ח

5.         המערערת נדרשה ליתן הסברים להפרש ולהציג חשבוניות על התשומות שנדרשו ומאחר ולא עשתה כן הוצאה לה שומת תשומות. המערערת נדרשה לשלם את המס בסך של 226,992 ש"ח ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עמדה השומה על סך של 293,337 ש"ח נכון ליום 1/9/10.

            על שומה זו הגישה המערערת השגה ומשזו נדחתה הוגש הערעור שלפניי.

הערעור

6.         המערערת טוענת בערעורה כי דרשה ניכוי תשומות רק על פי חשבוניות שהוצאו לה כדין בהתאם לסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף. לגרסתה, היא נהגה להעביר את כל החשבוניות יחד עם כל מערכת החשבונות, ליועץ המס מר נסר אל-דין וזה היה רושם את הנתונים בספרים. המערערת טוענת כי הדו"חות התקופתיים הוגשו בדיוק על פי החשבוניות שהיו בידיה וככל שיש הפרש בין התשומות שנדרשו בדו"חות לבין הכרטסת שנמצאה אצל יועץ המס, נעוץ ההפרש במחדליו של יועץ המס לרשום את כל התשומות בלבד. המערערת מבהירה כי במהלך חקירתו של יועץ המס, חקירה שנפתחה בשל חשדות למעשים חמורים של יועץ המס בקשר לחשבונות של לקוחות רבים, נתפסו כל ספרי הנהלת החשבונות ובהם כל החשבוניות שקיבלה על רכישת התשומות. היעדרן של חשבוניות נובע, כך לטענתה, בין בשל מעשים בלתי כשרים של יועץ המס, בין בשל כך שהחשבוניות שהיו בידיו אבדו, ובין בשל מחדלי המשיב אשר תפס את החשבוניות ביחד עם כל ספרי הנהלת החשבונות.

7.         עוד טענה המערערת כי השומות שהוצאו לה על ידי המשיב חורגות מהסביר, שכן הערך המוסף הכלול בהן עולה על המקובל והסביר בעסקים כשל המערערת. לטענתה אחוז הרווח התפעולי המתקבל משומות המשיב עולה על הסביר והמקובל. להוכחת טענה זו המציאה המערערת גם חוות דעת של רואה החשבון מר פרקש.

8.         המשיב מצדו מבהיר, כי השומות שהוצאו אינן שומות לפי מיטב השפיטה אלא שומות המבוססות על הנתונים שבידי יועץ המס. המשיב קיבל את כל הנתונים בדבר היקף רכישת התשומות על ידי המערערת, כפי שפורטו בכרטסת הממוינת. המשיב מוסיף, כי היה מוכן להתחשב בכל חשבונית שתוצג לו אולם מאחר והמערערת לא המציאה חשבוניות נוספות, קבע את השומות לפי ההפרש שמצא. המשיב מוסיף ומבהיר כי העמיד לרשות המערערת ובאי כוחה את מלוא החומר החשבונאי שנתפס אצל יועץ המס וכי לא נמצאים בידיו מסמכים חשבונאיים נוספים.

דיון והכרעה

9.         כפי שאפרט להלן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות על כל חלקיו וכי המערערת לא השכילה לשכנע שנפל פגם כלשהו בשומות שהוצאו לה.