פסק-דין בתיק ע"א 8380/03

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור קרנית על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט גריל) מיום 9.9.02 בת"א 1517/95, בה נקבעה חבותה של קרנית לנזקי תאונת הדרכים נשוא התיק מכוח סעיף 7א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד); ועל פסק דינו של בית המשפט מיום 5.8.03, שעניינו שיעור הפיצויים.

ב.        המשיב 1 (שייקרא המשיב), נפגע ביום 6.9.94 בתאונת דרכים, שעה שהתהפך הטרקטור בו נהג. לטרקטור היתה תעודת ביטוח חובה שנחזתה כבעלת תוקף ליום התאונה, בהיותה נושאת חותמת תשלום מתאריך 5.9.94. בפועל התברר - לרבות בהליך פלילי נגד המשיב 2, בעל הטרקטור ונגד מנהל סניף דואר שקיבל את התשלום -  כי תעודת הביטוח שולמה רק ביום 6.9.94, לאחר התאונה. המשיב אושפז עקב התאונה בבית החולים בצפת כחודש ימים, וסבל מחבלה בראשו, בחזהו, בגבו ובבטנו. כמו כן אובחנו טחול מרוסק וקרע בקיבה; הקרע נתפר ונעשתה כריתת טחול. בהמשך אישפוזו סבל המשיב מדימום פנימי, ונעשה בו ניתוח דחוף ונמצאה קיבה עם קריש דם עמוק, דימום עורקי וכן כיב עמוק. כן הופיעו סימני חסימת מעיים שחייבו ניתוח של פתיחת בטן.

ג. החלטתו ופסק דינו של  בית המשפט המחוזי

           (1)    לאחר בחינת חומר הראיות, הגיע בית המשפט, בהחלטה מפורטת מיום 9.9.02, לכלל מסקנה כי המשיב קיבל את מפתחות הטרקטור מרעייתו של המשיב 2, כי נהיגתו היתה ברשות, וכי אין לקבל את גרסת המשיב 2 שהתעוררה רק בשלב מאוחר, כי הטרקטור נלקח ללא רשותו. המשיב 2 הועמד - כאמור - לדין פלילי והורשע בשימוש בתעודה מזויפת של ביטוח חובה.

           (2)    בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי נוכח הקרבה המיוחדת - המשפחתית - בין המשיב לבין מי שאיפשר לו לנהוג ברכב (המשיב 2), נמנע המשיב בקבלו את הטרקטור מעריכת בירור בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי. בהתאם לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב נהג ברכב בהתאם להרשאה, וכי אין זה סביר שידע שהביטוח איננו מכסה את שימושו בטרקטור. על כן, קבע בית המשפט, זכאי המשיב לפיצויים מהמערערת קרנית בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה. מטבע הדברים נשמטה הקרקע מתחת התביעה נגד המשיבה 3, הפניקס, שהרי משנקבע כי דמי הביטוח לא שולמו לא היה מקום להטיל עליה חבות. כאמור, ההיתר לשימוש בטרקטור ניתן על ידי רעייתו של המשיב 2 בעליו של הטרקטור. בית המשפט המחוזי קבע כי אין בכך למנוע את החלת סעיף 7א לחוק  הפלת"ד, וכי יש לראות בבעל הרכב כמי שנתן את ההיתר.

           (3)    בפסק דינו מיום 5.8.03 דן בית המשפט המחוזי בראשי הנזק ובשיעור הפיצויים והכריע כדלקמן:

ראשי נזק

אחוזי נכות רפואית: סך שיעורה של הנכות המשוקללת הצמיתה עקב התאונה נקבע בשעור 33.31%. זו מורכבת מנכות נוירולוגית - 2.5%, נכות פסיכיאטרית עקב התאונה- 5%, נכות כירורגית - 10% ונכות גסטרואנטרולוגית - 20%.

שכר הבסיס שעל יסודו חושב הפסד השתכרות, נקבע על בסיס ממוצע של קיבוץ חמישה תלושי שכר בחודשים שונים טרם התאונה, והועמד על סך 6,550 ש"ח לחודש ליום פסק הדין. הסכום נטו לאחר ניכוי מס ההכנסה הועמד על סך 5,746 ש"ח לחודש.

נכות תפקודית- בית המשפט קבע בפסק דינו כי לנכות המשולבת (נוירולוגית, נפשית, כירורגית, וגסטרואנטרולוגית) שנקבעה למשיב כאמור נודעת השפעה על כושר השתכרותו ותפקודו של המשיב, אך במידה פחותה מאשר הנכות המשוקללת, והוא העריך את המגבלה על כושר עבודתו והשתכרותו כתוצאה מנכותו, הנובעת מן התאונה, בשיעור של 25%.

שיעור פיצויים :

הפסד השתכרות בעבר:

ביחס לששת החודשים הראשונים לאחר התאונה נפסקו למשיב  34,476 ש"ח (5746X6 חודשים).

מיום 1.3.95 ועד יום מתן פסק הדין נפסקו למשיב  145,087 ש"ח (101 חודשים X 5,746 ש"ח לכל חודש X 25%).

הפסדי השתכרות בעתיד:

ביום מתן פסק הדין היה המשיב  כבן 32 ולפניו כ- 33 שנות השתכרות ; נפסקו לו       כ- 357,861 ש"ח (5,746 ש"ח X12X25% = 17,238 X 20.76 -מקדם היוון).

פנסיה

5746 נטוX70% X 25% X12= 12067 X10.63(מקדם היוון)= 128,272 X 0.377 (היוון כפול)= 48359. נקבע כי מסכום זה יש להפחית את השתתפות המשיב בהפרשות הפנסיה.