פסק-דין בתיק ע"א 7390/13

הנשיא א' גרוניס:

1.        לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד סגן הנשיאה א' שילה) מיום 30.9.2013 בפר"ק 34468-01-12. בהחלטה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים 2-1 לסילוק על הסף של בקשת המערערים למתן הוראות בגדר הליכי פירוק, בקובעו כי זו אינה המסגרת הדיונית המתאימה לבירור המחלוקת.

2.        החברות שבפירוק הן חברת אייס רשתות שיווק מוצרי צריכה בע"מ (להלן - חברת הבת), המוחזקת בבעלות מלאה של חברת אייס אוטו דיפו בע"מ (להלן - חברת האם, וביחד - החברות). שתי החברות נקלעו לקשיים כלכליים וביום 18.1.2012 ניתן צו הקפאת הליכים לגביהן. עו"ד אמיר פלמר ורואה חשבון בועז גזית, כיום המפרקים, מונו כנאמנים לחברות (להלן - המערערים, או המפרקים). לאחר מכירת נכסי חברת הבת ופעילותה למשקיע חיצוני, ניתן ביום 9.5.2012 צו פירוק קבוע לחברת הבת ובהמשך, ביום 19.9.2012, ניתן צו פירוק גם לחברת האם. עשרים ושניים מנושי החברה הגישו בקשה למתן הוראות, בה נתבקש בית משפט קמא להורות לבנקים, נושיה המובטחים של חברת הבת, לממש ערבות בסך 18 מיליון שקלים שהועמדה על ידי המשיבות 2-1 (להלן - בעלות השליטה) להבטחת חובות החברה לבנקים. ערבויות אלה הובטחו בחלקן באמצעות פיקדונות של בעלות השליטה המצויים בבנקים. לטענת הנושים, חילוט הערבויות יביא להקטנת החובות לבנקים ולהגדלת יתרת הכספים בקופת הפירוק. במקביל, הגיש אגף המכס והמע"מ בקשה להורות על חקירה של הסיבה לקריסת החברות. במהלך הדיון שהתקיים בבקשות אלה ביום 15.7.2012 הסכימו הצדדים לעכב את הבקשה למימוש ערבויות ולמנות חוקר שיבדוק את הטענות הנוגעות להתנהלות החברות ובעלות השליטה בתקופה שקדמה לקריסת החברות. בהתאם, מונה עו"ד חגי אולמן כחוקר (להלן - החוקר). במקביל, הוציא בית המשפט צו מניעה זמני, אשר הוארך מעת לעת ואסר על ביצוע כל דיספוזיציה בפיקדונות שלא לשם פירעון חובותיה של חברת הבת כלפי הבנקים. דו"ח החקירה הסופי מטעמו של החוקר הוגש ביום 21.2.2013.

           במסגרת הדו"ח, מצא החוקר כי בסוף שנת 2011, לאחר התדרדרות כספית ממושכת במצבן הכספי של החברות, הוצגה לדירקטוריון החברות תוכנית הבראה, אשר כללה התחייבות של בעלות השליטה להעביר לחברה 20 מיליון ש"ח. החוקר קבע כי בעלות השליטה נתנו התחייבות בלתי חוזרת למתן ההלוואה על סכום זה, כאשר התנאי היחיד היה דחיית מימוש זכותם של הבנקים להעמיד לפירעון את חובות החברה לרבעון השלישי של שנת 2012. בדו"ח נקבע כי הזרמתו של סכום כסף זה היוותה את אבן הפינה לתוכנית הבראת החברות. עוד נקבע כי התחייבות זו הופרה, תוך שנדחו טענותיהן של בעלות השליטה כי אירועים בלתי צפויים שהתרחשו הקנו להן זכות לאי קיום ההתחייבות וכי תוכנית ההבראה ממילא נועדה לכשלון, אף אם היו מעבירים את הכספים.

3.        ביום 29.4.2013 הגישו המפרקים לבית משפט קמא בקשה למתן הוראות בה נתבקש בית המשפט להורות לבעלות השליטה להעביר לקופת הפירוק סך של 200 מיליון ש"ח. סכום זה נקבע בהתאם לסכומן של תביעות החוב שאושרו ושאין בקופת הפירוק כסף לשלמן. הבקשה סמכה, בין השאר, על סעיף 374 לפקודת החברות [נוסח חדש] (להלן - הפקודה). היא התבססה על המסקנות שהועלו בדו"ח החקירה, ועל הטענה שהחברות קרסו בעקבות הימנעות בעלות השליטה מהעברת הכסף בהתאם להתחייבותן. בעלות השליטה הגישו בקשה למחוק את הבקשה למתן הוראות, משום שלשיטתן המחלוקת בין הצדדים אינה ראויה להתברר בהליך דיוני זה אלא בתביעה רגילה. בנוסף, ביקשו בעלות השליטה דחייה של מועד הגשת התגובה לגוף הבקשה עד להכרעה בבקשת המחיקה. בהחלטתו מיום 30.9.2013 קיבל בית משפט קמא את בקשת בעלות השליטה למחיקת הבקשה למתן הוראות על הסף. על החלטה זו הגישו המפרקים בקשת רשות ערעור שהפכה לערעור שלפנינו (ראו החלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך מיום 17.11.2013). בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, ביקשו המפרקים להאריך את תוקפו של צו המניעה שניתן ביחס לפיקדונות בעלות השליטה בבנקים. ביום 24.12.2013 הורה בית משפט זה (השופטת ד' ברק-ארז) על מתן סעד זמני לפיו לא תיעשה כל דיספוזיציה בפיקדונות עד להכרעה בערעור או עד למתן החלטה אחרת.

4.        כאמור, בית משפט קמא קבע כי יש לסלק על הסף את הבקשה למתן הוראות, בקובעו שהיא אינה מתאימה לבירור במסגרת דיונית זו. בית המשפט ציין בהחלטתו כי תביעה של חברה בפירוק תתברר לפני בית משפט של פירוק כאשר העובדות אינן שנויות במחלוקת או שהמחלוקת העובדתית מצומצמת ופשוטה יחסית. במקרה דנא סבר בית המשפט כי אין להגדיר את המחלוקת העובדתית והמשפטית בין הצדדים כפשוטה, וקבע כי על מנת שלא לפגוע בזכויותיהן הדיוניות של בעלות השליטה יידרש לאפשר להן לחקור עדים רבים, להגיש הודעות לצדדים שלישיים ואף לבקש גילוי מסמכים. זאת, בניגוד לאופי התכליתי והמהיר המאפיין הליך בקשה למתן הוראות. בית המשפט הבהיר כי דו"ח החקירה אינו יכול להחליף את שיקול דעתו של בית המשפט, שכן על מנת לברר את המחלוקות בין הצדדים תידרש חקירתם של עשרות העדים אשר הופיעו בפני החוקר. בית המשפט קבע עוד כי על אף שדו"ח החקירה קבע ממצאים לעניין התחייבות בעלות השליטה להעביר כספים לחברה, אין הקביעה מייתרת דיון במסקנה זו. בנוסף, דו"ח החקירה לא קבע ממצאים בשאלת הקשר הסיבתי בין אי העברת הכספים על ידי בעלות השליטה לבין הנזק שנגרם לחברה, ואף לא כימת נזק זה, כך שסוגיות אלה יחייבו התדיינות נוספת. לבסוף, בית המשפט נימק את החלטתו בכך שקיימות תביעות אזרחיות נוספות העומדות בפני בית המשפט ומתבססות על מסקנותיו של דו"ח החקירה, כך שדיון בפני בית משפט של פירוק עשוי לייצר הכרעות סותרות וכפל חיובים.

5.        בערעור טענו המפרקים שהחלטת בית משפט קמא מאיינת את המסגרת הדיונית של בקשה למתן הוראות, שמטרתה לאפשר ניהול זריז ומרוכז של הליכים לטובת הנושים והחברות שבפירוק. לדבריהם, מינויו של חוקר המסייע למפרק נועד על מנת שיוגשו תביעות ענייניות בלבד, תוך חקירה מהירה של נסיבות קריסתן של החברות. המפרקים מדגישים כי בעלות השליטה לא הגישו תצהיר תשובה המתייחס לגופו של עניין לבקשה למתן הוראות, ובמצב זה כלל לא ניתן להכריע בבקשתן לסילוק על הסף. מטרת התגובה לאפשר לבית המשפט להכריע מהן השאלות שבמחלוקת ומהו הבירור העובדתי והמשפטי אליו בית המשפט יידרש, כך שיוכל להכריע בשאלה האם אכן ייפגעו זכויותיהן הדיוניות והמהותיות של בעלות השליטה, אם המחלוקת תידון במסגרת בקשה למתן הוראות. במצב זה, קביעתו של בית משפט קמא לפיה בעלות השליטה תידרשנה להעיד עדים רבים והקביעה כי מדובר במחלוקת מורכבת אינן מבוססות. אף לגופו של עניין, טוענים המפרקים כי במקרה דנא מדובר במחלוקת פשוטה וממוקדת בין הצדדים שהינה משפטית באופייה. המפרקים מבקשים להדגיש כי לבית משפט לפירוק סמכות להפעיל כלים דיוניים רבים לצמצום פגיעה אפשרית בבעלות השליטה ובכלל זאת זימונם של עדים רלוונטיים, וכי יש לתת משקל לדו"ח החקירה אשר טרם עריכתו ניתנה לבעלות השליטה זכות טיעון נרחבת.

           כונס הנכסים הרשמי הצטרף בתשובתו לעמדת המערערים. הוא הדגיש כי על מנת להכריע בשאלה האם ישנה פגיעה דיונית בבעלות השליטה ומה היקף המחלוקת העובדתית בין הצדדים, יש להגיש תשובה לבקשה למתן הוראות לגופה. הכונס הרשמי אף טען כי מינויו של חוקר לא נעשה כדבר שבשגרה, כי החוקר איפשר שמיעת טיעונים באופן נרחב, וכי יש לתת משקל לדו"ח החקירה. לדבריו, העברת התביעה למסלול רגיל עשויה לשלול את מטרת מינויו של החוקר בהליכים מסוג זה.

6.        לעומתם, בעלות השליטה טענו שיש לערכאה הדיונית שיקול דעת נרחב לגבי הפרוצדורה הראוייה לבירור המחלוקת, ואין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא. מבחינה פרוצדורלית, בעלות השליטה מדגישות כי המפרקים וכונס הנכסים הרשמי לא התייחסו בתגובותיהן לבקשה לסילוק על הסף לטענה כי נדרש היה להגיש תשובה לבקשה למתן הוראות לגופה. למעלה מכך, הם אף לא התנגדו להארכת המועד שהתבקשה על ידי בעלות השליטה. לפיכך, אין להידרש לטענה זו עתה, בשלב הערעור. לדבריהן, הבקשה לסילוק על הסף הציגה באופן מספק את קיומה של מחלוקת עובדתית ומשפטית נרחבת בה יידרש בית המשפט לדון. לגופו של עניין, בעלות השליטה הדגישו בתשובתן כי מינוי החוקר בוצע לצורך מצומצם של בחינת חילוט הערבויות המופקדות אצל הבנקים, ואין להסתמך על דו"ח החקירה לצרכים רחבים יותר. לטענת בעלות השליטה, במסגרת החקירה לא היה הליך גילוי מסמכים, הן לא נחשפו לחומרים שעמדו בפני החוקר, ולא ניתנה להן אפשרות לבצע חקירה נגדית ולהגיש ראיות הזמה. לדבריהן, לא ניתן להטיל עליהן אחריות רק על בסיס דו"ח החקירה, אשר אף לגופו של עניין לא מכריע באחריותן לקריסת החברה. הן מוסיפות כי במקרה זה מדובר על בירור עובדתי מורכב, הכולל אף מחלוקות משפטיות נרחבות. עובדה זו באה לידי ביטוי בכמות העבודה שהושקעה על ידי החוקר. זאת בפרט בכל הנוגע למורכבות הקשר הסיבתי ביחס לקריסת החברות וטענות הנוגעות להטעיית הנושים.

דיון והכרעה

7.        הליך הנדון כבקשה למתן הוראות נועד להוות מסגרת דיונית יעילה ומהירה לפיקוח של בית המשפט על פעילותם השוטפת של בעלי תפקידים שמונו מטעמו, כמו גם כלי להנחיית בעלי התפקידים כיצד לפעול בכל הנוגע לפעולות המחייבות את אישור בית המשפט. לפיכך, במקרים רבים תשמש בקשה למתן הוראות על מנת להכריע במחלוקות פנימיות הנוגעות ישירות לפירוק החברה. לגבי הליכים לפי סעיף 374 לפקודה, המנוהלים נגד נושאי משרה, נקבע בעבר כי נקודת המוצא היא שהם צריכים להתברר בפני בית המשפט שעל הפירוק (ראו רע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נס, פיסקה 8 (19.8.2008)). במקרים כבמקרה דנא, בהם חברה בפירוק מבקשת סעד נגד בעל השליטה, שימוש בהליך של בקשה למתן הוראות נועד על מנת לאפשר ביצוע יעיל ומהיר של תפקידו של המפרק (ראו, רע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' הרטמן, פיסקה 5 (26.3.2007) (להלן - עניין שרידב)). עם זאת, בירור המחלוקת בדרך המזורזת של מתן הוראות יהיה מוצדק רק כאשר הפגיעה בזכויותיו הדיוניות של בעל הדין שכנגד הינה מידתית ומוצדקת. במסגרת זו, יש לבחון האם ניהול ההליך באופן מקוצר הכרחי בכדי לאפשר את ביצועו המהיר והיעיל של תפקיד המפרק, האם קיימות עילות ייחודיות לדיני חדלות פירעון, והאם המחלוקת תחייב בירור עובדתי מורכב שאינו מתאים למסגרת דיונית של מתן הוראות (ראו, עניין שרידב, שם; רע"א 259/99 חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385, 396-395 (2001); רע"א 3032/08 רייך נ' כהן, פיסקה 6 (2.9.2009); רע"א 3565/13 רוטמן נ' קליר פיסקה 4 (15.7.2013) (להלן - עניין רוטמן)).

8.        לאור הלכות אלה, במקרים לא מעטים, כמו במקרה דנא, בקשה של בעל דין למחיקת ההליך מתבססת על הטענה שמדובר במחלוקת הטעונה בירור עובדתי נרחב ושמיעת עדויות. ואכן, ככל שבירור ההליך מחייב הכרעה מורכבת בין גרסאות עובדתיות סותרות, בקשה למתן הוראות עשויה להוות מסגרת בלתי הולמת לליבון הסוגייה. עם זאת, על מנת להכריע בשאלה האם אכן מדובר במקרה סבוך מבחינה עובדתית, אשר בירורו כבקשה למתן הוראות יפגע בחלק מבעלי הדין באופן בלתי-מידתי, על בית המשפט להשוות בין העמדות הנוגדות של בעלי הדין. לאור זאת, נקבע כי אין להסתפק בבקשה לסילוק על הסף ולהעברת הדיון למסלול של תביעה רגילה, אלא יש להציג לבית המשפט את גרסתם העובדתית של שני הצדדים כשהיא נתמכת בתצהיר מפורט. כאשר עומדות בפני בית המשפט גרסותיהם העובדתיות של בעלי הדין, יש באפשרותו לבחון את הסוגיות השנויות במחלוקת כמו גם לקדם פתרונות מהותיים ודיוניים מורכבים, למשל פשרה (ראו, עניין שרידב, פיסקאות 9-8; רע"א 8460/12 יצחקי נ' אלקלעי פיסקה 5 (31.1.2013); עניין רוטמן, פיסקה 4; השוו, רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג פיסקאות  9-6 (5.2.2007)).

9.        בענייננו, הגישו בעלות השליטה את בקשתן לסילוק על הסף ללא תשובה לבקשה למתן הוראות לגופה. אומנם, המפרקים וכונס הנכסים הרשמי לא השיגו על כך בתשובתם לבקשה לסילוק על הסף. אולם, מאחר שלבחירה במסלול הדיוני הראוי יש השלכות מעבר לעניינם של בעלי הדין בהליך הספציפי, יש מקום שערכאת הערעור תיזקק לטענות בנושא זה. נראה כי בהעדר תצהיר המפרט את טענותיהן העובדתיות של בעלות השליטה ביחס לבקשה למתן הוראות לגופה, לא עמדה בפני בית המשפט התשתית העובדתית הנדרשת על מנת לאמץ את בקשתן כפי שנעשה. לאור זאת, סבורני כי שגה בית המשפט בקובעו, על סמך החומר שעמד בפניו, כי הנושא אינו מתאים לבירור בדרך של בקשה למתן הוראות. לגופו של עניין, עולה כי המחלוקת העובדתית לה טוענות בעלות השליטה לא נוגעת לעצם קיומה של התחייבות להעברת הכספים, אלא לפרשנותה של התחייבות זו כהתחייבות בלתי מותנית לאור הנסיבות. נראה כי אין מניעה לברר מחלוקת זו, המתבססת על פרשנות משפטית של החוזה ונסיבות כריתתו, בדרך של בקשה למתן הוראות. מה גם שבעלות השליטה לא הגיבו לגופו של עניין. בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין אי העברת הכספים לקריסת החברות וקביעת היקף הנזק שנגרם, יש לבחון את טענותיהם העובדתיות של הצדדים כדי לקבוע את היקף הבירור העובדתי שיידרש להכרעה במחלוקת. ככל שייקבע שהופרה התחייבות בלתי מותנית מטעם בעלות השליטה להעברת הכספים, יוכלו המפרקים להגיש בקשה נוספת למתן הוראות לקביעת הקשר הסיבתי ושיעור הנזק, ובעלות השליטה יוכלו להעלות טענותיהן בכל הנוגע למסלול הדיוני הראוי לבירור שאלות אלה.

10.      לפיכך, אנו מורים על קבלת הערעור באופן חלקי, כך שהתיק יוחזר לבית המשפט של פירוק אשר ידון בגדר הבקשה למתן הוראות בשאלה האם הפרו בעלות השליטה את התחייבותן להעביר לחברת הבת 20 מיליון ש"ח. במסגרת זו יש לאפשר לבעלות השליטה להגיש כתב תשובה המגובה בתצהיר שיתייחס לטענות לגופן. כתב התשובה יוגש תוך 60 ימים מהיום. באם יוכרע שבעלות השליטה הפרו את התחייבותן, יוכלו הצדדים לטעון לגבי השאלה האם יש מקום לדון בקשר הסיבתי בין הפרת ההתחייבות לבין הנזק ובשיעור הנזק, במסגרת בקשה למתן הוראות. כלומר, המפרקים יוכלו לבקש שסוגיות אלה של קשר סיבתי ושיעור הנזק יתבררו בגדרה של בקשה נוספת למתן הוראות ואילו בעלות השליטה יוכלו לטעון שזו אינה המסגרת הדיונית המתאימה. החלטנו על הפיצול האמור, בין היתר מאחר שהמפרקים לא העלו בבית משפט קמא את הטענה שהציגו בפנינו.

11.      החלטתה של השופטת ד' ברק-ארז מיום 24.12.2013 תעמוד על כנה עד להחלטה אחרת, כך שלא תיעשה כל דיספוזיציה בפיקדונותיהן של בעלות השליטה. ההתחייבות העצמית והערבות שהופקדה מטעם המפרקים יעמדו על כנן.

           בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

                                                                                      ה נ ש י א

השופטת א' חיות:

           אני מסכימה.