השופטת ע' ארבל
:
האם על המשיב, מפעל הפיס, לשלם למערער כספי זכייה בהגרלה בה השתתף זה האחרון, על אף שכרטיס ההשתתפות בהגרלה - הוא הכרטיס הזוכה - אינו מצוי בידו? זו השאלה העומדת בבסיס הערעור שבפנינו.
עיקרי העובדות
1. לטענת המערער, הוא רכש כרטיס השתתפות בהגרלה שערך המשיב במלאת 50 שנים להיווסדו, הידועה בכינוי "הגרלת היובל". בשונה מההגרלות השבועיות שעורך המשיב, בהן מתבצעת ההגרלה באמצעות כרטיס אחד, ההשתתפות בהגרלת היובל נערכה בדרך שונה במקצת. כל משתתף נתבקש לנחש חמישה מספרים באמצעות שני מסמכים, שהראשון מביניהם הוא "טופס המשחק", עליו סומנו מראש חמישה מספרים נבחרים. על פי תקנון ההגרלה, אליו עוד אדרש בהרחבה בהמשך, לאחר שבוחר כל משתתף "טופס משחק", מועבר הטופס במסוף אשר מצוי בכל אחד מהדוכנים של זכייני מפעל הפיס הפזורים ברחבי הארץ. הנתונים המופיעים בכרטיס המשחק מועברים למחשב המרכזי של מפעל הפיס והמסוף מפיק את המסמך השני הרלוונטי לענייננו, הוא "כרטיס השתתפות". על גבי שני המסמכים מוטבע מספר סידורי זהה ובגבם מודפסים עיקרי התנאים להשתתפות בהגרלה, בצירוף הפניה לתנאי תוכנית ההגרלה, אשר מהווה את המסגרת החוזית לה כפופים המשתתפים בהגרלה.
המערער, אשר נהג להשתתף דרך קבע בהגרלות מפעל הפיס, נטל את שני הכרטיסים ושב לביתו, אך לטענתו השמיד בשגגה את כרטיס ההשתתפות. "לרוע מזלו", דווקא בפעם זו שיחק לו המזל, ונסתבר שכרטיס ההשתתפות שהיה ברשותו, ושהושמד על פי הנטען, הנו אחד מהכרטיסים שזכו בפרס הראשון בהגרלת היובל. המערער פנה אל הממונה על חלוקת הפרסים במפעל הפיס כשבידו "טופס משחק" בלבד (במובחן מכרטיס ההשתתפות) ופירט בפניו את נסיבות העניין, אך זה האחרון דחה את בקשתו לשלם לו את כספי הזכייה, היות ועל פי סעיפי תוכנית ההגרלה תועבר מנת פרס רק למי שמחזיק בידיו כרטיס השתתפות. משסירב המשיב להעביר לידי המערער את כספי הזכייה בהגרלה, פתח המערער בתובענה על דרך של המרצת פתיחה, אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי, וביקש להכלילו ברשימת הזוכים בהגרלת היובל. יוער, כי מנת הפרס לה טוען המערער הנה בסך של למעלה מ - 4 מליון ש"ח.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
2. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' חיות) דחה את הבקשה. מר ניסן קורם, אחד מזכייני מפעל הפיס בנתיבות מידיו נרכש הכרטיס הזוכה, העיד שהמערער נוהג לרכוש אצלו כרטיסי הגרלה באופן תדיר ולמיטב זכרונו, רכש המערער כרטיס להגרלת היובל. עוד העיד מר קורם, כי עם היוודע תוצאות ההגרלה פנה אליו המערער כשבאמתחתו טופס המשחק הנושא מספר סידורי זהה לזה המופיע על כרטיס ההשתתפות הזוכה והודיע שהשמיד בטעות את כרטיס ההשתתפות. על בסיס הראיות שהובאו בפניו קבע בית המשפט, כי הוא מוכן להניח שהמערער רכש את כרטיס ההשתתפות הזוכה מידי הזכיין ניסן קורם בעיר נתיבות, למרות שאין כל ראיה ישירה לכך. כן נקבע שהכרטיס הזוכה הוזן במסוף הזכיין ונקלט ב"מדיה הקובעת" במחשבי המשיב (דבר המהווה תנאי הכרחי לצורך הכרה בזכיית משתתף ההגרלה, כאמור בסעיף 17 לתוכנית ההגרלה) וכי המערער לא הציג את כרטיס ההשתתפות משום שהשמידו בטעות. לנוכח כל אלו קבע בית המשפט כי בין המערער למשיב נכרת חוזה השתתפות בהגרלה.
על אף האמור, נקבע שאין די בכריתתו של חוזה ההשתתפות לצורך קבלת הפרס. לאחר שניתח את סעיפי תוכנית ההגרלה, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה שהחזקת כרטיס השתתפות הנה תנאי הכרחי לקבלת הפרס, ומי שבחזקתו אך ורק טופס משחק לא יוכל ליהנות מכספי הזכייה. בית המשפט קבע, בהפנותו לאמור בע"א 251/64 אברהם גונשירוביץ נ' מפעל הפיס, פ"ד יט(3) 286, שהזכייה בפרס מיוחסת לכרטיס זוכה ולא למשתתף שכן אין בידי מפעל הפיס הכלים לדרוש ולחקור האם המחזיק בכרטיס ההגרלה מחזיקו כדין או האם מי שטוען כי זכה בהגרלה, ואין בחזקתו כרטיס כאמור, אכן השתתף בה כנטען על ידו.
בית המשפט דחה את טענת המערער לפיה, סעיף 31 לתוכנית ההגרלה שכותרתו "דין כרטיס שאבד, הושחת וכו'", מקנה למפעל הפיס שיקול דעת האם לשלם כספי זכייה במקרה בו כרטיס ההשתתפות אבד. יש לפרש את הסעיף כפוטר את מפעל הפיס מתשלום הפרס, על אף שעל פי לשונו של הסעיף, המשיב "לא יהיה חייב לשלם פרס כלשהו" מקום שכרטיס ההשתתפות אבד או הושמד. כן נקבע, כי התנהלות המשיב ועמידתו על זכותו החוזית שלא לשלם את כספי הזכייה, אינה מהווה חוסר תום לב מצידו.
מכאן הערעור שפנינו.
טענות הצדדים
3. לגישת המערער, שגה בית המשפט המחוזי בפרשו את הוראת סעיף 31 לתוכנית ההגרלה ובקביעתו לפיה, יש בסעיף כדי לפטור את מפעל הפיס מלהעביר את כספי הזכייה למשתתף אשר כרטיס ההשתתפות אינו בידו. כן נטען שמפעל הפיס הנו גוף "מעין ציבורי" ולכן חלות עליו חובות שמקורן במשפט הציבורי. לפיכך, סעיף 31 לתוכנית ההגרלה מחייב את מפעל הפיס להפעיל את שיקול דעתו באם להכיר בזכייה בהגרלה בנסיבות המקרה, וזאת בסבירות, בהגינות ובהיעדר שרירות. מעבר לכך, היות ומפעל הפיס הנו גוף מעין ציבורי, חלה עליו חובה מוגברת לנהוג בתום לב וחובת אמון כלפי הציבור. החלטתו של המשיב במקרה דנן אינה עולה בקנה אחד עם חובות אלו ולכן נתבקשנו להורות למפעל הפיס להעביר לידי המערער את כספי הזכייה בפרס.
לטענת המשיב, אין כל ראיה ישירה המוכיחה שהמערער אכן רכש את הכרטיס הזוכה. מעבר לכך, תוכנית ההגרלה, אשר מהווה את המסגרת החוזית העומדת בבסיס ההתקשרות בין הצדדים, קובעת שמנת הפרס תשולם אך בתמורה למסירת כרטיס ההשתתפות לידי מפעל הפיס. ניסוח תוכנית ההגרלה באופן זה אינו מקרי ונובע מכך שטופסי המשחק מצויים בכל תחנה המופעלת על ידי זכיין של מפעל הפיס והוא קל להפקה באמצעות תוכנת מחשב פשוטה. לעומת זאת, בכרטיס ההשתתפות מוטבעות אינדיקציות שונות במהלך העברתו במסוף הזכיין, באמצעותן יכול מפעל הפיס לאמת את האותנטיות שלו.
בא כוח המשיב חלק על עמדת המערער אשר לאפיונו של מפעל הפיס כגוף מעין ציבורי. בהקשר זה נטען שמפעל הפיס הוקם בשנת 1951 כחברה מוגבלת בערבות, הוא פועל מכוח היתר שניתן על ידי שר האוצר ומתחדש מעת לעת. המפעל הנו גוף ללא כוונת רווח שהתמורה המתקבלת אצלו מחולקת למשתתפי ההגרלות והיתרה מועברת למימון פעילויות מגוונות לרווחת הציבור. מפעל הפיס אינו ממומן על ידי רשויות השלטון, לא הוקם מכוח חוק, אין בידו סמכויות שלטוניות, אינו בעל השליטה הבלעדית בכל הנוגע לעריכת הימורים והגרלות בישראל ולכן אינו מחויב בנורמות ציבוריות כלשהן. אשר על כן נתבקש בית המשפט לדחות את הערעור.
דיון
4. מפעל הפיס הוקם בעקבות החלטת ממשלה בה הוחלט על הקמת מנגנון של הוצאת שטרי הגרלה על ידי רשויות מקומיות. ועדה אשר מונתה לעסוק בעניין החליטה על הקמת גוף משפטי המורכב מנציגי רשויות מקומיות ולשם כך הוקם המשיב כחברה מוגבלת בערבות. על פי תזכיר ההתאגדות מטרתו המרכזית של המשיב הנה שימוש בהכנסותיו לצורך מתן מענקים לרשויות מקומיות בכל הנוגע לתחומי הבריאות, החינוך והרווחה. מעבר לזיקה בין מפעל הפיס לרשויות הנובעת מהשימוש בהכנסות המפעל, קיימת זיקה פרסונאלית בין המפעל לבין רשויות מקומיות. על פי הוראת סעיף 5 לתקנות ההתאגדות של מפעל הפיס כשרים לכהן כחברים בחברה ראשי עיריות ירושלים, תל אביב וחיפה (או חבר אחת ממועצות העירייה בערים אלה) וראש ראשות מקומית אחרת אשר חברותו אושרה על ידי שר הפנים. כמו כן, על פי תקנה 49 ימונה יושב ראש דירקטוריון מפעל הפיס על ידי ראש הממשלה ואילו חברי הדירקטוריון מתמנים על ידי מועצות עיריות ירושלים, תל אביב-יפו וחיפה, מרכז השלטון המקומי, ארגון המועצות האזוריות, שר האוצר, שר הפנים וראש הממשלה (לפירוט תנאי מינוי חברי הדירקטוריון במפעל הפיס ראו תקנה 33(א) לתקנון ההתאגדות. להרחבה בדבר מבנה מפעל הפיס ראו את פסקי דינם המקיפים של בית הדין האזורי לעבודה בע"ב 300851/98 מפעל הפיס נ' גדעון גדות (טרם פורסם, ניתן ביום 23.10.2003) ובית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1046/04 רחל גואטה נ' מפעל הפיס (טרם פורסם, ניתן ביום 7.8.05). ראה גם את בג"צ 126/84 נתן גלבוע נ' מפעל הפיס, פ"ד לט(4) 68 בעניין סמכותו העניינית של בג"ץ לדון בעתירה שהוגשה, בין היתר, נגד מפעל הפיס).
5. טיעוני המערער נוגעים לשני נדבכים נפרדים על בסיסם מבקש הוא להגיע לתוצאה המיוחלת מבחינתו. הנדבך הראשון עניינו בנורמות שמקורן במשפט הפרטי. קרי, הדיון במסגרת נדבך זה מתנקז לשאלה, האם התנהלות המשיב מהווה הפרתו של החוזה שנכרת בין הצדדים (כאמור בסעיף 1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970) או שימוש בזכויות המוקנות לו מכוחו שלא בתום לב (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: החוק)). הנדבך השני, שחשיבותו המעשית תלויה במידה רבה בתוצאות ניתוח מערכת היחסים ההסכמית שחלה על הצדדים, נוגע לסוגית תחולתן של חובות שמקורן במשפט הציבורי על פעילות המשיב. שני נדבכים אלו הם המהווים את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו ולהם אדרש להלן.
החוזה בו התקשרו הצדדים
5. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אין חולק כי בין הצדדים נכרת חוזה מחייב שסעיפיו מפורטים בתוכנית ההגרלה, אשר פורסמה בילקוט הפרסומים 5031 ביום 12.11.2001. על פי האמור בתוכנית, קיבול הצעתו של המערער השתכלל עם הדפסת כרטיס ההשתתפות המכיל את נתוני העסקה, כאמור בסעיף 4(ג) לתוכנית. יחד עם זאת, כפי שהציג את הדברים בית המשפט המחוזי, בכך אין כדי לתת מענה לשאלה, האם פטור מפעל הפיס מלשלם את כספי הזכייה למשתתף אשר אין בחזקתו כרטיס השתתפות.