פסק-דין בתיק ע"א 4612/07

1.       ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בחיפה ( כב' הרשם מר ניר זיתוני) מתאריך 17.5.2007 בתיק הוצל"פ 02-34574-04-7.

2.       המשיבה נושה באחד מעובדיה של המערערת, ובמסגרת הליכי הוצאה לפועל בהם נקטה, ביקשה לעקל את שכרו של החייב, המשולם לו על ידי מעבידו. דא עקא, שצו העיקול הוצא על שם "טחינת אל-ארז", שאינו אלא שם מסחרי של מוצר המיוצר על ידי המערערת, ואין מאחוריו כל אישיות משפטית.

3.       המערערת לא הגיבה לצו העיקול ולא מסרה הודעה כלשהי בקשר אליו, ומטעם זה ביקשה המשיבה לחייב את המערערת לשלם לה את החוב הפסוק.

          בתום דיון בבקשת המשיבה, ולאחר שבמהלך הדיון נשמעה חקירת מנהלת המערערת, קבע כב' ראש ההוצאה לפועל, כי לא היה בידי המערערת להראות "הצדק סביר" להימנעות המערערת מקיום צו העיקול, וזאת משום שהמערערת נהגה בחוסר תום לב בכך שלא מסרה כל הודעה שהיא ללשכת ההוצאה לפועל, לאחר שקיבלה את צו העיקול, ולא הבהירה כי הצו מופנה למעשה לשם המסחרי של המוצר המיוצר על ידי המערערת.

          על כן, בהחלטתו, ולפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, החליט כב' ראש ההוצאה לפועל לצרף את המערערת כחייבת נוספת בתיק ההוצאה לפועל, ומכאן הערעור שלפני.

4.       לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני סבור כי הערעור בדין יסודו.

          צו עיקול, הניתן על ידי ראש ההוצאה לפועל לפי סעיף 45(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, חייב להיות מופנה לגוף שמאחוריו אישיות משפטית. צו עיקול המופנה לשם מסחרי, שאינו אישות משפטית, אינו יכול לגרור את התוצאות העונשיות המוטלות על פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפעול, החלות על צד שלישי שללא הצדק סביר לא פעל על פי הצו.

          אדם המקבל צו עיקול מלשכת ההוצאה לפועל, חייב לקיים את הצו שקיבל ככתבו וכלשונו, ואין להטיל עליו לשקול ולבחון מה הייתה כוונתו האמיתית של הצו, גם אם במקרים מסויימים, ואפשר שהמקרה שלפני הוא כזה, כוונת הצו גלויה וברורה. בצדק טוען ב"כ המערערת בעניין זה, שאם המערערת הייתה מקיימת את הצו, עלולה הייתה לחשוף עצמה לתביעה מצד החייב, על כך שהעבירה חלק ממשכורתו ללשכת ההוצאה לפועל, מבלי שהיה בידה צו עיקול.

          אם נטיל על הצד השלישי המקבל את צו העיקול, לחקור ולדרוש בדבר כוונותיו האמיתיות של צו העיקול, הרי שאפשר, שבמקרים אחרים, יטען הצד השלישי, כי לפי הבנתו, צו העיקול התייחס דווקא לנכסיו של החייב המוחזקים אצל אדם אחר ולא אצלו, ועל כן החליט שאין צורך לבצעו. צו עיקול חייב להיות ברור וחד משמעי, ויש לבצעו בדיוק על פי האמור בו - לא פחות ולא יותר.

5.       הנני סבור, כי במקרה שלפני, העובדה שהצו הופנה לשמו המסחרי של המוצר המיוצר על ידי המערערת, די בה כדי לשמש "הצדק סביר", הפוטר את המערערת מלקיים את הצו, והעובדה, כי אפשר שנהגה בחוסר תום לב, אין בה די כדי להצדיק הפעלת הוראת סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל כלפיה.

          אוסיף, כי על הנושה לבדוק כראוי מי הוא הצד השלישי המעסיק את החייב, ובמקרה בו הנושה בוחר לבצע בדיקה שטחית, על סמך אריזת המוצר המיוצר על ידי הצד השלישי, מבלי לתת הדעת לאפשרות, כי יכול להיות ששם המוצר הוא שם מסחרי בלבד, כי אז נוטל הנושה סיכון על עצמו, והוא, שצו העיקול לא יפעל את פעולתו, כפי שאירע במקרה שלפני.

          אמנם, אפשר והיה מקום לצפות לכך, שהמערערת תפנה את תשומת לב לשכת ההוצאה לפועל לכך שהצו הופנה לשמו המסחרי של המוצר המיוצר על ידה, אך מאידך יש לזכור, כי המערערת היא צד חיצוני לסכסוך שבין המשיבה והחייב, וגרירתה אל תוך הסכסוך, תוך צרופה לתיק ההוצאה לפועל לצד החייב, על מנת שתשא ותשלם את החוב הפסוק, אפשרית רק אם התקיימו כל התנאים הפורמליים לכך. אוסיף, כי אל מול שתיקת המערערת, שלא הודיעה ללשכת ההוצאה לפועל כי הצו ניתן כלפי שם מסחרי, לא נתברר מדוע המשיבה לא פעלה לברר אצל המערערת מדוע אינה מקיימת את הצו, שהרי אם הייתה מבררת זאת, אפשר והייתה יכולה להוציא צו עיקול חדש, המופנה אל המערערת עצמה, ולא אל המערערת באמצעות השם המסחרי של המוצר המיוצר על ידה.

6.       אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני מקבל את הערעור, והנני מבטל החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל מיום 17.5.2007 בדבר צרוף המערערת לתיק ההוצאה לפועל.

(ב)      הנני מחייב את המשיבה לשלם למערערת שכ"ט עו"ד, בשתי הערכאות, בסך 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

(ג)      הפקדון שהפקידה המערערת להבטחת הוצאות הערעור, יוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, י"ח בטבת, תשס"ח (27 בדצמבר 2007), בהעדר הצדדים.

מזכירות בית המשפט תשלח העתקים לב"כ הצדדים.

מותר להפצה מהיום.