ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקרית-שמונה (השופט א' קימלמן) מיום 26.5.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בענייניה של המערערת בתמ"ש 16958-12-09.
1. המערערת, שהגישה תביעה נגד המשיב, מיוצגת על ידי משרד עו"ד מאיר זנטי (להלן: "עורך הדין"). בפתח דיון קדם משפט מיום 6.4.2010 העלה עורך הדין טענה מקדמית לפיה על בית המשפט לפסול עצמו מלדון בכל התיקים המתנהלים בפניו ושבטיפול משרדו בטענות לחשש למשוא פנים או של חוסר אובייקטיביות או של מגמתיות מסוימת בדיון לגופו בתיקים אלה. המשיב הותיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי בתיק הנוכחי כמו בתיקים האחרים בהם מעורב משרדו של עורך הדין, מודיע בית המשפט לצדדים כבר בדיון הראשון כי עבד במשרד עורך הדין לפני עשר שנים וניתנת לצדדים האפשרות להביע עמדתם בנוגע לעובדה זו. בית המשפט נענה לבקשת עורך הדין להגיש בקשת פסלות מפורטת מטעמו, בה פירט את הנסיבות שהובילו אותו, לטענתו, לפטר את השופט מעבודה במשרדו. כמו כן טען להחלטות "תמוהות" הנובעות "ממגמתיות ומשוא פנים" בתיקים בהם הוא מייצג. בהתאם לדרישת בית המשפט צורפו כל המשיבים הרלוונטיים בכל התיקים בהם התבקשה פסלת השופט אך אלה לא הגיבו לבקשה חרף הזכות שניתנה להם.
2. בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי כבר ביום 2.2.2010 ציין כי עבד בעבר במשרדו של עורך הדין ואיש מהצדדים לא עורר טענות פסלות. בית המשפט קבע כי אין בדין ואף לא בכללי האתיקה התייחסות ישירה למקרה בו עבד השופט בעבר כשכיר עבור משרד עורך דין המייצג בעל דין המופיע לפניו. לגופן של טענות קבע בית המשפט כי אין לו כל כוונה להתווכח על נסיבות עזיבתו את משרד עורך הדין לאחר עבודה של פחות משנתיים, שכן נושא זה אינו רלוונטי נכון להיום. בית המשפט העיר כי מערכת היחסים שלו עם עורך הדין היתה תקינה לחלוטין, עם יחס של כבוד הדדי ודרך ארץ, ואף אם היחסים המשיכו להיות מתוחים לאחר עזיבתו את המשרד, לא די בהם כדי לעורר טענת פסלות. בית המשפט הבהיר כי סירב להיפגש עם עורך הדין בארבע עיניים שכן אינו נוהג לעשות כן עם אף עורך דין מאז התמנה לכס השיפוט. אשר להחלטות שנתן, קבע בית המשפט כי פתוחה בפני עורך הדין להשיג על החלטות אלה בערכאת הערעור ואכן כך פעל בחלק מהמקרים. עוד הוסיף כי אם לעורך הדין סיבה לחשוש כי מערכת היחסים שלו עם המותב הינה כה בעייתית ורווית מתחים, מוטב היה לו להימנע מלייצג בתיק, והדברים נכונים שעה שמדובר בעיר ספר בה מכהן שופט יחיד.
מכאן הערעור שלפניי.
3. עורך הדין טוען כי בתקופה בה עבד השופט במשרדו, בין השנים 1998 ל- 2000, נוצרו חיכוכים לא מעטים ביניהם על רקע של חוסר שביעות רצון מעבודתו והתנהלותו של האחרון. לאור משבר האמון שפרץ ביניהם הופסקה עבודת השופט במשרד. לטענת עורך הדין, מאז סיום העבודה במשרד, המשיכו היחסים בין הצדדים להיות מתוחים. עם תחילת כהונתו בבית המשפט, סבר עורך הדין כי בית המשפט יפסול עצמו, מיזמתו, מלדון בתיקים בהם הוא מייצג, אך משלא עשה כן, סבר עורך הדין כי יש בכך אות לזניחת משקעי העבר, ואולם התבדה. עורך- הדין מפנה להחלטות שנתן בית המשפט בתיקים אחרים בהם הוא מייצג, למשל, הנוגעות לצווים זמניים במסגרת תביעה לאיזון משאבים בין בני זוג אשר הוכרעה לאחר זמן וגם אז הותנתה בתנאים חריגים, לדעתו. כן מפנה הוא להחלטות בית המשפט בבקשה למתן צו מכח החוק למניעת הטרדה מאיימת ולהחלטות הנוגעות לחיוב במזונות זמניים, או לאי הכרעה בבקשה זו בתיק אחר. התנהלות זו של בית המשפט נובעת, לדעת עורך הדין, ממשקעים שנוצרו בליבו כלפיו עקב נסיבות עזיבתו את המשרד ולכן הוא נוהג במשוא פנים כלפי לקוחותיו. עורך- הדין משיג גם על התעלמות בית המשפט מההחלטות שהזכיר עורך הדין ומאי מתן החלטות במקרים אחרים. אשר לעיתוי הגשת בקשת הפסלות, טוען עורך הדין כי הגישה כאשר חש כי התנהלות בית המשפט נגועה במשוא פנים ובנסיבות בהן כל התיקים המנוהלים בפני בית המשפט מצויים בשלבים ראשוניים. עורך הדין מוסיף כי אם יידרש לוותר על ייצוג בתיקים שנקבעים לפני בית המשפט עלול הדבר לפגוע בו משמעותית מבחינה כלכלית.
4. דין הערעור להידחות. ברי, כי הזכות להליך הוגן, צודק, יעיל מהיר וזול היא, בראש ובראשונה, זכותו של בעל הדין. לפיכך, רק בנסיבות בהן היחסים בין עורך הדין לשופט מקימות חשש ממשי למשוא פנים בעניינו של בעל הדין יהיה מקום לפסול את השופט (ע"א 6093/08 ש.מ נוה בר בע"מ נ' "עמידר" החברה הלאומית לשיכון בישראל (לא פורסם, 9.12.2008); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 235-240 (2006)). ככלל, מתח מסוים בין שופט ועורך דין, הגם שאינו רצוי, אין בו כדי לבסס טענה של דעה קדומה או עוינות מצד בית המשפט באופן המקים עילה לפסילתו. בנסיבות העניין נראה כי טענת עורך הדין של המערערת לפיה על בית המשפט לפסול עצמו בכל התיקים בהם הוא מייצג נוכח משקעי העבר שביניהם, מרחיקת לכת: כבר נקבע כי עצם העובדה שהשופט הועסק בעבר במשרד המייצג כעת בעל דין המופיע בפניו אינה מקימה כשלעצמה, עילת פסלות ויש לבחון בנסיבותיו של כל מקרה לגופו אם ישנו חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 763/00 מגדל כפר שיתופי להתיישבות נ' מזרחי מרים (לא פורסם, 9.4.2000); יגאל מרזל, בעמ' 248, 250 (2006)). במקרה דנן, מאז עזב השופט את המשרד חלפו כעשר שנים (השוו: ע"א 8124/06 פלוני נ' פלוני (11.3.2007), בו נדחתה טענה בדבר שיתוף פעולה בין השופטת לבא-כח המשיב על רקע של עבודה קודמת של השופטת במשרדו. כן ראו: ע"א 7098/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 3.10.2006)). טענות עורך הדין כי יש בנסיבות עזיבתו את המשרד כדי להשליך על אופן התנהלות בית המשפט בתיקים בהם הוא מייצג, הן טענות רציניות, המטילות צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה בכלל, ולפיכך הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות חייבות להיות משמעותיות. כאן, ההחלטות אשר מנה עורך הדין שהוא אינו שבע רצון מהן - ומבלי להידרש לתוכנן - אין בהן כדי להצדיק את פסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בתיקים אלו, והדרך להשיג עליהן היא על ידי תקיפתן באמצעות הליכי ערעור. לפיכך, אין בהחלטות אלה (או באי מתן החלטות) כדי לשמש בסיס לטענת פסלות. טענת הפסלות הנטענת נותרה כשהיא נשענת רק על תחושותיו של עורך הדין כי המתח, ככל שהיה קיים בינו ובין השופט טרם מינויו, וממשיך גם כעת לדעתו, אינן אלא תחושותיו בלבד, שכן בית המשפט הכחישן מכל וכל, והן נעדרות בסיס עובדתי מעבר לאמירתן. אדרבה, לדעת בית המשפט אין עוד רלוונטיות לנסיבות עזיבתו את המשרד ואין כל בעייתיות כיום במערכת היחסים בין עורך הדין ומשרדו לבין בית המשפט. לפיכך, תחושותיו של עורך הדין אף הן אינן יכולות לשמש בסיס לעילת פסלות. לכך יש להוסיף את העובדה שבית המשפט ציין כי עבד במשרד עורך הדין כבר בדיון הראשון בתיק שביסוד הערעור ולא הועלתה כל טענת פסלות במועד זה. כן יש ליתן את הדעת על כך כי התבקשה פסילה גורפת של בית המשפט מלדון בתיקים בו מייצג עורך הדין או משרדו, אשר יש לה משמעות בעיר ספר.
5. בטרם מתן הכרעתי ביקש בא-כח המערערת להחיש את מתן פסק הדין ובמסגרת הבקשה כתב כי השופט החליט להעביר את הטיפול בתיקים בהם בא-כח המערערת מייצג צד בפני בית המשפט לידי סגנית הנשיא, ואולם ההחלטה אינה מיושמת שכן כל ההליכים עוכבו. בבקשה שב בא-כח המערערת וטוען כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד השופט בתיקים בהם הוא מייצג לאור משקעי העבר. כאמור, קבעתי לעיל כי לא קמה במקרה דנן עילה לפסילת השופט שכן לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים. ואולם, יתכנו מקרים נדירים ומיוחדים בהם אוירה עכורה ועוינות בין עורך-דין לשופט מצדיקה הימנעות של השופט מלדון בתיקים בהם מייצג אותו עורך-דין לקוחות בפני אותו שופט. הימנעות כזו עשויה להיות מוצדקת אף אם לא התגבשה עילה לפסילת השופט בשל חשש ממשי למשוא פנים (השווה לנסיבות בע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608). מדובר בנסיבות מאוד יוצאות דופן ויש להן משמעות רבה יותר בבית משפט בעיר שדה בו מכהן מספר קטן של שופטים, כאשר רוב עבודתו של עורך-הדין קשורה לאותה עיר. לפיכך, ולמרות כל האמור לעיל, נוכח תחושותיו הקשות של בא-כח המערערת כי מדובר בבעיה כללית ומקיפה של חוסר יכולת לטעון בפני השופט עקב משקעי העבר, לא ייחשב בעיני כסטייה מהאמור בפסק דיני אם יחליט השופט, מיזמתו, להעביר את הטיפול בתיקים בהם מייצג בא-כח המערערת לידי שופט אחר, כפי שאכן החליט לפי הודעתו של בא-כח המערערת בעניינו.
בנסיבות המיוחדות של עניין זה ראוי כי הפתרון המינהלי שננקט על ידי השופט עם העברת התיקים לסגנית הנשיא יביא להסדר מעשי הולם ביחס לתיקים של לקוחותיו של עו"ד זנטי, ויש מקום לממש את ההסדר הלכה למעשה בהקדם.
מכל מקום, בכפיפות לאמור בפסקה האחרונה של פסק דיני, הערעור נדחה. משלא הוגשה תגובה אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ח באב התש"ע (8.8.2010).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. דז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il