פסק-דין בתיק ע"א 3597/09

השופט י' מרזל:

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת עירית כהן) מיום 15.10.2009. בפסק דין זה, קיבל בית המשפט קמא תובענה שהגיש מר מורד שמואליאן כנגד שלושה - עו"ד דוד ינובסקי, מר יורם בלק ומר יואל נדב, וחייבם בתשלום סך של 410,000 ש"ח לתובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כל הצדדים בהליך קמא ערערו לפנינו על פסק הדין וקביעות שבו, ואלו הערעורים שלפנינו.

עובדות שלעניין והמחלוקת

2.         ביסוד העניין עסקת מכר של זכויות במקרקעין שהיו בבעלותו של מר שמואליאן (להלן: שמואליאן או המוכר) והמצויים באזור יהודה ושומרון. על מנת למכור את זכויותיו, התקשר שמואליאן עם מר יורם בלק (להלן: בלק), שעסק בתיווך במקרקעין. בלק פנה והסתייע בנדון גם במר יואל נדב (להלן: נדב), שהיה מעורה בעסקאות מקרקעין באיו"ש. בשלב מסוים, הודיע בלק לשמואליאן כי נמצא קונה למקרקעין. המדובר היה בתושב האזור (מר חאג' תאופיק, ולהלן: הקונה), המוכן לשלם בעבורה, כך נאמר לשמואליאן, 1,350,000 ש"ח. שמואליאן, הסכים לבסוף לעסקת המכר. העסקה עצמה נערכה במשרדו של עו"ד דוד ינובסקי (להלן: ינובסקי), תוך שבנו של המוכר - עו"ד אלי שמואליאן, מייצגו. את הקונה ייצג עו"ד אחמד נתשה. חוזה המכירה (מיום 21.2.2001) קבע (בסעיף 5 לו) מנגנון נאמנות ולפיו "תמורת המקרקעין תופקד בידיו הנאמנות של עו"ד שיוסכם ע"י הצדדים ע"פ מכתב נאמנות שיחתם עם העורך דין המוסכם (להלן: "הנאמן"), והיא תועבר למוכר ע"פ הוראת הקונה לנאמן כי קיבל לידיו את כל המסמכים המצוינים בחוזה זה". נציין עוד, כי בחוזה המכירה לא צוינה תמורת המקרקעין.

3.         בהמשך לכך מונה ינובסקי כנאמן, על פי כתב נאמנות, בזו הלשון:

" אני הח"מ עו"ד דוד ינובסקי מתחייב כלפי מר מורד שמואליאן כי כל המסמכים שנמסרו לח"מ בנאמנות ישארו בידי הח"מ עד למתן הוראה בכתב ממר מורד שמואליאן כי הוא מאפשר לח"מ להעביר את המסמכים לצד שני או לחילופין תינתן הוראה ע"י מר מורד שמואליאן להשיב לו את המסמכים.

במידה ותינתן הוראה לח"מ להעביר את המסמכים לידי צד שני אזי במידה וצד שני יאשר כי המסמכים הינם כל המסמכים הדרושים לו כמוסכם ויורה לח"מ להעביר את הסך של 1,350,000 ש"ח לידי מר מורד שמואליאן הח"מ יפעל בהתאם ויעביר את הכסף.

במידה וצד שני לא יהיה מוכן לקבל את המסמכים אזי הח"מ ישיב את המסמכים לידי מר שמואליאן ולמר שמואליאן לא תהיה כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה מעו"ד ינובסקי".

4.         עוד התברר, כי במקביל לכתב הנאמנות, קיבל ינובסקי "כתב הוראות" מלקוחו, בלק. כתב הוראות זה לא היה ידוע למוכר שמואליאן. בכתב ההוראות נכתב (ת/5), כי:

" אני הח"מ יורם בלק.. מורה בזאת לעו"ד דוד ינובסקי מיפה כוחי והנאמן בעסקה שבין מורד שמואליאן לבין תופיק חאג'ה כי במועד העברת המסמכים לידי עו"ד נתשה ולאחר קבלת אישורו כי קיבל את כל המסמכים כפי שסוכם עם מר מורד שמואליאן אזי עו"ד ינובסקי יעביר לידי מר מורד שמואליאן סך של 1,350,000 ש"ח (מליון שלוש מאות וחמישים אלף ש"ח) היתרה תשולם לידי הח"מ" .

5.         נוסיף כי העסקה הושלמה לבסוף כך שהמסמכים הועברו לקונה וסך של 1,350,000 ש"ח הועבר לשמואליאן מידי הנאמן. זאת, על יסוד כתב הנאמנות וגם מכתב שכתב שמואליאן בכתב ידו לינובסקי (נ/1) ובו הורה לו: ".... את הכספים שנותרו אצלך בהתאם לכתב הנאמנות ו...[מילה לא ברורה, י.מ.] בנאמנות אבקשך להעביר כדלקמן א- שיק בנקאית בסך של מיליון ש"ח למוטב בלבד בשם עו"ד אלי שמואליאן ב שיק בנקאי בסך של שלוש מאות וחמישים אלף ש"ח + ריבית והצמדה לפקודת מורד שמואליאן למוטב בלבד... עם ביצוע כל האמור לעיל יצאת לידי חובתך כנאמן ולא תהיה לי כל טענה ואו דרישה כנגדך" [השיבושים במקור, י.מ.].

6.         אלא שנתון המפתח, המתווסף לאמור לעיל, הוא העובדה כי קונה המקרקעין, שילם בעבור הזכויות בקרקע סכום גבוה משמעותית מהסכום שהגיע לבסוף למוכר שמואליאן: התמורה שהעביר הקונה לידי הנאמן עמדה על 1,760,000 ש"ח, בעוד ששמואליאן קיבל רק סך של 1,350,000 ש"ח. נסתבר, כי ינובסקי נתן לבנק הוראה להכניס את הסכום הכולל שהועבר לידו מידי הקונה לחשבון נאמנות, ולאחר מכן ביקש לפצל את הסכום לשני חשבונות, האחד על סך 1,350,000 ש"ח והשני על סך 410,000 ש"ח. הפיצול לשני חשבונות נעשה ככל הנראה לפי הוראת בלק. הסכום של 410,000 ש"ח הועבר על ידי ינובסקי לנדב ובלק. אין חולק גם שינובסקי לא אמר למוכר שהקונה שילם סכום גבוה יותר מ-1,350,000 ש"ח.

7.         כך הבשילה התובענה שהוגשה לבית המשפט קמא, שעיקרה המחלוקת הבאה: מה דינו של ההפרש - בסך 410,000 ש"ח - שבין הסכום שקיבל המוכר שמואליאן (1,350,000 ש"ח) לבין הסכום אותו שילם הקונה? (1,760,000 ש"ח כאמור). שמואליאן טען, כי הפרש זה שבין התמורה אותה שילם הקונה לבין הסכום אותו קיבל - בסך של 410,000 ש"ח - הועלם מידיעתו - בכוונת מכוון. רק בדיעבד נודע לו שהקונה נכון היה לשלם - ושילם בפועל - סכום גבוה מזה שעליו ידע ולו הסכים; הסכמה שבאה לפי הטענה, בשידול של בלק ובמעורבות כזו או אחרת של נדב וינובסקי. משכך, על הנתבעים להשיב לו סכום זה: בלק ונדב, על פי חובתם כמתווכים וחובת הגילוי שבאה עימה; וינובסקי - כחובתו כנאמן בעסקה.

8.         בלק טען מאידך, כי העסקה שביסוד העניין היתה "עסקה נטו" כלומר עסקה בה ברור היה לשמואליאן כי התמורה שיקבל בפועל תהיה נמוכה מהסכום שישלם הקונה, וזאת בשל מורכבות העסקה ומקום הימצא הקרקע כמו גם הצורך להשליש כספים למכלול גורמי ביניים שבלעדיהם - עסקה אין. נטען עוד, כי המוכר שמואליאן כלל לא היה מעוניין לפגוש את המוכר. בהמשך לכך, לנדב גם היתה טענה לפיה המדובר היה בעסקה "גב אל גב", כלומר עסקה בה המקרקעין נרכשים משמואליאן על ידי נדב, ונדב מוכרם הלאה אל הקונה. ממילא כל שהיה על נדב ובלק להעביר לשמואליאן, הן במשא ומתן (כמידע) והן בעסקה עצמה (כתשלום), היה הסכום "נטו", כלומר 1,350,000 ש"ח. זאת ועוד: הפרש התמורה בסך 410,000 ש"ח אכן שימש לבסוף לתשלום לגורמי ביניים. ינובסקי הוסיף וטען, כי נגיעתו בעסקה היתה שולית ומתוחמת. הוא לא היה צד למשא ומתן בין הצדדים ומונה בכתב נאמנות מוגדר ביותר לפיו יחזיק את מסמכי הזכויות במקרקעין בנאמנות ברשותו, עד לקבלת הוראה להעבירם לקונה ממר שמואליאן, כנגד תמורה מפורשת של 1,350,000 ש"ח שננקבה בכתב הנאמנות. כך עשה וכך פעל. שמואליאן המוכר אף אישר לו בכתב, כאמור לעיל, שזה גדר נאמנותו ואם יפעל על פיה לא יהיו לו כל טענות כלפיו. ממילא אין להטיל עליו כל אחריות באשר להפרש התמורה, מה גם שלא קיבל כל חלק מן הכספים הללו.

פסק דינו של בית המשפט קמא

9.         בית המשפט קמא קיבל את התובענה שהגיש שמואליאן המוכר תוך חיוב שלושת הנתבעים - בלק, נדב וינובסקי, בהפרש התמורה שבין הסכום שהקונה שילם לבין הסכום אותו קיבל שמואליאן המוכר, לרבות הפרשי הצמדה וריבית. ומה היו ממצאי בית המשפט קמא בנדון?

10.       ראשית, בית המשפט קבע כי העסקה לא תוכננה ולא סוכמה עם שמואליאן כ"עסקת נטו". שמואליאן לא ידע ולא נאמר לו כי התמורה בפועל גדולה יותר. ממילא לא הסכים לכך שיהיה פער בין הסכום שישלם הקונה לבין הסכום שהוא יקבל. הוא גם לא הסכים כי פער כספי זה יושלש לגורמי משנה שונים שבדרך. עסקת המכר היתה אל מול הקונה על ידי ב"כ עו"ד נתשה, ולא אל מול נדב. הדרישה שלא להכליל את תמורת המקרקעין בחוזה המכירה היתה של נדב ובלק. ממילא אין להיתלות בכך שהסכום שננקב בכתב הנאמנות היה של 1,350,000 ש"ח שכן זה הסכום היחיד עליו ידע שמואליאן. את ממצאיו אלו סמך בית המשפט קמא על האמון שנתן הן בעדותו של שמואליאן והן בעדות בנו עו"ד אלי שמואליאן, תוך שנמצא חוסר מהימנות בגרסאות נדב ובלק. בהקשר אחרון זה, ניתן משקל על ידי בית המשפט קמא לסתירות שונות בעדויות ובכתבי הטענות של נדב ובלק. בה בעת, לא מצא בית המשפט קמא מקום לייחס התרשלות תורמת לעו"ד אלי שמואליאן בשל חוזה המכירה או אשם תורם של שמואליאן (האב - המוכר) עצמו. זאת, בעיקר בשל כך שטענות אלו לא נטענו בכתבי ההגנה של הנתבעים ומכל מקום, לא היה בכך כדי להפחית מאחריות הנתבעים.

11.       שנית, קבע בית המשפט קמא, כי הוא מעדיף את עדות שמואליאן שנתמכה בעדות בנו, ולפיה שמואליאן היה מעוניין דווקא לפגוש את הקונה, אולם הנתבעים, "מחביאים את הקונה" (עמ' 7 לפסק הדין). גם בעניין אחרון זה לא ניתנה מהימנות לגרסתם של בלק ונדב בנדון, ונזקפה לחובתם העובדה שלא הזמינו עדים אשר יכולים היו לתמוך בגרסתם, כמו גם שלא נתנו לכך הסבר סביר. בית המשפט גם קבע במפורש כי בלק אכן פעל בעסקה כמתווך, ואף דרש לאחריה דמי תיווך, וכי אין לקבל את גרסתם של בלק ונדב לפיה שלמו את סכום ההפרש - או חלקו - לגורמי ביניים בעסקה, שכן טענות אלו היו רוויות סתירות ולא הובאה להן תשתית ראייתית תומכת.

12.       שלישית, ואשר לינובסקי, קבע בית המשפט, כי לא מילא אחר חובתו כנאמן שכן חובתו היתה ליידע את שמואליאן על כך שקיים פער בין התמורה ששולמה על ידי הקונה לבין הסכום שקיבל שמואליאן. זאת, בהמשך לעדותו של ינובסקי עצמו לפיה לא ידע אם שמואליאן יודע על כך, אם לאו, ולא אמר לשמואליאן כי קיים הפרש כאמור. בית המשפט קמא דחה את טענת ינובסקי לפיה הנאמנות מלכתחילה התייחסה לסכום של 1,350,000 ש"ח בלבד, בין היתר, נוכח סעיף 5 לחוזה המכר, שהוזכר לעיל, ולפיו "תמורת המקרקעין" [קרי, מלוא התמורה שתתקבל מן הקונה, י.מ.] תופקד בידיו הנאמנות של עו"ד שיוסכם...". בנוסף קבע בית המשפט, כי אסור היה לינובסקי לקבל הוראות מבלק לעניין העסקה שכן נאמנותו היתה כלפי המוכר ובכך פעל למעשה בניגוד עניינים.