פסק-דין בתיק ע"א 31746-02-11

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שניתן על ידי כב' השופט מנחם קליין בת.א.מ 67756-07, ביום 10.3.08, במסגרתו נדחתה תביעת המערער לתשלום שכר טרחת עו"ד מכח הסכם שנחתם בינו ובין המשיב ביום 27.6.04.

עוד נסב הערעור על החלטות שונות של בית משפט קמא במסגרת ניהול ההליך בפניו ובין היתר, החלטה באשר למתן רשות למשיב להתגונן, החלטה לגבי ביטול פסק דין, והחלטה לגבי הבקשה לפסלות שופט.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.         ביום 4.5.04 הוגש כנגד המשיב, איש עסקים העוסק בתחום הביטוח, כתב אישום על ידי רשויות המע"מ, בתיק פלילי 1476/04 (להלן: " התיק הפלילי"), בגין אי הגשת דוחות מע"מ במועד.

2.         ביום 27.6.04 נכרת הסכם שכ"ט בין המערער, לבין המשיב לפיו ייצג המערער את המשיב בכל הקשור לכתב האישום בת"פ 1476/04 ובמו"מ לסיומו בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, כאשר שכר הטרחה נקבע באופן שבו 4,000$ בצרוף מע"מ ישולמו עבור ייצוגו של המשיב בתיק הפלילי, ו-5000$ נוספים ישולמו ככל שהטיפול בתיק יסתיים ללא רישומה של הרשעה פלילית על שם המשיב (להלן: " ההסכם או  הסכם שכ"ט").

3.         ביום 13.12.07 הגיש המערער תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט קמא בה נטען כי חרף העובדה שייצוגו את המשיב בתיק הפלילי הביא לתוצאה המיוחלת, קרי, מחיקת כתב האישום טרם הקראה וללא רישום פלילי, נמנע המשיב מלשלם לו את הסך של 5,000$ עליו הוסכם בין הצדדים.

4.         ביום 10.3.08 ניתנה למשיב רשות להגן, כאשר בית משפט קמא קבע בגוף ההחלטה, בין היתר, כי הסכם שכ"ט שנכרת בין הצדדים מתנה לכאורה את שכר הטרחה בתוצאותיו של התיק הפלילי באופן בלתי חוקי, בניגוד לסעיף 84 (א ) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א- 1961 (להלן: " ה חוק").

בפסק דינו דחה בית משפט קמא את התביעה מכח ס' 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 (להלן: " חוק החוזים"), בקובעו כי החוזה בטל בהיותו בלתי חוקי.  עוד קבע בית המשפט בהקשר זה, כי עסקינן באי חוקיות היורדת לשורשו של ההסכם, עד כי לא ניתן לאכוף ביצוע תשלום לפיו.

בית המשפט הוסיף וציין, כי בהחלטתו ליתן למשיב רשות להתגונן נקבע כי חרף אי חוקיותו של ההסכם, חוק לשכת עורכי הדין מאפשר פסיקת שכר טרחה ראוי למערער, אלא שהמערער נמנע מלתקן את תביעתו ולא ביקש כעילה חלופית תשלום שכר ראוי, ונמנע מהבאת ראיות להוכחת גובה שכר הטרחה הראוי והמקובל במקרה דנן.

לאור האמור, קבע בית המשפט כי אי הבאתן של ראיות כאמור, פועלת לרעת המערער, דחה את תביעת המערער וחייב אותו לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד והוצאות בסך 7,200 ש"ח בתוספת מע"מ.

טענות הצדדים בערעור

5.         לטענת המערער טעה בית משפט קמא שעה שנתן למשיב רשות להגן, שכן הגנתו, בנסיבות העניין, הינה "הגנת בדים".

עוד לטענתו, טעה בית משפט קמא כאשר "ירד לזירת ההתגוששות ויזם טענות חדשות עבור המשיב.. ", אשר גרמו בסיכומו של יום לפסילת ההסכם. לגופו של עניין טוען המערער כי לא היה מקום לבטל את ההסכם כולו שכן בחינת ההסכם מלמדת כי עסקינן באי חוקיות שאינה יורדת לשורשו של ההסכם, כאשר מטרת ההסכם היא חוקית (ייצוג הנאשם), ואי החוקיות נוגעת לכל היותר רק לצורת החישוב הטפלה לתכלית, לצורה ולביצוע של ההסכם. בשל האמור, היה מקום להפריד בין חלקיו החוקיים, והבלתי חוקיים לכאורה של ההסכם, מכח סעיף 19 לחוק החוזים, ולפסוק למערער שכר טרחה ראוי עבור השירות שניתן על ידו למשיב, בהתאם לסעיף 86 לחוק, אשר הוא כשלעצמו לגיטימי, וזאת בהתאם לראיות שעמדו בפני בית המשפט, ובהתאם לאומד דעת הצדדים בעת כריתת ההסכם, לפיו הוערך שווי השירות שניתן בסך של 5,000$ נוספים.

6.         לטענת המשיב, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא ליתן למשיב רשות להתגונן, שעמדה גם למבחן ערכאת הערעור בבר"ע 1397/08. עוד טוען המשיב כי בית משפט קמא היה רשאי להעלות מיוזמתו את הטענה אודות פסלותו של הסכם שכ"ט בגין אי חוקיותו, וכי בנסיבות העניין נקבע כממצא עובדתי שאין להתערב בו, שהסך של 4,000$ ששולם למערער, מהווה שכר טרחה ראוי.

דיון

7.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובטענות הצדדים, אני סבורה שדין הערעור להתקבל מהנימוקים שיפורטו להלן.

8.         הסכם שכה"ט שנחתם בין הצדדים קובע לגבי השירותים המשפטיים שיינתנו כדלקמן:

"2. עוה"ד ייצגו את גד קומרן בבית משפט השלום ברחובות בת"פ 1476/04 ובמו"מ לסיומו בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. הייצוג אינו כולל ערעור לבית המשפט המחוזי. "

9.         סעיף 3 קובע את התמורה בעבור השירותים המשפטיים המפורטים דלעיל כדלקמן: