פסק-דין בתיק ס"ע 25425-04-11

1.         עיריית ירושלים שכרה משרד חקירות, שעקב אחר עובדים ומצא לדבריו, ששני המבקשים דיווחו בדו"ח הנוכחות על כי עבדו בעירייה, בשעה שאותה עת נצפו על ידי החוקרים "מסתובבים", במקומות אחרים, בין היתר בסניף איקיאה בראשון לציון. כנגד שני המבקשים הוגשה תובענה משמעתית לבית הדין למשמעת. העירייה מבקשת להשעותם. בטרם השעיה עליה לתת להם את זכות השימוע. מי ישמע את טענות המבקשים בשימוע בהליך של השעיה? האם יש לחייב במקרה דנן את ראש העיר מר ניר ברקת, שלו הסמכות, להשעות, לשמוע בעצמו (ההדגשות כאן ולהלן שלי א.א) את המבקשים קודם להחלטה בעניין ההשעיה? או שמא, יכול עובד עירייה מטעמו, לשמוע את המבקשים ולהעביר את דבריהם לראש העיר שיחליט בעניין ההשעיה. זו השאלה אליה אנו נדרשים בהליך זה.

2.         ביום 14/4/11, הגישו המבקשים צווי מניעה כנגד ההחלטה לערוך להם שימוע בפני מר גבאי חיים ראש מנהל משאבי אנוש והמנהל העירוני (להלן: מר גבאי). נציין כי, הדיון בעניינם של שני המבקשים אוחד הואיל ולמעשה מדובר בטענות דומות. עוד נאמר כי, בבקשה טענו המבקשים שיש למסור להם מסמכים ומידע קודם לשימוע. בעניין האחרון בין לבין, נמסר להם החומר הרלבנטי ובפתח הדיון שנערך בפנינו ביום 30/6/11, הגיעו הצדדים להסכמה באשר לחומר הראיות.

העניין שנותר אפוא לדון בו הינו השאלה המפורטת לעיל בסעיף 1. הואיל והשאלה הינה בעיקרה שאלה משפטית, לא היה למעשה צורך לשמוע ראיות. יש לזכור כי, עוסקים אנו בסעד זמני שעניינו ההליכים אותם מבקשת המשיבה לנקוט. בשלב זה, טרם נערך שימוע ובוודאי לא נתקבלה כל החלטה באשר להשעיה. השאלה שבפנינו הינה כאמור שאלה מקדמית בלבד, והיא מתבררת במסגרת צו זמני.

3.         המבקש 1 משמש כסגן מנהל לתחום הפדגוגי באגף לחינוך חרדי. המבקש 2 מועסק בתפקיד רכז תפעול תלמודי תורה וישיבות באגף לחינוך חרדי. ביום 23/3/11, הוזמנו כל אחד מהמבקשים להגיע לישיבת בירור במשרדי מנכ"ל העירייה מר יוסי היימן (להלן: "הישיבה"). כל אחד מהמבקשים הגיע בנפרד ובשעה שאליה זומן. במשרדו של המנכ"ל נכחו המנכ"ל, יו"ר ועד העובדים, ומר חיים גבאי. השיחה עם כל אחד מהמבקשים הוקלטה. במהלך השיחה נאמר לכל אחד מהם כי נמצא כי ששהה שלא במקום העבודה בשעות העבודה, בשעה שדווח כאילו הוא נמצא במקום העבודה, אך היה במקום אחר.  לשניהם נאמר כי בכוונת העירייה לנקוט בהליכים נגדם ונאמר להם על ידי המנכ"ל כי אם יגישו את התפטרותם בתוך 72 שעות לא ינקטו הליכים נגדם.

4.         המבקשים לא הגישו את התפטרותם. המשיבה הגישה נגד המבקשים תובענה בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות. המשיבה אף הגישה תלונה במשטרה נגד המבקשים באשמה של מרמה וזיוף. לאחר הגשת התובענה לבית הדין למשמעת, המשיבה ביקשה לנקוט בהליך של השעיה אך בטרם לו, כנדרש, זימנה אותם לשימוע. השימוע נקבע בפני מנכ"ל העירייה מר היימן. ב"כ התובעים הודיע כי הוא מבקש ששמיעת טענות המבקשים לא תהיה בפני מר היימן ואף לא בפני מר גבאי שעימם הייתה "הישיבה". לנוכח זאת, הודיעה העירייה למבקשים, כאמור בנספח ד' לבקשה, כי שמיעת הטענות, השימוע, תיערך בפני מר חיים גבאי, ראש מנהל משאבי אנוש והמנהל העירוני. על החלטה זו, הוגשה הבקשה לצו זמני. בהחלטה מיום 14/4/11 נקבע כי עד לדיון בסעד הזמני לא תערוך המשיבה שימוע למבקשים.

5.         לטענת המבקשים אין מקום לערוך השימוע בפני מר גבאי שהיה נוכח ב"ישיבה" הואיל והוא גמר בדעתו להביא לסיום עבודתם של המבקשים. ב"ישיבה" יש לזכור הוצע למבקשים על ידי המנכ"ל, להגיש את התפטרותם תוך 72 שעות. המבקשים כאמור, לא עשו כן ולכן, מר גבאי אינו פתוח למעשה לשמוע את טענותיהם.

6.         לטענת המשיבה ההחלטה בעניין ההשעיה הינה של ראש העיר. בהתאם לסעיף 17 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) תשל"ה - 1975 (להלן חוק הרשויות המקומיות) רשאי ראש העיר להאציל חלק מסמכויותיו לעובד הרשות. במקרה זה, הסמכות לקבל את דברי המבקשים ולשמוע את הדברים, הואצלה לשלושה גורמים בעירייה, המנכ"ל מר היימן, מר גבאי וגב' ניקול בן עמי. האצלה זו נעשתה באישור המועצה. מדובר בהאצלה קבועה לערוך שימועים לעובדי העירייה ולהעביר דברם/התייחסותם לראש העיר. אין מקום לשנות ולחייב את ראש העיר לשמוע את העובד בעצמו. "הישיבה" שנערכה ביום 23/3/11 במשרדו של המנכ"ל לא הייתה בגדר שימוע, על אף שהמבקשים התבקשו להתייחס לטענות כנגדם. הדבר נעשה על ידי המנכ"ל שביקש להבין ולהחליט באיזה כיוון, יש להמשיך ולברר הדברים. בכל אופן, מר גבאי לא יהיה האדם שיקבל את ההחלטה בעניין ההשעיה אלא, תפקידו רק לשמוע את הדברים, כאשר המבקשים רשאים לבוא ולהשמיע אותם עם עורך דינם. הטענות הדברים במלואן יוקלטו ויועברו להחלטת ראש העיר. אין מקום לסטות מהדרך הרגילה כאמור, שבה נעשים שימועים. אין למנוע מראש העיר לאצול את הסמכות שלו.

7.         יצוין כי, בבקשה דנן טענו המבקשים כי לא נמסר להם חומר ראייתי כנדרש. כאמור, בעניין זה נמסר חומר והצדדים הגיעו להסכמות בפתח הדיון היום, באשר ליתרת החומר. לפיכך, אין מקום לענות בעניין זה.

            נקבע דיון בסעד הזמני ליום 28/4/11. לבקשת הצדדים, נדחה הדיון. ניסיונות הצדדים לפתור המחלוקות מחוץ לכותלי בית הדין, הביאו אותנו לדחות הדיון. ביום 30/6/11 קיימנו את הדיון. כיוון שהמחלוקות היו מחלוקות משפטיות לא נשמעו ראיות והצדדים סיכמו.

הכרעה

8.         הסמכות להשעות עובד לאחר שהוגשה נגדו תובענה בהליך משמעתי נתונה לראש העיר כאמור בחוק הרשויות המקומיות (משמעת) התשל"ח - 1978 ובתקנות לו. על ראש העיר לערוך שימוע בטרם שימוש בסמכות זו. בעיריית ירושלים הסמיך ראש העיר שלושה עובדים בפניהם יערך השימוע. השימוע מוקלט ומתומלל ומובא בפני ראש העיר.              

ראש העיר מקבל את ההחלטה באשר להשעיה על יסוד הדברים שנמסרו בשימוע כשבפניו מונחת גם חוות דעת משפטית, של הלשכה המשפטית. זו המסגרת בה נהוג לילך בעיריית ירושלים באשר להשעיה של עובד נגדו הוגשה תובענה משמעתית.

9.         לטענת המבקשים כאמור, במקרה הזה, יש לערוך השימוע בפני ראש העיר עצמו שלו נתונה סמכות ההשעיה וזאת הואיל ומר גבאי היה מעורב "בישיבה" בה הוצע למבקשים להתפטר תוך 72 שעות.  זוהי למעשה טענה של משוא פנים (בשל דעה קדומה).

10.        לטעמנו, אין מקום במקרה זה לסטות מהדרך בה פועלת עיריית ירושלים בדרך כלל. כפי שהבנו נערכים השימועים שלא בפני ראש העיר, בין היתר לנוכח העובדה כי מדובר במקרים לא מעטים, שבהם יש צורך לערוך שימוע. יש לזכור שעיריית ירושלים הינה מעסיק גדול מאוד שלו אלפי עובדים. רק לאחרונה כפי שציינה ב"כ העירייה, ישנם תשעה עובדים שלהם יש צורך לערוך שימוע. ראש העיר רשאי להאציל סמכויות לעובד עירייה אחר שישמע את הטענות. במקרה זה, הטענות של העובדים בשימוע מוקלטות ומתומללות. עניין זה מבטיח כי בפני ראש העיר יהיו כל הטענות באופן מדויק ומלא. יש לזכור כי, המבקשים ביקשו להתייצב לשימוע עם עורך דינם. בנסיבות אלה, לא מצאנו שיש מקום לחייב את ראש העיר לקיים את השימוע בעצמו. יש לזכור כי היכולת להאציל סמכויות קבועה בדין, בסעיף 17 לחוק הרשויות המקומיות.

מדובר אפוא בסמכות טכנית בעיקרה, במסגרתה מקבל עובד העירייה את טענות העובד ומעבירם ככתבם וכלשונם לראש העיר, שמקבל את ההחלטה בעניין ההשעיה. יש לשים לב כי, הסמכות שהואצלה הינה סמכות חלקית, לקבל את הטענות דהיינו, עניין טכני פורמאלי בלבד. סמכות ההחלטה בעניין ההשעיה הייתה ונותרה בידיו של ראש העיר.

עוד נדגיש כי, ראש העיר מינה אנשים בכירים ביותר בתוך הארגון כדי לשמוע את הטענות. האצלה חלקית זו של הסמכות נעשה באישור המועצה. דרך זו אינה אפוא הדרך בה פועלת הרשות בדרך כלל. לא שוכנענו על ידי המבקשים, כי יש לסטות מהדרך הרגילה. לא שוכנענו כי יש להתערב בהחלטה לערוך השימוע בפני מר גבאי.

11.        נדגיש, כי מר גבאי לא היה זה שהציע למבקשים לפרוש מתפקידם תוך 72 שעות. העובדה שהוא נכח בישיבה אינה מגלה מה היו עמדותיו ביחס להצעה שהציע, באותו מעמד מר היימן. יתר על כן, הישיבה לא הייתה שימוע, כפי שניסה ב"כ המבקשים לטעון. מדובר היה בצעד חריג, שעשה המנכ"ל הנכנס, שבו ביקש להבין ולדבר עם העובדים "בגובה העיניים". המנכ"ל באותו מעמד הציע, מעצמו, כך התרשמנו, למבקשים לפרוש. לא ניתן לומר כי מר גבאי גילה דעתו ביחס להשעיה ולא ניתן לומר כי יש לו עמדה מגובשת.  בכל אופן עומדת לרשות חזקת הכשרות המנהלית. משמעותה במקרה הזה הינה, שמר גבאי יבצע את המוטל עליו כדין - ישמע את טענות המבקשים ויעבירם לרשות המוסמכת - ראש העיר, מבלי לצרף להם המלצה כלשהי.  

12.        נשוב ונדגיש, כי הסמכות שהואצלה הינה טכנית בלבד, ולא סמכות ההשעיה, כיוון שכך, עמדותיו של מר גבאי בעניין ההשעיה במקרה זה, אינן מונעות אותו, מלבצע את הסמכות שהואצלה לו באופן כן ואמיתי.

אכן נכון כי שימוע צריך לעשות באופן אמיתי וכן ואין מדובר "בטקס" גרידא כפי שציינה כבוד הנשיאה השופטת נילי ארד במספר פסקי דין. במקרה זה, את ההחלטה מקבל ראש העיר בלבד על יסוד כל החומר וטענות המבקשים המוקלטות שיהיו בפניו. לא שוכנענו אפוא כי יש נפקות לשאלה מי ישמע את המבקשים.