פסק-דין בתיק ס"ע 22535-08-09

1.         בתוקף סמכותנו, בהתאם להוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, החל בבית הדין לעבודה ולאור הסכמת הצדדים, כי נפסוק לפשרה, ולאחר ששמענו את עדויות הצדדים ועיינו במסמכים שהוגשו, הננו מחייבות את הנתבעת 1-ד.שליט בע"מ לשלם לתובע סך 25,000 ש"ח, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק-הדין ועד התשלום המלא בפועל.

2.         בפסיקת סכום זה נלקחו בחשבון המרכיבים הבאים:

            א.         התובע עבד אצל הנתבעת כחשמלאי בתקופה מ-1.8.02 ועד 28.6.09.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע עבד על בסיס שכר חודשי, אשר עמד על סך של 5,215 ש"ח, ברוטו (עמ' 1 לפרוטוקול מ-7.7.10);

            ב.         התובע חזר בו מתביעותיו לתשלום עבור חגים, כלכלה וביגוד;

ג.          אין מחלוקת, כי התובע פוטר מעבודתו בתאריך 28.6.09, בעת שביצע עבודה בביתו של מר אלי אהרון, בקיסריה.

            המחלוקת בין הצדדים, הינה האם בנסיבות פיטוריו של התובע, יש הצדקה לאי תשלום פיצויי פיטורים, או להפחתם, בגין הפרת משמעת חמורה.

            בהקשר זה נציין, כי אף התובע הודה, שהנתבע 2, מר דידי שליט, הורה לו שלא להמשיך בעבודה בביתו של מר אלי אהרון בקיסריה, לאור מחלוקת וסכסוך שהיו בין הנתבעים לבין מר אלי אהרון, באשר לעבודה שביצעה החברה, הנתבעת 1, בביתו שבהקמה של מר אלי אהרון.

            איננו סבורים, כי בעיית החשמל שהיתה בביתו של מר אלי אהרון היתה כה אקוטית, שהצדיקה את הפרת הוראות הנתבע 2 לתובע, וזאת עוד מבלי להתייחס לאפשרות החלופית הנטענת ע"י הנתבעים, ועל פיה לא היה מדובר כלל בעבודת חשמל דחופה, אלא בהשלמת עבודות חשמל באופן כללי, לרבות גופי תאורה מחוץ לבית (ומן הסתם, לו היה מדובר בבעיה כה חמורה ומסוכנת, היה מר אלי אהרון נותר בביתו עד להשלמת התיקון, ואין מחלוקת, כי הוא לא נכח בביתו בעת שהתובע ביצע שם את העבודה, ב- 28.6.09).

יחד עם זאת, הנתבע 2, הסתמך על מידע שקיבל מצדדים שלישיים, וכלל לא ערך בירור ישירות עם התובע בעניין, אלא פיטרו באופן מיידי.

            אשר על כן, מצאנו לנכון, להפחית מתוך סכום הפיצויים ותמורת ההודעה המוקדמת, שיעור של 20% (פיצויי הפיטורים הינם בסך 35,983 ש"ח ותמורת ההודעה המקודמת הינה 5,215 ש"ח, כך ש-80% מסכום זה, הינו סך של 32,958 ש"ח);

ד.         מתוך סכום פיצויי הפיטורים, שיש לשלם לתובע, יש להפחית סך של 18,740 ש"ח, שהתובע הודה, כי נותר חייב לנתבעת בגין הלוואות שקיבל;

ה.         באשר לתביעת התובע שעניינה גמול עבור עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית, נציין, כי מסגרת שבוע העבודה של התובע, כמו גם של יתר הפועלים שעבדו אצל הנתבעת, היתה של 6 ימי עבודה בשבוע, משעה 06:30 - 07:00 לערך ועד השעה 15:30 לערך.

            לא הנתבעת ולא התובע, ערכו רישום מדויק של שעות עבודתו של התובע, והתובע לא הוכיח מסגרת עבודה קבועה הכוללת שעות נוספות.

מעדויות התובע ועדיו לא עולה, כי התובע עבד כל יום שעות נוספות, ובוודאי לא עולה, כי התובע עבד 70 שעות נוספות בחודש.

גם עדי התובע עצמו העידו, כי רק לעיתים נשארו לעבוד לאחר השעה 15:30, אולם אין המדובר במספר ימים קצוב ונקוב מידי חודש.

נדגיש ונציין, כי אחד העדים (מר מוופק חטיב), העיד כי הוא היה מסיים לעבוד בזמן ולעיתים התובע היה מקפיץ אותו לנקודת איסוף וחוזר לעבוד, אם כי, כמובן, העד לא ידע, מה משך הזמן שהתובע המשיך לעבוד לאחר שהעד עזב.

יחד עם זאת, עולה בבירור, כי התובע עבד מספר שבתות עבורן מגיע לו גמול של עבודה במנוחה שבועית, ולא הוכח, כי קיבל גמול עבור כך, וכמו כן לקחנו בחשבון את הוראות צו ההרחבה בענף הבניין לעניין מסגרת שעות העבודה.

ו.          באשר לפדיון חופשה נציין, כי התובע קיבל משכורת על בסיס חודשי, ועל פי רוב, וכפי שאף עולה מהיומנים שהוגשו לבית-הדין, הוא לא עבד בחגים היהודיים (עיין עמ' 19, ש' 4 לפרוטוקול), כך שהוא לא זכאי לכפל תשלום גם עבור החגים היהודיים וגם עבור החגים המוסלמים, ויש לקחת בחשבון את החגים המוסלמים כימי חופשה.