פסק-דין בתיק הפ"ב 7293-02-12

1.             בפניי שתי תובענות שהדיון בהן אוחד, האחת - בקשה לאישור פסק בוררות, והשניה - בקשה נגדית לביטולו, שתיהן בנוגע לפסק הבוררות אשר ניתן ביום 12.12.11 על ידי המהנדס מר יאיר נצר, אשר מונה כבורר בנוגע לסכסוך שבין הצדדים (להלן: "פסק הבוררות"), כפי שיפורט להלן.

2.             הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה מטעם מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ (להלן: " המבקשת"), והבקשה לאישורו הוגשה מטעם קבוצת בעלי דירות, המיוצגים על ידי הרב שמואל נחם (להלן: " המשיבים").

רקע עובדתי

3.             בשנת 2005 רכשו המשיבים מהמבקשת 25 דירות במתחם במודיעין הידוע כשכונת "אביב בבוכמן" (להלן: " הדירות").

4.             במהלך בניית הדירות, בין השנים 2006 - 2007, התגלעו בין הצדדים מחלוקות בקשר לטענות המשיבים הנוגעות לליקויי בנייה בדירות. ביום 4.12.07 נחתם בין הצדדים "הסכם פשרה", לפיו כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים, יועבר לבוררות. הצדדים החילו על עצמם את הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות"), על תוספותיו, וקבעו בסעיף 17 להסכם כי " סעיף זה מהווה הסכם בוררות לכל דבר ועניין. הבורר הינו מחוייב לנמק את הפסק ואיננו כפוף לסדרי הדין, לדיני הראיות ולדין המהותי".

5.             בעקבות המחלוקות האמורות שהתעוררו בין הצדדים, הוגשה בקשה לבית משפט זה למינוי בורר. ביום 30.11.09 מינה בית המשפט (כב' הש' אליעז) כבורר את מר יאיר נצר, שהוא מהנדס במקצועו.

6.             הבורר דן בסכסוך בהתאם לכתבי הטענות שהגישו הצדדים.

          המשיבים עתרו למתן צווי עשה לביצוע תיקונים, וסעדים כספיים (בסך של כ-1,350,000ש"ח) כסעדים חלופיים. בתמיכה לטענותיהם שבכתב התביעה אודות ליקויי הבנייה, הגישו המשיבים חוות דעת שנערך על ידי המהנדס מר מרדכי אדלר.

          מנגד, טענה המבקשת, כי היא ביצעה תיקוני שנת הבדק, ובין היתר תיקנה את הליקויים שצויינו בחוות הדעת המאוחרת של המהנדס מטעם המשיבים. לטענתה, המשיבים ביצעו שינויים שלא על ידי המבקשת, ועל כן, הליקויים הנטענים אינם באחריותה של המבקשת. המבקשת ביקשה לדחות את טענות המשיבים בכל הקשור למתן פיצוי כספי, וככל שייקבע כי עדיין קיים ליקוי כלשהוא - ביקשה לאפשר לה לתקנו.

7.             הצדדים סמכו תביעותיהם בתצהירים, עדויות, מסמכים ובחוות דעת מומחים; כמו כן, הבורר ביקר בדירות וברכוש המשותף בנוכחות הצדדים. במהלך דיוני ההוכחות שהתקיימו בפני הבורר, המומחים נחקרו על חוות הדעת שהגישו.

פסק הבוררות

8.             ביום 12.12.11 נתן הבורר את פסק הבוררות, בו נקבע כדלקמן:

לאחר בדיקת המסמכים שהוגשו לי ולאחר ששמעתי את העדים וקראתי את חוות הדעת שהוגשו ע"י המומחים מטעם הצדדים, ובהסתמך על ביקורי בדירות... הגעתי למסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובעים בגין הליקויים המפורטים בטבלה הרצופה בזאת ... סכום כולל של 136,930 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק (...) הטבלה הנ"ל מפרטת את הסכום שיש לשלם בגין כל דירה בנפרד. (פסקה 10 לפסק הבוררות).

          בתמיכה לסכום האמור צירף הבורר רשימה מפורטת של כל ליקוי נטען, יחד עם מסקנתו האם ראוי הליקוי לפיצוי ואם כן, סכום הפיצוי. הסכום דלעיל שנפסק לטובת המשיבים הינו סך הכל של כל סכומי הפיצויים הפרטניים שבטבלה האמורה.

          הבורר מציין בהמשך:

בהתחשב בזמן הרב שחלף מאז הסתיימה הבניה ונמסרו הדירות לתובעים, אין מקום לבקשת הנתבעת לבצע תיקונים נוספים לאחר מתן פסק הבוררות... מן הראוי להביא את חילוקי הדעות בין הצדדים לסיום מוחלט וחד משמעי, ותיקונים נוספים, אם יבוצעו ע"י הנתבעת, לא ישיגו מטרה זו (פסקאות 12, 13 לפסק הבוררות).

תמצית טענות המבקשת

9.             המבקשת סומכת את בקשתה לביטול הפסק על הטיעונים המרכזיים הבאים:

הבורר חרג מסמכותו - עילה לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות .

10.         לטענת המבקשת, על הבורר היה לפסוק על פי "ארבע אבני הדרך" אשר פורטו בסעיף 42 לכתב התביעה, לפיהם התבקש: א. להכריע בכל טענת ליקוי וכד' וליתן פסק דין הצהרתי בדבר קיומו של אותו ליקוי ובדבר עלות תיקונו; ב. לקבוע כיצד יש לתקנו; ג. לקצוב לנתבעת תקופה לשם תיקון הליקוי, כאשר בתום  תקופה זו תבוצע ביקורת על ידי הבורר; ד. להורות כי הנתבעת תפצה את התובעים בגין כל ליקוי שלא תוקן במועד שקבע הבורר ו/או תוקן באופן חלקי.

11.         לטענת המבקשת, ההנחה הבסיסית של קיום הליך הבוררות הייתה הסתמכות על הסכמה בדבר זכות הקבלן (המבקשת) לתקן את הליקויים. משסטה הבורר מהסכמה זו, וקבע כי על המבקשת לשלם פיצוי לתובעים, וכי זכות המבקשת לתקן את הליקויים תישלל ממנה, הוא חרג מסמכותו. כמו כן, לטענתה, חריגה זו מסמכות, והעובדה שהבורר שלל מהמבקשת זכות מוקנית ומוסכמת, כמוה כפגיעה בכללי הצדק.

הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו- עילה לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות.