פסק-דין בתיק הפ"ב 30732-05-13

1.       בקשה לפי סעיף 11 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (" החוק"), להעביר מתפקידו את המשיב 1 (" הבורר") שמונה לשמש כבורר במחלוקת בין המבקש למשיב 2 (" המשיב").

2.       עם הגשת הבקשה הוריתי על הגשת תשובה וביקשתי את התייחסות הצדדים לאפשרות שפסק הדין יינתן על יסוד החומר הכתוב. המשיב הודיע שככל שבית המשפט יהיה סבור שאין צורך בבירור עובדתי וכי האמור בתשובה הוא נכון מבחינה עובדתית, אזי אין מניעה להכריע במחלוקת על יסוד החומר הכתוב. המבקש מצדו הגיש הודעה שעל פי סדרי הדין הנוהגים בהליך זה, היינו בהמרצת פתיחה, אין למבקש זכות להשיב לתשובה, ולכן הוא עתר לקיום דיון בבקשה או לחלופין להגיש תשובה לתשובת המשיב. על רקע דברי הצדדים בעניין זה החלטתי ביום 19.6.13 להתיר למבקש להשיב לתשובה וקבעתי שלאחר שהתשובה לתשובה תוגש, יינתן פסק הדין על יסוד כתבי הטענות, שכן מעיון בהם התרשמתי שהמחלוקת העובדתית היא פשוטה ואינה מצריכה דיון בבית המשפט.

3.       לאחר שעיינתי בכתבי הטענות (ובכללם תשובת המבקש לתשובת המשיב) הגעתי למסקנה שיש לדחות את הבקשה.

רקע

4.       בין המבקש והמשיב נחתם ביום 24.11.10 הסכם להקמת והפעלת מיזם משותף בשם "אאוריקה", שעניינו פיתוח תוכנה ייחודית לשימושם של סוכני נסיעות (בהתאמה " ההסכם" ו" המיזם"). בגדר ההסכם נקבע שהמיזם יפעל באמצעות חברת סי.פי.יו. תעשיות תוכנה בע"מ (" החברה") שבבעלותו של המשיב, וכן נקבעו הוראות הנוגעות להכנסות והוצאות המיזם, לזכויות הקניין, המוניטין ושמירת הסודיות, וכן לעניין סיום ההסכם ופירוק המיזם. בסעיף 8.ד. של ההסכם נקבע שסכסוכים וחילוקי דעות יימסרו להכרעת בורר, ובסעיף 8.ה. נקבע שהבורר יהיה כפוף לדין המהותי אולם לא לסדרי הדין ודיני הראיות ושהוא יהיה חייב לנמק את פסקו.

5.       לימים נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, ולאחר שלא עלה בידם להגיע להסכמה בדבר זהות הבורר הם פנו, מכוח הוראת סעיף 8.ד. להסכם, לראש ועד מחוז חיפה של לשכת עורכי הדין וזה מינה את הבורר. על פי הנטען בבקשה החלה הבוררות בתאריך 25.11.12, ובאותה ישיבה הורה הבורר שהעדויות תישמענה בעל פה וכי לכל כתב טענות שיוגש יצורפו המסמכים שעליהם מסתמך בעל הדין.

6.       עוד נטען בבקשה שבפתח ישיבת הבוררות האמורה ציין הבורר שבינו לבין המשיב קיימת היכרות מוקדמת עקב היותם אוהדים של קבוצת הכדורגל "הפועל חיפה", אולם הוא הוסיף שהדבר אינו צפוי להשפיע עליו במילוי חובותיו כבורר. בקשר לכך הוסיף המבקש שלא ראה עילה להתנגד למינויו של הבורר שכן כלשונו " בדוני כל אדם לכף זכות קיבלתי אמירה זו של כבוד הבורר ובהסתמך עליה לא התנגדתי למינויו" (סעיף 14 לתצהיר התומך בבקשה).

7.       לאחר תחילת הבוררות ולאחר שהוגשו כתבי הטענות עתר המבקש לדחות על הסף מקצת מן הסעדים שלהם עתר המשיב בתביעתו, אולם הבורר טרם החליט בבקשה זו, ועובדה זו היא אחת הסיבות שבעטיין המבקש סבור שהבורר נוהג כלפיו שלא כשורה.

8.       המבקש טוען עוד שהמשיב לא נהג בהתאם להחלטת הבורר מיום 25.11.12 שהורתה על צירוף מסמכים לכתבי הטענות, וכי בדיון שהתקיים ביום 21.4.13 הוא הפנה את תשומת לב הבורר לכך והבורר הורה למשיב להעביר מסמכים אלה למבקש כ"תיק מוצגים מסודר". אף על פי כן, לא כך פעל המשיב והעביר למבקש " הררי מסמכים בתוך קלסרים שלמים, תוך שהוא מותיר את המבקש לנחש לבד במי מהם יעשה שימוש, ולעדות מתוכננת של איזה עד הם מתייחסים, פעולות שתכלית כולם להקשות את בירור האמת ככל שניתן" (סעיף 17 לבקשה). על רקע זה פנה המבקש לבורר ועתר לחייב את המשיב להמציא מראש את רשימת עדיו, את תמצית תוכן עדותם ואת המסמכים שעליהם הם עתידים להסתמך.

9.       בסמוך לאחר מכן עתר המשיב לתקן את כתב תביעתו ולטענת המבקש, בשל כך שלא רצה לעכב את הליכי הבוררות ולהערים קשיים מיותרים, הוא הסכים לתיקון בכפוף לכך שיותר גם לו לתקן את כתב טענותיו. לטענתו הסכמתו הותנתה בתנאי נוסף, והוא שהבורר יחייב את המשיב בהוצאות עקב תיקון כתב הטענות. בסמוך לאחר מכן, ביום 16.5.13, החליט הבורר להתיר את תיקון כתב התביעה וכן נעתר לבקשת המשיב להזמנת עד. בקשר לכך טוען המבקש שההחלטה בעניין תיקון התביעה ניתנה בסמיכות רבה לפני המועד שנקבע לשמיעת ההוכחות בהליך הבוררות ובכך קופחה, כך הטענה, זכותו של המבקש לתקן את כתב הגנתו.

10.   עוד נטען כי מהתנהלות הבורר עד עתה מתקבל הרושם שהבורר נוהג איפה ואיפה, וכי בעוד שבקשותיו של המשיב זוכות להתייחסות והן גם נענות, לא כך נוהג הבורר בנוגע לבקשותיו של המבקש.

הטענות

11.   לטענת המבקש התנהלותו של הבורר, שעיקרה מתואר לעיל, מעוררת חשש ממשי למשוא פנים המקימה עילה להעברתו של הבורר מתפקידו על פי סעיף 11(1) לחוק. נטען גם שהתנהלות זו גורמת לעיוות דין, להארכת ההליכים ולעינוי דין כלפי המבקש. עוד נטען כי השוני בהתייחסות הבורר לבקשותיו ולעתירותיו של המבקש לעומת אלה של המשיב מהווה תמיכה מספקת בטענה לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים - חשש הנתמך גם בהיכרות שבין הבורר למשיב - שיש בו כדי לתמוך במסקנה שהבורר אינו ראוי עוד לאמון הצדדים.

12.   המשיב טוען כי לטענת ההיכרות המוקדמת אין כל יסוד עובדתי וממילא גם לא משפטי, ומפנה בעניין זה לפרוטוקול ישיבת הבוררות מיום 25.11.12 (נספח 1 לתשובה) שהעולה ממנו מחייב, כך הטענה, את דחיית המבקש מכול וכול.

13.   גם לעניין התנהלות הליכי הבוררות טוען המשיב שטענות המבקש אינן תואמות את המצב העובדתי, ומכל מקום הוא טוען שהחלטות הבורר ניתנו בגדר שיקול הדעת המסור לו תוך שמירה על זכויות הצדדים. כך, למשל, טוען המשיב שבהחלטת הבורר המתירה את תיקון כתב תביעתו, הותר למבקש לזמן לחקירה נוספת עדים שהעידו קודם שהותר התיקון. בעניין הבקשה לדחייה על הסף מציין המשיב שבניגוד לטענת המבקש, הבורר החליט שהוא ישקול את הבקשה בתום שמיעת הראיות, מפני שלהבנתו ההכרעה בה מצריכה קביעה עובדתית ולא רק הכרעה בשאלות משפטיות.

14.   על יסוד כל אלה טוען המשיב כי הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה קביעה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים, שכן על פי ההלכה הפסוקה קביעה כזו צריכה להיעשות על פי מבחן אובייקטיבי בנוסף למבחן הסובייקטיבי. משום כך, ומשום העובדה שהבוררות מתנהלת מזה כשבעה חודשים וראוי לאפשר את סיומה, סבור המשיב שיש לדחות את הבקשה.

דיון

15.   סעיף 11(1) לחוק קובע שאחד המקרים שבהם רשאי בית המשפט להעביר בורר מתפקידו הוא כאשר " (1) נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים". בספרה של המחברת ס' אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל, כרך א (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (" אוטולנגי"),  היא מביעה את הדעה שדי בכך שהבורר אינו ראוי לאמונו של אחד הצדדים על מנת שתתקיים העילה לפי סעיף 11(1), ואין צורך שאי האמון ייוחס לשני הצדדים גם יחד (בעמ' 504). אלא שבהמשך הדברים מתייחסת אוטולנגי לשאלה אם "אי האמון" שבו מדבר סעיף 11(1) ייבחן באופן אובייקטיבי או סובייקטיבי, ולדעתה הגישה הנכונה צריכה להיות שילוב בין השניים, היינו " צריך שיוכח כי נתגלתה לבעל הדין עובדה מסוימת, אשר לא זו בלבד שתיתן לו תחושה סובייקטיבית של איבוד אמון בבורר, אלא גם ניתן יהיה לומר שאיבוד האמון ניתן לביסוס גם מבחינה אובייקטיבית" (בעמ' 509).

16.   לדעתי, העובדות שעליהן משתית המבקש את טענותיו בדבר אובדן האמון בבורר אינן מספיקות כדי לבסס מסקנה כזו בכלל, או כדי לבסס מסקנה שמתקיימת העילה האמורה בסעיף 11(1) לחוק. נסיבות ההיכרות שבין המשיב לבורר - שעליהן הצביע הבורר בפתח הליך הבוררות - כשלעצמן אינן מבססות חשש ממשי למשוא פנים, ואני מתקשה לקבל את טענות המבקש שמבחינה אובייקטיבית יש מקום לחשש כזה. אף שצפוי היה שהמבקש יצרף לבקשתו את פרוטוקול ישיבת הבוררות הראשונה, שבה עלה עניין ההיכרות בין הבורר לבין המשיב, הוא לא עשה כן, והמשיב הוא שצירף פרוטוקול זה (נספח 1 לתשובת המשיב). מן הפרוטוקול עולה כי בפתח הישיבה נרשמו מפי הבורר הדברים הבאים: " אני מבקש להקדים ולציין בפני הצדדים כי קיימת היכרות,שטחית ולא אישית בין הבורר ובין מר מירון שושא, ההיכרות היא רק בישיבה בקרבה מסוימת במשחקי כדורגל בארץ, ואף משחק אחד בודד בחו"ל, אשר התקיים לפני למעלה מתריסר שנים. הבורר מצהיר כי לא ידע את שמו של מר שושא ואין לו כל קשר חברי ו/או אישי ו/או עסקי כלשהו עם מי מהצדדים בתיק זה ו/או באי כוחם, מעבר לאמור".