1. לפני תובענה לסעד הצהרתי לפיו טרם התקיימו התנאים הקבועים בהסכם בין המבקשת (להלן - רמט)לבין המשיבה (להלן - רולצור) המקנים לרולצור את הזכות להגיש תביעה נגד רמט ולפתוח נגדה בהליך בוררות, וכי התביעה שהוגשה ע"י רמט נגד רולצור אינה ראויה להתברר בהליך בוררות, כי אם בבית המשפט.
רקע עובדתי
2. ביום 12.2.09 התקשרה רמט עם רכבת ישראל, בעקבות מכרז בו זכתה, בהסכם להקמת שלד "תחנת האומה" בירושלים עבור קו הרכבת המהיר מתל אביב לירושלים. בהמשך לכך התקשרה רמט, ביום 10.12.09, עם רולצור בהסכם לפיו רולצור תשמש קבלן משנה של רמט בכל הקשור לעבודות כרייה, התזה וברגים בפרויקט. הסכם זה כלל תניית בוררות, שנוסחה כדלהלן (ס' 22 להסכם בין הצדדים):
"כל מחלוקת שתתעורר בין רמט לבין קבלן המשנה בקשר לביצוע העבודה ו/או בקשר להסכם זה ולא תבוא לידי פתרון בין מנכ"ל רמט ומנכ"ל רולצור בתוך 10 ימים תועבר להכרעה בין עמירם סיון לבני הראל. במידה ולא נמצא פתרון תוך 10 ימים נוספים, תועבר ההכרעה לבוררות. יודגש כי הבוררות תחול רק לאחר גמר עבודות הקבלן המשנה ולא תוך כדי עבודה. הבוררות תתנהל בפני מהנדס אשר ימונה בהסכמה על ידי שני הצדדים, ובהעדר הסכמה כאמור בתוך 7 יום ממועד פניית מי מהצדדים למשנהו, ע"י יו"ר אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל (להלן: "הבורר"). הבורר יהיה כבול להוראות הדין המהותי, אך יהיה משוחרר מדיני הראיות ומכללי הפרוצדורה. הבורר ייתן את פסק הבורר בתוך, לכל היותר, חודש אחד ממועד תחילת הבוררות ויידרש לנמק את פסקו. חתימת הצדדים על הסכם מחתימה על הסכם בוררות".
3. אין חולק כי ביום 15.7.11 סיימה רולצור את העבודות על פי ההסכם. ביום 23.11.11 פנתה רולצור לרמט בדרישה לקיום בוררות, וביום 28.11.11 פנתה למהנדס שמואל אנגל, יו"ר ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים בישראל, בבקשה למינוי בורר. המהנדס אנגל מינה את המהנדס דוד גת כבורר בסכסוך, וביום 20.3.12, חרף הצהרותיה של רמט כי היא אינה מכירה בהליך הבוררות, הגישה רולצור לבורר כתב תביעה נגד רמט על סך כ-10 מיליון ש"ח: סך כ-1.8 מיליון ש"ח בגין חשבונות מאושרים ששולמו לרמט, על פי טענת רולצור, ע"י הרכבת, ועוד סך כ-8 מיליון ש"ח בגין חשבונות לא מאושרים.
טענות רמט
4. רמט טוענת כי מעולם לא הסכימה כי תביעותיה של רולצור הנסבות על החלטות הרכבת יידונו בבוררות. טענתה היא כי ס' 3 להסכם קובע את עקרון העל של ההסכם, ועל פיו זכאותה של רולצור כלפי רמט היא "גב אל גב" לזכאותה של רמט כלפי הרכבת. על פי עיקרון זה, ועל פי אומד דעת הצדדים להסכם, תניית הבוררות שבהסכם חלה רק על תביעות רולצור שאינן "גב אל גב", ואילו תביעות ה"גב אל גב" אינן אמורות להתברר כלל בבוררות. תביעות ה"גב אל גב" צריכות להתברר בהשתתפות שלוש צלעותיו של הסכסוך, רולצור, רמט והרכבת, ולפיכך יש לבררן בבית המשפט.
5. רמט מוסיפה וטוענת כי טרם התקיימו התנאים המקנים לרולצור את הזכות להגיש תביעה נגד רמט ולפתוח נגדה בהליך בוררות, זאת בהסתמך על ס' 3(ו) להסכם שבין הצדדים, ועל פיו תהא רולצור רשאית לתבוע את רמט, רק אם מזמין העבודה, רכבת ישראל, לא יאשר את תביעותיה. ככל שהרכבת מאשרת, ולו חלקית, את תביעת רולצור, לא עומדת לרולצור הזכות לתבוע את רמט. רמט מוסיפה וטוענת כי חלקה הארי של תביעת רולצור מצוי עדיין בשלבי משא ומתן ובדיונים בין רמט והרכבת, וגם תביעות שנדחו בעבר ע"י הרכבת, עולות לבחינה נוספת. לפיכך, טרם בשלה העת להגשת תביעה נגד רמט.
6. רמט טוענת עוד כי גם אם יקבע כי קיימת תניית בוררות תקפה בין הצדדים, גם בהתייחס לתביעות ה"גב אל גב", הרי מבחני הנחיצות הדיונית והמהותית, על פי ההלכה הפסוקה, מחייבים לבחון את הסכסוך, על שלוש צלעותיו, כמקשה אחת, במסגרת פורום אחד בבית המשפט בו תיטול חלק גם הרכבת. זאת, מבלי שיפוצל הדיון לשני הליכים משפטיים נפרדים, האחד בבוררות והשני בבית משפט.
7. רמט טענה בתובענתה כי לא התקיימו התנאים המקדמיים, המדרגיים, שנקבעו בתניית הבוררות המאפשרים לרולצור לפתוח בהליך בוררות. עוד טענה כי הבורר אותו ביקשה רולצור למנות, מונה שלא ע"י הגורם הממנה שנקבע בתניית הבוררות ולפיכך הוא חסר סמכות. בסיכומיה ויתרה רמט על טענה זו, והודיעה כי היא מסכימה כי התביעות שימצאו כשירות להתברר בבוררות, תבוררנה בפני הבורר שמונה, המהנדס דוד גת (בע' 21 לפרוטוקול).
8. בסיכומיה הבהירה רמט כי אין היא חולקת על תחולתה של תניית הבוררות בכל המתייחס לתביעות רולצור בגין חשבונות שאושרו ע"י הרכבת, או בכל המתייחס לתביעות רולצור שאינן נוגעות לרכבת. טענותיה לאי תחולת תניית הבוררות מתייחסות, אפוא, רק לתביעות רולצור בגין חשבונות שלא אושרו ע"י הרכבת. עוד הדגישה רמט כי היא מסכימה לנהל כל הליך לבירור התביעה, אם בדרך של בוררות ואם בדרך של הליך בבית המשפט, ובלבד שבירור זה ייעשה בפורום אחד בהשתתפות הרכבת כצד חיוני ונדרש לבירור.
טענות רולצור
9. רולצור טוענת כי נוסחו של ההסכם ברור ומובן, ודווקא המו"מ הממושך שהתנהל בין הצדדים מעיד על גמירות דעתם. ההסכם בין הצדדים, ששוויו כ-25 מיליון ש"ח, נכרת לאחר משא ומתן ארוך, שראשיתו עוד בחודש ינואר וסיומו בחודש דצמבר 2009. בין הצדדים נערכו אין ספור פגישות, דיונים והתייעצויות, במהלכן הוחלפו מעל 15 טיוטות, עד אשר נחתם ההסכם. לפיכך, כל טענה נגד נוסחו הברור של ההסכם, נדונה לכישלון.
10. רולצור מוסיפה וטוענת כי אין מדובר בהסכם "גב אל גב" קלאסי. לטענתה, כולל ההסכם תניות החורגות ממתכונת "גב אל גב", בהן התניה שבס' 3 להסכם ועל פיה חובתה של רמט לשלם לרולצור על עבודותיה אינה תלויה בתשלום תמורתן ע"י הרכבת.
11. עוד טוענת רולצור כי עמדתה הנחרצת לכל אורך המשא ומתן היתה, כי תיתן הנחה לרמט על המחירים המוסכמים, רק בכפוף לזכות תביעה ישירה שתעמוד לה כנגד רמט, בכפוף למנגנון מהיר של בוררות בפני איש מקצוע, ובמנותק ממנגנון "גב אל גב". רק לאחר שנושא זה סוכם לשביעות רצונה, בטיוטת 7.12.09, הסכימה לחתום על ההסכם.
12. רולצור טוענת כי לשונה הגורפת של תניית הבוררות מעידה, כי כל מחלוקת בין הצדדים תובא להכרעה בפני בורר. מדובר בתנייה עצמאית המתייחסת ל"כל מחלוקת" שהיא בין הצדדים, וטענות רמט אינן אלא ניסיון לאכוף טיוטות הסכם ולהעדיפן על פני ההסכם החתום.
13. רולצור טוענת עוד כי בשלו התנאים להפניית הסכסוך לבוררות, בין אם ההתדיינות עם הרכבת מוצתה ובין אם לאו. רולצור סיימה עבודתה באתר כבר לפני כשנה וחצי, ואין לצפות כי תמתין עד לקץ הימים להיפרע כדי המגיע לה.
14. רולצור טוענת כי הכלל הוא כי יש לכבד הסכמי בוררות, ולא מתקיימים בענייננו החריגים שנמנו בפסיקה לכלל זה. יתר על כן, מדובר במקרה בו צפו הצדדים מראש כי בוררות ביניהם עשויה להקיף רק חלק מן הצדדים המעורבים, וקיבלו זאת על עצמם. לפיכך, אין לשעות לטענות המבקשת לפיצול הדיון בשל כך.
התוצאה