פסק-דין בתיק בר"ע 2258/06

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת עירית כהן) מיום 8.6.06, לפיה נדחתה בקשתה של המערערת לבטל צו מניעה זמני שניתן לבקשת המשיבים נגדה. בהחלטה נקבע כי צו המניעה יעמוד על כנו עד למתן החלטה בבקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי  אשר ביטל פסק בוררות שניתן בין הצדדים, וזאת בכפוף להפקדת ערבות של 25,000 ש"ח, נוסף לערבות שהופקדה עם הגשת הבקשה.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש הערעור.

המבקשת והמשיבה הן עמותות המנהלות ישיבות בעיר ירושלים. המבקשת הנה בעלת הזכויות במבנה המצוי בשכונת סנהדריה בירושלים. בין השתיים נערך בשנת 2001 זכרון דברים שלא נחתם, לפיו הוסכם, לטענת המשיבה, שהמשיבות יתאחדו ופעילותן תקוים במבנה המצוי בחזקתה של המבקשת, תוך שהמבקשת תשא בכל הוצאות הפעילות של הישיבה המאוחדת. משך מספר שנים שכנה המשיבה במבנה האמור של המבקשת ללא תמורה. משהתעורר בין השתיים סכסוך בנוגע לתוכנו ולתוקפו של זכרון הדברים האמור, פנו השתיים לבוררות בפני "בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירורי יוחסין". הבורר פסק שזכרון הדברים מחייב את הצדדים ועל כן עליהם להמשיך ולקיים את הישיבה המאוחדת (להלן - פסק הבוררות). המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות האמור בפני בית משפט זה (ה"פ 5079/06). בקשתה זו נענתה על ידי בית המשפט וביום 11.5.06 ניתן (על ידי כב' השופט ב' אוקון) פסק דין המבטל את פסק הבוררות (להלן - פסק הדין). המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. בבקשה זו טרם ניתנה החלטה.

עוד לפני מתן פסק הדין, הגישה המבקשת תביעת פינוי נגד המשיבים לבית משפט השלום בירושלים. במסגרת תביעה זו הגישו המשיבים בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת לפנותם מן המבנה. במסגרת הדיון בבקשה זו, הסכימה המבקשת שלא לפנות את המשיבים מן הבניין, אלא להעבירם לחלק אחר של הבניין, אך המשיבים התנגדו גם להצעה זו של המבקשת. ביום 28.2.06 ניתן על ידי בית משפט השלום (כב' השופטת ע' כהן) צו מניעה זמני, האוסר על המבקשת לפנות את המשיבים מן הבניין. בהחלטה נקבע, ש"לאור העדויות שנשמעו עד כה, לאור פסק הבורר אשר טרם בוטל [נכון לאותה שעה] ולאור הודעת ב"כ הצדדים, יישאר צו המניעה שניתן ביום 18.1.06 על כנו עד למתן החלטות סופיות בבקשות לעניין פסק הבורר ועד למתן החלטה אחרת בתיק זה".  

לאחר מתן פסק הדין שביטל את פסק הבוררות, המבקשת הגישה בקשה לביטול צו המניעה הזמני. בית המשפט קמא דחה את הבקשה וקבע, כי "מאחר וטרם ניתנה החלטה סופית בעניין פסק הבורר וזאת לאור הבקשה למתן רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון, אין מקום לבטל בשלב זה את צו המניעה". יחד עם זאת, הורה בית המשפט קמא למשיכה להפקיד סך של 25,000 ש"ח להטבת נזקיה של המבקשת אם הצו יבוטל.

לטענת המבקשת, עצם קיומה של בקשת רשות ערעור על פסק הדין, אינה מצדיקה להותיר את הצו על כנו, וגם סכום ההפקדה שנקבע אינו סכום ריאלי.

המשיבים טוענים, מנגד, שסיכויי הבקשה למתן רשות ערעור שהגישו על פסק הדין טובים, כי ביטול צו המניעה הזמני יגרום להם נזק בלתי הפיך אם תתקבל בקשתם למתן רשות לערער על ידי בית המשפט העליון, וכי ביטול פסק הבוררות אינו מבטל את זכרון הדברים שנערך בשעתו בין הצדדים, מכוחו הם רשאים להמשיך ולשהות במבנה. 

דין הבקשה להתקבל. משפסק הבוררות בוטל, לא ניתן עוד להתחשב בפסק זה, אף שלא הפך לפסק חלוט, כשיקול למתן צו המניעה הזמני או להותרת הצו על כנו. במסגרת זו גם לא ניתן להתחשב בסיכויי הבקשה למתן רשות ערעור להתקבל על ידי בית המשפט העליון או במאזן הנוחות הקשור לאותה בקשה. עניינים אלו היו יכולים להישקל על ידי בית המשפט העליון במסגרת בקשה למתן סעד זמני בערעור (אילו הוגשה בפניו על ידי המשיבים בקשה מעין זו), אך הם אינם נתונים לשיקול דעתם של בית משפט השלום או בית משפט זה (במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום). על כן, הטענות שהעלה הרב גרוסמן בתצהירו, ש"עיון בנימוקי הבקשה למתן רשות ערעור, מגלה על פניו כי לישיבה סיכויים טובים למדי לקבל את הרשות המבוקשת לזכות בערעור" (סעיף 7 לתצהירו של הרב גרוסמן שהוגש בפני בית משפט זה), או הטענה שאם המשיבה 1 תזכה בערעור (ובינתיים תפונה מן המבנה) "ייגרם לישיבה נזק בלתי הפיך, כאשר יהיה עליה לטלטל את הישיבה שבה כ-60 תלמידים, ממקום למקום עם כל הקשיים הנובעים מכך" (שם, שם), אינם רלוונטיות להליך שהתקיים בפני בית המשפט קמא.

בכך אין כדי למנוע בעד המשיבים לבסס את בקשתם לצו מניעה זמני (או את התנגדותם להסרת הצו) על שיקולים אחרים, שאינם נוגדים את מעשה בית הדין שקם נגדם עם מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי. אכן, המשיבים טענו בפני בית המשפט קמא, ש"אין בפסק הדין דבר וחצי דבר ביחס לתוקפו של זכרון הדברים", וכי גם אם אין להקנות לזכרון דברים זה תוקף בלתי מוגבל בזמן, יש לקצוב את התקופה בה רשאים המשיבים ותלמידיהם להוסיף ולשהות בבניין. ככל שטענות אלו ואחרות אינן עומדות בניגוד לפסק הדין (ועל כך אינני מחווה דעה), אין מניעה שבית המשפט ישקול אותן במסגרת ההחלטה אם להותיר את הצו על כנו.

אולם, בית המשפט קמא לא דן בנימוקים אלו, והוא ביסס את החלטתו, כאמור לעיל, על עצם הגשתה של בקשת רשות הערעור. על שיקול זה, כפי שהוסבר לעיל, בית המשפט קמא לא היה רשאי לבסס את ההחלטה להותיר את הצו על כנו.   

לאור האמור ובכפוף לאמור בהמשך, אני מבטל את החלטתו של בית המשפט קמא ומחזיר את הדיון לבית המשפט כדי שידון בבקשה מחדש, וזאת בהתבסס על כך שפסק הבוררות בוטל ובהתעלם מבקשת רשות הערעור. על אף האמור לעיל, לאור גילויי האלימות שהתרחשו בישיבה, החלטתו של בית המשפט קמא תעמוד על כנה עד למתן החלטה חדשה על ידי בית המשפט קמא.

המשיבים ישאו בשכ"ט עו"ד של המבקשת בבקשה זו בסכום של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, י"ד בכסלו, תשס"ז (5 בדצמבר 2006), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: