פסק-דין בתיק בר"ע 002048/03

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 2.7.03 של בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב (כב' השופט  ב' קהלת)  אשר קיבל את תביעת המשיב וקבע כי המבקש  1 חב, אישית, בדמי התיווך שתבע ממנו המשיב.

            ביום 9.6.04 נתנה על ידי רשות ערעור, ובקשת רשות הערעור נדונה כערעור.

            בשל טעות שלי לא הייתי ערה לכך שעוד ביום 9.6.04 נתנה על ידי רשות ערעור, וביום 3.2.05 דחיתי, אכן שלא כדין, את בקשת רשות הערעור.

            החלטה זו בוטלה, בהסכמת הצדדים, ביום 14.4.05.

ב.         לגופו של עניין, העובדות העיקריות הצריכות לעניינו הן כדלהלן:

            המערער חתם ביום 4.3.01 על מסמך, והוא התחייבות לתשלום דמי תיווך  למשיב (להלן: "כתב ההתחייבות").

            ביום 12.2.03 הגיש המשיב תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בו תבע מהמערער את דמי התיווך. המשיב טען בתביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות, כי " ביום 4.3.01 פנה למשרד התיווך שלנו מר עידו גור (הנתבע) בשמו ובשם חברת  R2M כשליחה או כמנהלה וביקש שנאתר עבורו מרתף בנוסף לחנות, למסעדה שאיתרנו עבורו קודם לכן.

הנתבע התחייב באופן אישי על תשלום עמלת התיווך באם ימצא עבורו הנכס המבוקש..."

לשון אחר, המשיב הגיש תביעה לדמי תיווך כנגד המערער בטענה שהמערער התחייב, אישית, בתשלום דמי התיווך.

המערער הגיש כתב הגנה ובו טען כדלהלן:

" 1.       הנתבע הוא נציג חברה ומשמש כמנהל...

2.         אין לנתבע כל קשר לשכירת המקום בפועל ולכן אין לכאורה כל עילה לתביעה  כנגד מר עידו גור.

3.         במידה וישנה תביעה למר חיים קאופמן הנכבד היא צריכה להיות כנגד חברת R2M בע"מ ולא כנגד מי שנשלח כנציגה..."

לשון אחר, טענת ההגנה היחידה שהעלה המערער בכתב הגנתו, היא הטענה לפיה אין לחייב את המערער, אישית, בתשלום דמי התיווך, מאחר שהתחייבותו של המערער ניתנה בשמה וכנציגה של חברת R2M קורפוריישן בע"מ (להלן: "החברה"), ולא היתה התחייבות אישית של המערער.

בית המשפט קמא קבע:

" בהתאם לכתב התביעה ולעדותו של התובע ושל הנתבע, מסתבר כי הנתבע חתם אישית על הטופס הקשור בדמי התיווך המגיעים לתובע  במקרה והנכס יושכר.

ואכן, הנכס הושכר לחברה אשר הנתבע משמש כאחד המנהלים שלה.

הנתבע טוען כי אין לחייב אותו אישית בדמי תיווך, הואיל ומי שחתם על חוזה השכירות, היתה החברה.

אינני מקבל את גרסתו של הנתבע.