פסק-דין בתיק ב"ל 9905-07-13

1.                         בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (אי כושר) מיום 21.5.13, שקבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושר השתכרותה.

בדיון שהתקיים ביום 16.9.13 בפני חברתי כב' הרשמת דפנה חסון-זכריה, נתן המשיב הסכמתו לכך שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה על מנת שזו תתייחס באופן ענייני ומנומק לחוות דעתה של ד"ר הדר ששון מיום 15.8.12, ולזו של ד"ר קוריצקי מיום 24.12.09.

הצדדים נותרו חלוקים באשר ליתר טענותיה של המערערת.

• טיעוני הצדדים

2.                         טענתה המרכזית של המערערת הינה שהיה על הוועדה לקבוע שהמערערת סובלת מנכות נוירולוגית. לתמיכה בטענתה, צירפה המערערת את חוות דעתו של פרופ' רפפורט מיום 13.6.10 - מומחה שמונה מטעם בית משפט השלום בהרצליה בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אישור רפואי מאת ד"ר קוריצקי מיום 13.6.13, וחוות דעת ערוכה על ידי פרופ' גנאל מיום 12.6.10. זאת ועוד, לטענתה, העובדה שהוועדה לא קבעה למערערת נכות נוירולוגית מצביעה על כך שהייתה נעולה בדעתה, לפיכך בית הדין מתבקש להורות על החלפת הרכבה.

המערערת מוסיפה וטוענת שהוועדה התעלמה מהעובדה שבתקופה הרלבנטית לערעור (1.1.10 עד 31.3.12) התגוררה המערערת בבניין ללא מעלית, ועל מנת לצאת את פתח ביתה הסתייעה בבעלה שנשא אותה על כפיו. עוד היא מוסיפה ששגתה הוועדה בכך שהתעלמה מהאישור הרפואי מיום 12.5.12, הערוך על ידי דר' מרינה פלושנסקי, רופאת המשפחה של המערערת, שבו צויין כי המערערת "מתניידת בכיסא גלגלים, אינה מסוגלת לשבת יותר מרבע שעה".

עוד מוסיפה המערערת ששגתה הוועדה בכך שלא נתנה את המשקל הראוי לחוות דעתו של עובד השיקום, מר יאיר שפריא, מיום 9.6.11, שהמליץ לקבוע אובדן חלקי של כושר עבודתה.

3.                         לטענת המשיב, לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה. לשיטתו, הוועדה סקרה את נכויותיה הרפואיות של המערערת, בחנה את נסיבותיה האישיות היחודיות, ונתנה את החלטתה לאחר ששקלה את כל אלה.

באשר לקביעת הוועדה לפיה אין למערערת נכות נוירולוגית - לי המשיב, זו נסמכה על חוות דעתו של  דר' רפפורט שקבע במסגרת חוות דעתו באופן פוזיטיבי כי למערערת אין חסר נוירולוגי. הוועדה  התייחסה להמלצת פקיד השיקום ולהמלצת ישיבת הצוות תוך שהיא דוחה  אותם באופן מנומק. הרכב הוועדה כלל רופא תעסוקתי ומומחית בתחום התעסוקה והשיקום. משכך, ישב בהרכב הוועדה הרכב רלבנטי לתלונות.

 באשר למסמך  מיום 12.5.12 שנערך על ידי הרופאה המטפלת דר' פלושנסקי, טוען המשיב שהוא אינו ערוך כדין, ועל כן לא חלה על הוועדה החובה להתייחס למסמך זה.

באשר לטענה שהוועדה מקובלת בעמדתה, מדגיש המשיב שהדיון בעניינה של המערערת וההחלטה שניתנה בעקבותיו, שעליה הוגש הערעור שבפני, הינה הפעם הראשונה שבו דנה הוועדה בעניינה של המערערת, ועל כן אין לטעון שהרכב הוועדה מקובע בדעתו.

•  
• דיון והכרעה

4.                         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את יתר טענותיה של המערערת, מלבד אלה שפורטו בפתח פסק דין זה לגביהם הסכים המשיב להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה. להלן אסביר כיצד הגעתי למסקנה זו.

• 5.                       הועדה הרפואית לעררים  מיום  31.3.11 קבעה למערערת 41% נכות רפואית (משוקללת), בגין מחלת לב, מצב אחרי שבר ותסמונת כאב לא ספציפית עם הגבלה תפקודית. בפני הוועדה נרשמו תלונות המערערת, כדלקמן:

"בת - 33. גרה ברמת גן. הובאתי על ידי בעלי. לא עובדת כ - 5 שנים. מאז התאונה לא יכולה לעשות הרבה דברים. צריכה לשכב עקב הכאבים. רב הזמן שוכבת. הבעל מטפל בילדים ורוב הזמן לא בבית כי עובד במשרה מלאה. יושבת כ- 10 דקות ונאלצת לשכב.

לדברי העו"ד: מרותקת רב היום לכיסא גלגלים למעט צעדים מעטים. סובלת מתסמונת כאב קשה. בתקופה נשוא ערר זה בעלה היה לוקח אותה על כפיו. גרה בבניין ללא מעלית כיום היא בבניין עם מעלית אך בעלה לא יכול לקחת אותה. סובלת מתכיפות במתן שתן. לא עושה את הפעולות בבית. מצרף חוות דעת רופא תעסוקתי- ד"ר ששון- לפי חוו"ד לא מסוגלת לעבוד. חסר השכלה עיונית בארץ ולכן חסרת מקצוע בארץ. גם ד"ר קוריצקי - נוירולוג -  ציין כי לא מסוגלת ללכת. עו"ס של המוסד כותב כי יש פגיעה משמעותית בכושרה לעבוד. מאז התאונה בכיסא גלגלים. יש שיפור בשנתיים האחרונות אך עדיין עם כאבי ראש כ - 4 פעמים בשבוע. כיום עושה מספר צעדים בקביים. נוטלת פרקוסט, אדוויל וסימבלטה". 

6.                         חוות דעת רופא מוסמך מיום 31.5.11, קבעה כי המערערת מסוגלת לעבודה במשרה מלאה בעבודה שאינה דורשת מאמץ גופני ניכר. לעומת זאת, דוח שיקום מיום 9.6.11 קבע כי המערערת איבדה באופן חלקי את כושר השתכרותה. עם זאת, קבע פקיד השיקום כי  "נראה כי מסוגלת לעבוד חלקית בישיבה ללא מאמץ פיסי ".

בנסיבות אלה, כונסה ישיבת צוות, שקיבלה את עמדת הרופא המוסמך, וקבעה שהמערערת מסוגלת לעבוד במשרה מלאה בישיבה.