פסק-דין בתיק ב"ל 35725-10-10

1.       לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 19.8.10.

2.       ואלה העובדות הרלוונטיות לעניננו:

א.      המערערת, ילידת 1959 ואחות במקצועה, נפגעה בקרסול ימין בתאונת עבודה מיום 11.3.08. כתוצאה מהתאונה עברה המערערת מספר ניתוחים בקרסול ימין, ובכלל זה ניתוח קיבוע.

ב.       ועדה מדרג ראשון קבעה כי מבחינה אורטופדית יש למערערת נכות בשיעור של 20% לפי תקנה 35 (1) (ג) שענינה מחלות העצמות והפרקים - "קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה". עוד קבעה הועדה, לאחר התייעצות עם כירורג (כלי דם), שלמערערת נכות בשיעור של 10% לפי תקנה 75 (1) (ב) שענינה צלקות בגוף - "מכאיבות או מכערות", זאת בגין הצלקות משני צידי הקרסול. לשלמות התמונה יצויין כי בהמשך (8.3.10) הופעלה תקנה 15 במחצית בהתאם להמלצת ועדת הנכות.

ג.        המוסד לביטוח לאומי ערער על קביעת הדרג הראשון.

ד.       ביום 15.4.10 נבדקה המערערת על ידי הועדה. הועדה בדקה את הקרסול ואת הצלקות וקבעה כי מצבה של המערערת הוא "מצב לאחר קיבוע ניתוחי של שבר בקרסול ימין", ובהמשך קבעה כך:

"לאור הממצאים  בבדיקה הגופנית הועדה מתקשה הועדה (כך במקור - א.א.) להבין מה היה הצידוק לקביעת אחוזי נכות כה גבוהים בשל שינויים ניווניים ובשל הצלקת. מדובר בשבר לא מסובך של קרסול אשר נותח כהלכה והחלים היטב ללא כל נזקים אשר ניראים לעין ולמרות זאת הנפגעת לא עובדת כלל במשך שנתיים. לרשות הועדה מדרג ראשון עמדו צילומי רנטגן אשר כמעט כשנה שלא הראו כל ממצא חריג.

הועדה מבקשת להפנות את הנפגעת לצילום עדכני של 2 הקרסוליים A.P ול... (מילה לא ברורה - א.א.) אלכסוניים פעמיים.

ולאחר קבלת המבוקש תסכם ללא נוכחותה."

ה.      ביום 19.8.10 התכנסה הועדה בשנית, בנוכחות המערערת. במסגרת הדיון צפתה הועדה בקלטת המתעדת את הליכתה של המערערת, ובפרק הממצא הרפואי קבעה כך:

"הועדה צפתה בקלטת. דפוס ההליכה המתועד בקלטת אינו אופייני לדפוס ההליכה הנצפה במטופלים אשר עברו קיבוע ניתוחי של קרסול. בצפיה במערערת נוצר הרושם כי קיימת בעייה נוירולוגית סביב הגפיים התחתונות שאינה קשורה לשבר של הקרסול.

יש לציין שבהליכה יש דרופ פוט דו צדדי שזה לא תואם לפגיעה בקרסול רק מצד אחד. לכן הועדה מבקשת השלמת בירור ע"י EMG של גפיים תחתונות. הועדה עיינה בצילומי רנטגן 30.5.10 המדגימים קיבוע במנח תקין של הקרסול ללא עדות להפתחות שינוים ניוונייים.

בבדיקה היום: לציין שיש גם חולשה פרוקסימלית בגפיים תחתונות וגם... (מילה לא ברורה - א.א.) משני הצדדים. הנבדקת עברה בדיקת EMG שכללה גפיים תחתונות שלא הראתה פתולוגיה משמעותית בגפיים התחתונות. יש לציין שהופנתה לבדיקת EMG בחשד לדיסטופיה וסקולרית ואפילו נשלחה לבירור גנטי למחלות ורידים. כלומר שגם נוירולוגים בקהילה התרשמו מפיזור החולשה גם פרוקסימל וגם דו צדדי שעקב כך לא ניתן לקשור לשבר בקרסול אחד בלבד. אבל מאידך גיסא, השבר גם אם לא גורם בעצמו החולשה הדו צדדית הזאת יתכן ושימש כטריגר להתדרדרות מצבה.

אבחנה: מצב לא קיבוע ניתוח של שבר בקרסול ימין."

      בפרק הסיכום והמסקנות קובעת הועדה כך:

"קרוב לוודאי שסובלת ממחלה נוירו-וסקולרית דו צדדית שסיבתה עדיין לא אובחנה ואשר ייתכן הוחמרה לאחר התאונה. לכן הועדה מקנה נכות 10% לפי 35 (1) ב' עקב הפגיעה המוטורית שיתכן והיתה גם ללא השבר היות ושוב הסימנים אשר נצפו הן בקלטת והן בבדיקה מצביעים על מחלה דו צדדית אך השבר איפשר למחלתה "להתפרץ".

לגבי הצלקת, "הצלקת" אינה מקנה נכות אינה מכערת אינה מגבילה ואינה כרוכה בכאבים.

הועדה מיישמת החלטת ועדת הרשות ומעלה נכותה במחצית".

3.       על החלטת הועדה הוגש הערעור שלפני, ואלה טענות המערערת בתמצית: