פסק-דין בתיק ב"ל 10415-10

בפנינו תביעה שעניינה תושבות התובעת בתקופה הרלוונטית לעניין זכאותה לקצבאות המשולמות על ידי הנתבע בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995.

כללי

1.      התובעת, ילידת 1971, נשואה מיום 24.4.08, לתושב חברון.

2.      אין מחלוקת שהתובעת היתה תושבת ישראל עד 24.4.2008, והתגוררה בעיר העתיקה עם הוריה.

3.      בחודש 4/09 הוגש דין וחשבון רב שנתי. ביום 9.9.09 נשלח מכתב שימוע.

4.      הנתבע קבע כי התובעת לא היתה תושבת בתקופה שממועד נישואיה, 24.4.08 ואילך (להלן: "התקופה הרלוונטית"). על החלטה זו נסובה התביעה שבפנינו.

גדר המחלוקת

5.      בהחלטה מיום 28.6.10 נקבעה הפלוגתא הבאה כדלקמן:

תושבות התובעת. האם נכונה טענת הנתבע כי היא מתגוררת מגורי קבע בחברון, מיום הנישואים ואילך.

6.      בהתאם לבקשת הצדדים, הדיון נדון בפני שופט דן יחיד. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 9.2.11 העידו מטעם התובעת היא עצמה וכן אחיה עבדל אלמוטלב. מטעם הנתבע העידו אחי התובעת מר אבו סביח מוראד וחוקר הנתבע מר השאם. הצדדים הגישו סיכומיהם.

דיון והכרעה

השאלה העיקרית הצריכה הכרעה בתובענה זו, הינה היכן נמצא מרכז חייה של התובעת בתקופה הרלוונטית לתביעה זו.

7.      הפסיקה דנה לא אחת בשאלת התושבות. שאלת התושבות, הינה שאלה עובדתית שניתן להסיק לגביה על פי העדויות והמסמכים שהובאו בפני בית הדין.

בעניין דונייבסקי (עב"ל 386/99 דונייבסקי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לז) נקבע כדלקמן:

"לא יהא זה נכון לקבוע נוסחה כוללת ומרשם כולל, אשר יהיה בהם כדי לענות על כל המצבים שבהם מתעוררת השאלה, אם פלוני הוא תושב ישראל, אם רכש מעמד כזה, או אם הפסיד מעמד כזה. תשובה זו תבוא ממכלול הנסיבות כעולה מכל האמור לעיל. נדגיש רק זאת, שבחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל, כמקום שבו הוא חי' ש'זה ביתו'." (דב"ע מה/4-73 עייאדה סנוקה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79, 84; דב"ע נא/ 0-43 חלאלדיה פאוזי נ' המל"ל, פד"ע כג 36; דב"ע נא/ 140-0 מוסא טהה נ' המל"ל פד"ע כד 382).

בדב"ע מד/0-10 המל"ל - רחמים אקאדס, פד"ע טו 417, 421 נאמר:

"לעניין חוק הביטוח הלאומי ניתנה לדיבור תושב משמעות הקשורה במצב עובדתי, המעיד על היות ישראל ביתו של התושב, ולא על היות ישראל מקום ישיבה ארעי - הכל תלוי בעובדות".

8.      הואיל והתובעת נושאת תעודת זהות ישראלית, ומוסכם כי היתה תושבת עובר לתקופה שבמחלוקת, יש ברישום בתעודה משום חזקה הניתנת לסתירה. משהתובעת הצביעה על מקום מגורי קבע בתחום, נטל ההוכחה בדבר אי תושבותה לאחר נישואיה מוטל אפוא על הנתבע (ראו עב"ל (ארצי) 540/07 רזוק נ' המל"ל (ניתן ביום 5.2.09)).

להלן נבחן את העדויות והמסמכים שהוצגו בפנינו.