מבוא:
1. התובע מבקש לחייב את הנתבעות בהחזר היטל סלילת מדרכה והתקנת תאורה וכן אגרת תיעול בסך של 54,685 ש"ח. התובע שילם את הסכום הנ''ל לנתבעת מס' 2 ביום 28.7.99 תחת מחאה. מכאן התביעה..
עובדות מוסכמות:
2. התובע הינו הבעלים הרשום של חלקה 312, גוש 12255 בשכונת הוד הכרמל (דניה) בחיפה (
להלן: "המגרש").
3. ביום 18.5.64 נערך ונחתם בין הנתבעות הסכם, לפיו התחייבה נתבעת מס' 1 (
להלן: "חב' דניה") לבצע עבודות פיתוח במספר גושים בשכונת דניה (
להלן: "ההסכם הראשון"). עבודות הפיתוח בהסכם הנ''ל כללו סלילת כבישים, מדרכות וסמטאות, בניית ביוב ציבורי והתקנת רשת מים.
ההסכם הראשון חל על מספר מגרשים אשר בחלקם היו בבעלות חב' דניה ובחלקם בבעלותם של אחרים. בהתאם, בסעיף 6 להסכם נקבע כי, נתבעת מס' 2 (
להלן:
"העירייה")תפעל לגביית הוצאות עבודות הפיתוח מבעלי החלקות שאינן בבעלות חב' דניה ותעביר אותם אליה (בניכוי הוצאות גבייה).
4. ביום 25.6.74 נערך ונחתם בין התובע (יחד עם בעלי מגרשים אחרים) לבין חב' דניה, הסכם לפיו, תמורת תשלום סכומים שנקבעו בו, תבצע האחרונה עבודות פיתוח במגרש התובע (וביתר המגרשים המפורטים בהסכם)
(להלן: "ההסכם השני").
בסעיף 3 להסכם השני נקבע כי, עבודות הפיתוח כוללות סלילת כבישים ומדרכות, הקמת מערכת ניקוז, ביוב ורשת מים וחשמל.
5. ביום 1.8.95 התקבלה החלטת העירייה בדבר סלילת כבישים ומדרכות, בין היתר, בגבולות המגרש. ההחלטה התקבלה בהתאם לחוק עזר לחיפה (סלילת רחובות), תשמ"ב-1982
(להלן: "חוק סלילת רחובות"), ומכוחו נדרש התובע לשלם היטל סלילת מדרכות והתקנת תאורה. כן נדרש התובע בהתאם לחוק עזר לחיפה (תיעול), התשמ"ג-1983,
(להלן:"חוק התיעול"), לשלם אגרת תיעול
.
6. התובע פנה לעירייה בבקשה לפטור אותו מהיטל סלילת מדרכה והתקנת תאורה ואגרת התיעול, וזאת מכח ההסכם הראשון, אולם, פנייתו נדחתה והתובע שילם את הסכומים אשר נדרשו ממנו תחת מחאה.
טענות התובע:
7. חב' דניה סללה מדרכות מכח ההסכם השני באופן הדרגתי ובכפוף לבקשת בעלי המגרשים אשר ביקשו לבנות עליהם. עד לדרישת העירייה מהתובע לשלם היטל סלילת מדרכה, הוא טרם בנה על המגרש, ועל-כן, חב' דניה לא התבקשה ולא סללה את המדרכה במקום, אלא הדבר נעשה ע"י העירייה.
כמו כן, הסכום אשר שילם התובע עבור היטל סלילת המדרכה אינו משקף את העלות האמיתית שלו, אלא עולה עליו. בהתאם, לו הייתה העירייה פונה אליו מבעוד מועד בדרישה לסלילת המדרכה, הוא היה מסדיר זאת במחיר נמוך יותר.
8. חב' דניה התקינה תאורה במקום, אולם, באם התאורה לא הייתה מספקת והעירייה החליטה להחליף אותה באחרת, אזי על חב' דניה לשאת בהיטל התאורה.
9. בהתאם להסכם השני, אגרת התיעול חלה על חב' דניה, ומכל מקום, העירייה העלתה דרישתה לתשלום האגרה טרם תחילת עבודות התיעול, וזאת בניגוד לחוק התיעול.
טענות חב' דניה:
10. התביעה התיישנה הואיל והיא מבוסת על ההסכם השני אשר נחתם ביום 25.6.74.
11. חב' דניה ביצעה את עבודות הפיתוח בהתאם להסכם השני, ועל-כן אין יריבות בינה לבין התובע. לראייה, והעירייה אישרה כי הסכומים נשוא התביעה לא נגב מהתובע לצורך העברתם לחב' דניה או מכח הסכם עם אותה חברה, וממילא הם לא הועברו אליה.
12. בהסכם השני התחייבה חב' דניה לבצע עבודות פיתוח, אולם, היא לא התחייבה לשלם לתובע תמורת ביצוען. הסכומים אשר שילם התובע בהתאם להסכם השני מהווים היטלים ואגרות ואלה אינם משקפים את המחיר המסחרי של עבודות הפיתוח שבוצעו במקום. על-כן, אין לדרוש מחב' דניה לשאת בהתחייבויות מעבר לאלה אשר נטלה על עצמה בהסכם השני.
13. התובע שילם לעירייה אגרת תיעול בהתאם לחוק התיעול אשר נחקק בשנת 1983, 9 שנים לאחר חתימת ההסכם השני. ברי כי חב' דניה לא התחייבה בתשלום אגרה אשר מקור גבייתה טרם נולד במועד חתימת הסכם הנ"ל. כמו כן, בשלוש פניות קודמות של התובע לחב' דניה ולעירייה לא הועלתה כל טענה לעניין אגרת התיעול.
14. העירייה גבתה מהתובע היטל תאורה לצורך התקנת מרכזיית פיקוד. חב' דניה התחייבה בהתאם להסכם השני להתקין עמודי תאורה, וכך נעשה. חב' דניה לא התחייבה להתקין מרכזיית פיקוד, אשר ספק באם הייתה קיימת במועד חתימת ההסכם השני, והיא לא התחייבה לבצע עבודות פיתוח יותר מפעם אחת.
טענות העירייה:
