1. התובעת, חברה לביטוח, הגישה נגד הנתבעת, חב' מפעלי דגן אלעד תעשיות בטון בע"מ, כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 15,070 ש"ח. לכתב התביעה צורפו, בין היתר, פוליסות ביטוח ודוחות גבייה מיום 17.9.02. בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת צומצם סכום התביעה לסך של 11,242 ש"ח בלבד.
2. הנתבעת הגישה בקשה להורות על העברת התביעה לבית משפט השלום בירושלים, אשר נדחתה ובקשה למחיקת כותרת, אשר התקבלה. לאחר מחיקת הכותרת, הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו הכחשה גורפת של כל האמור בכתב התביעה. כמו כן נטען, ששתיים מהפוליסות הוצאו עבור חב' מפעלי דגן בלוקים וחומרי חציבה בע"מ (להלן -
דגן בלוקים) ולא עבור הנתבעת ואילו באשר לשתי הפוליסות הנותרות טוענת הנתבעת, שהחוב שולם במלואו וזאת ניתן לראות בדוחות הגבייה של התובעת. התובעת העבירה לדוחות אלה ביום 9.9.02 "חובות" מלאכותיים על מנת ליצור בסיס לתביעה קנטרנית זו.
3. התובעת הגישה בהליך העיקרי תצהיר עדות ראשית אחד, של מר צביקה פלמון, שהיה סוכן הביטוח שטיפל בפוליסות נשוא התביעה. בתצהיר זה צומצם כתב התביעה לשתי הפוליסות אשר הוצאו על שם הנתבעת. האחת, פוליסה לביטוח בית עסק (מס' 5850518/92) והשניה, פוליסה לביטוח אחריות מוצר (מס' 51700511/92). לתצהיר צורפו פוליסות הביטוח, דוחות הגבייה, כתב התביעה בת.א. 1447/99 (י-ם) ופרוטוקול הדיון שם מיום 1.9.99. וכן, כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת בסוכנות הביטוח מצפור.
מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית אחד, של מר שלמה דגן. מרבית התצהיר עוסק בניתוח דוחות הגבייה והכחשתם. בסוף התצהיר נטען, שהתובעת לא שלחה ולא הציגה כל מכתב או פניה או דרישה כלשהי לתשלום לנתבעת. התובעת פנתה לבית המשפט מבלי לערוך בירור מקדמי עם הנתבעת בקשר לחובות הנטענים. התובעת הגישה את כתב התביעה לאחר שחלפו כ- 6 שנים ממועד רכישת הפוליסות ואם אכן היה ממש בחוב, כי אז חזקה על התובעת שהייתה מזדרזת ודורשת מוקדם יותר את תשלום החוב.
דיון
4. נטל השכנוע לגבי כל הטענות העובדתיות המרכיבות את עילת התביעה מוטל על התובע, שהרי כלל ידוע הוא ש"המוציא מחברו עליו הראיה" (י' קדמי,
על הראיות (חלק שלישי, תשס"ד) עמ' 1505 ואילך). נטל הבאת הראיות, בתחילתו, מוטל אף הוא על התובע (ע"א 641/66
שפיר נ' קליבנסקי, פ"ד כא(2) 358, 363).
5. עילת התביעה בתיק זה נשענת על שני נדבכים. האחד, חוזה הביטוח והנפקת פוליסות הביטוח והשני, אי התשלום עבור הפוליסות. התובעת בחרה להסתמך בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית על דוחות הגביה.
הנתבעת הכחישה את הסכומים המפורטים בדוחות אלה לאורך כל הדרך ואף טענה, שהחיובים אשר הוספו ביום 9.9.02 לדוחות לא נעשו אלה כדי ליצור באופן "מלאכותי" בסיס לתביעה.
ניתן היה לצפות, בעקבות טענת הגנה זו, שהתובעת תביא לעדות אדם אשר יוכל להסביר ולהבהיר את החיובים והזיכויים שבוצעו בדוחות הגביה, אך הדבר לא נעשה.
העד היחיד אשר הובא על ידי התובעת השיב בחקירה הנגדית, כי לא ערך את דוחות הגביה, הוא לא מכיר אותם באופן מיוחד ולא הוא הכתובת לגבי שאלות בעניינם (עמ' 1 לפרוטוקול). העד גם לא יכל לומר מדוע נתבעו הסכומים בכתב התביעה וכי "זה לא מתפקידי להיכנס לשיוך הכספים של חב' הביטוח" (עמ' 2 לפרוטוקול). העד היחיד מטעם התובעת התבקש לחשב את החוב הנותר בגין הפוליסות ולא היה מסוגל לעשות כן, אלא רק להעריך, "אני מעריך, לא יודע בוודאות... אני רק מעריך אין לי שום צל של מושג (שם). ולאחר מכן השיב, כי כרטסת הנהלת החשבונות שלו "יותר נכון משל התובעת" (עמ' 4 לפרוטוקול).
עוד מתברר מחקירתו הנגדית, שגם הכרטסת אינה מדוייקת ולא נשמרה הפרדה בין הנהלת החשבונות של הנתבעת לבין הנהלת החשבונות של החברה האחרת, דגן בלוקים. כך השיב, כי תשלום בסך 144,000 ש"ח אשר שולם על ידי דגן בלוקים נרשם בטעות בכרטיס הנתבעת והועבר לכרטיס דגן בלוקים (עמ' 5 לפרוטוקול) ובתשובה לשאלה נוספת השיב "הכרטיסים לא היו מעורבבים, מותר למנהלת חשבונות לטעות, היא ככל הנראה טעתה וזיכתה את הכרטיס הזה במקום את הכרטיס של דגן בלוקים". מעבר לכך שתשובה זו מצביעה על טעויות בכרטסת, היא מלמדת שלא הוא ערך אותה (עמ' 6 לפרוטוקול).
זאת ועוד, מר פלמון השיב, שהנתבעת הייתה משלמת דרכו סכומים שונים לחב' הביטוח באמצעות שיקים והוא היה מעביר אותם לחב' הביטוח. חב' הביטוח הייתה משייכת את התשלומים לפוליסות, כראות עיניה. הנתבעת לא הייתה מנחה אותו לאיזה פוליסה כל תשלום מתבצע (עמ' 2-3 לפרוטוקול) ואילו גב' אריאלה רייבי השיבה במסגרת החקירה הנגדית, בבש"א 136881/02, כי "כספים שהגיעו לא הגיעו מכל החברות אלא הגיעו פעם מזו ופעם מזו והם התפזרו כראות עיננו, הם אף פעם לא אמרו את שהכספים מיועדים לפוליסות של חברה מסוימת, וכך נהגנו, יש לנו סוכן ביטוח שנקרא צביקה פלמור, מסוכנות מצפור והוא היה מעביר את הכספים אלינו לחברה ומציינים מספרי פוליסה, כל מה שהתחיל בשם מפעלי דגן נכלל באותם כספים, אף פעם לא הייתה הפרדה (עמ' 4 לפרוטוקול).
בנסיבות אלה ניתן היה לצפות מהתובעת, שתבהיר במדויק ובאמצעות העד המתאים - אילו כספים התקבלו, לאיזו פוליסה שוייכו כספים אלה ומה היתרה לתשלום, ככל שישנה, בכל פוליסה וכן, שתבהיר ותסביר את החיובים והזיכויים המופיעים בדוחות הגבייה, לרבות - פעולות שאיפסו את החשבונות ביום 19.5.97 וביום 25.2.98 ופעולות החיוב מיום 9.9.02.
התובעת לא עשתה כן ואינה יכולה להעביר את הנטל על שכם הנתבעת.
6. אילו התובעת הייתה מציגה הנהלת חשבונות מסודרת וברורה באשר לתשלומים בגין הפוליסות על ידי נציג מוסמך מטעמה, היה נטל הבאת הראיות עובר לנתבעת, אך התובעת לא הביאה כל ראיה לביסוס סכום התביעה.
כיצד ניתן לדרוש מהנתבעת להוכיח שפרמיות הביטוח שולמו כאשר התובעת מודה בכך, שהתקבלו סכומים שונים מהנתבעת ומחברות אחרות והתובעת שייכה את הסכומים שהתקבלו לפוליסות השונות בחברות השונות לפי ראות עיניה ואפילו העד שהובא מטעמה, אינו מעורה בכך ואינו יכול להעיד על כך.
אין זה ברור מדוע סבורה התובעת, שהעד מטעם הנתבעת צריך להסביר את דוחות הגביה של התובעת ואין ללמוד מתשובותיו של העד בעניין זה דבר. עוד יצוין, שאין בסתירות בעדות העד, עליהן מצביעה ב"כ התובעת, כדי להעביר את נטל הבאת הראיות לנתבעת, שכן התובעת לא עמדה בנטל הראשוני.
7. לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה. כמו כן אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום בפועל.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ניתנה היום ט"ו בשבט, תשס"ה (25 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.