פסק-דין בתיק א 60324/04

ביום 06.10.03 ארעה תאונת דרכים על הגשר המחבר בין כביש גהה לכיוון ק.אונו, הידוע כמחלף בר אילן.

שני הנהגים הגיעו בנסיעה בכביש גהה מצפון לדרום, עלו על הגשר, כשפניהם מזרחה.

נהג התובעת, נהג ברכב מסוג מאזדה (להלן: "רכב התובעת") בעוד שנהג הנתבעים נהג ברכב מסוג סיאט (להלן: "רכב הנתבעים").

ברכב התובעת נהג מר חיים רג'ואן (להלן: "נהג התובעת") בעוד שברכב הנתבעים נהג מר אורן חכם, (להלן: "נהג הנתבעים").

לטענת התובעת, נהג התובעת נסע בנתיב הימני כאשר לפתע נהג הנתבעים שנסע מאחוריו עקף את רכב התובעת מימין על גבי השוליים ונקלע למבוך, כאשר מימינו גדר הפרדה ומשמאלו רכב התובעת ולכן סטה שמאלה ופגע ברכב התובעת וכתוצאה מכך נגרמו לרכב התובעת הנזקים הנתבעים כאן.

מאידך, לטענת הנתבעים, נהג הנתבעים נסע בנתיב הימני מבין שני נתיבים הקיימים במקום כאשר לפתע רכב התובעת אשר נסע בנתיב השמאלי סטה אל רכב הנתבעים ניסה להיכנס לנתיב הימני וזאת לאור העובדה שהנתיב השמאלי התמזג אל הנתיב הימני והפך לנתיב אחד וכך פגע רכב התובעת ברכב הנתבעים בחלקו השמאלי האחורי.

שני הנהגים העידו בפניי, הוצגו לי תמונות הנזק, התשריטים והודעות הנהגים.

שני הצדדים הודו, כי אכן בסמוך למקום התאונה, שני הנתיבים הופכים לנתיב אחד ומתמזגים.

עובדה זו, לא מצאה ביטויה כלל וכלל בגרסת התובעת בכתב התביעה ולא בהודעת נהג התובעת שמסר לתובעת, כאשר בתיאור המקרה, כל שמתואר שם, כי "רכב שעקף מצד ימין התנגש בי" (ראה נספח א' לכתב התביעה, סעיף 6).

יתר על כן, גם בתשריט שצירף נהג התובעת לחברתו (מוצג נ/1) לא תיאר נהג התובעת ולא העיר כל הערה, כי הנתיבים מתאחדים לאחד, ההיפך הוא הנכון.  מנ/1 ניתן לראות, כאילו שני הנתיבים ממשיכים עוד מרחק רב כשני נתיבים נפרדים לאחר המקום בו ארעה התאונה.

ברכב התובעת היו נוסעים נוספים לפי דברי נהג הנתבעים ולפי דברי נהג התובעת, לפחות חברתו הייתה איתו.

למרות הבדלי הגרסאות, לא הובאה לעדות אף אחד מהעדים האחרים שהיו ברכב, כדי לתמוך בעדותו של נהג התובעת.

אי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו, מערערת את גרסתו ולפעמים אף שוללת את גרסתו של הצד, שנמנע מהבאת העדות.

בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה (4) 651 בעמוד 658 נקבע: "אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת בדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה כנגד".

בע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי פ"ד לה (1) 736, בעמוד 760 נאמר :

"מעמידים בעל דין - בחזקתו, שלא ימנע מביהמ"ש ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים האזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה משמעותית, כן רשאי ביהמ"ש להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה."

יש לזכור בנוסף, כי עדותו של נהג התובעת הייתה עדות יחידה שלא היה לה כל סיוע.  תמונות הנזק והתשריטים וההודעות שנמסרו ע"י עד התובעת, מתיישבים יותר עם גרסת ועדות נהג הנתבעים מאשר עם גרסת ועדותו של עד התובעת.

כאשר צד בהליך מבסס את תביעתו על עדות יחידה שאין לה סיוע, הרי במקרה שביהמ"ש מוכן להסתפק בעדות זו, בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971, עליו לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה כזו ( ראה ע"א 231/72 עיזבון אלמליח נ' ישראל זוטא ואח' פד"י כז (1) 679, ע"א 268/71 עיזבון שמחה גוליס נ' מינה לינצר פד"י כו (2) 761).