פסק-דין בתיק א 53652/05

לפניי תביעה שיטרית לתשלום סך של 20,000 ש"ח לפי שטר חוב.

הבקשה לביצוע שטר הוגשה בתאריך 14.9.03 והתאריך הרשום על השטר הוא 30.3.97.

דיון

הנתבעת הגישה התנגדות לבקשת ביצוע של שטר החוב במסגרתה טענה כי חתמה על שטר ביטחון אחד בלבד בשנת 1992. בנוסף טענה כי שנה לאחר שנכנסה לדירה התובע אנס אותה. לאחר כמה שנים התובע אילץ אותה לכתוב נספח לחוזה שכירות תחת איומים וכמו כן פירטה לגבי תביעת פינוי שהתובע הגיש נגדה ובעקבותיה עזבה את הדירה נשוא חוזה השכירות ברחוב הבשן 5 רמת גן.

ביום 16.10.05 ניתנה למבקשת רשות להתגונן ונקבע כי התצהיר ישמש ככתב הגנה.

ביום 3.1.06 הגישה הנתבעת בקשה דחופה בכתב לקביעת ישיבת קדם משפט לצורך קידום התיק וקביעת פלוגתאות. בבקשתה טענה, כי קביעת הפלוגתאות במהלך ישיבת קדם משפט עשויה לייתר את תיקון כתב ההגנה.

בתגובתו לבקשה טען המשיב בסעיף 5, כי בקשת המבקשת היא ניסיון מסווה להרחבת חזית שהמשיב מתנגד אליה.

ביום 5.1.06, ניתנה החלטת בית המשפט לפיה הבקשה לקיום ישיבה מקדמית נדחית וכי על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם.

למרות טענותיה בבקשה שהוגשה מטעמה, הנתבעת לא הגישה בקשה לתיקון כתב הגנה.

הנתבעת העלתה טענות חדשות בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמה, בדבר תשלום מלוא התשלומים ע"פ הסכם השכירות, דמי השכירות והתשלומים לרשויות השונות כמו העירייה, חב' חשמל ובזק, וכן בנוגע לשטר החוב נשוא התביעה ובין היתר, כי אין מדובר בשטר כמשמעות מונח זה בפקודת השטרות.

צודק התובע כי אין עליו להתנגד בכל שלב ושלב להרחבת חזית, שאחרת יראו אותו כמסכים לה. אשר על כן, איני סבור שבכך שהתובע לא טען במפורש בתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעמו להרחבת החזית לגבי הטענות החדשות שהועלו בתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת, הוא מוחזק כמסכים לשינוי חזית מצד הנתבעת ובפרט שבתגובתו לבקשה לקביעת ישיבה מקדמית, התנגד להרחבת חזית.

מצד שני, צודקת הנתבעת כי בתצהירי עדות ראשית שהוגשו ע"י התובע התייחס התובע לחלק מהטענות החדשות של הנתבעת שעלו לראשונה בתצהיר מטעמה ולא נטענו בתצהיר התומך בהתנגדות שהפך לכתב הגנה (ראה סעיפים 11 ו - 12 לתצהיר מטעם גב' איילה שלמה, אימו של התובע).

מדובר בתביעה בין צדדים קרובים ובמסגרת תצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעם שני הצדדים, התייחסו הצדדים בהרחבה לעסקת היסוד ביניהם- כלומר הסכמי השכירות לאורך השנים מכוחם שכרה הנתבעת את המושכר מהתובע.

בנסיבות אלה, אני סבור, כי יש להתיר לנתבעת להעלות את הטענות הנוספות כמפורט בתצהיר עדות ראשית מטעמה, וזאת כדי ליתן לה את יומה בבית המשפט, ובמקביל, נוכח כך שניתן לנתבעת להגיש כתב הגנה מתוקן בדרך של הגשת תצהיר עדות ראשית,  יש מקום גם להתייחס לתביעה שהגיש התובע הן כתביעה שטרית ע"פ בקשת הביצוע המקורית והן כתביעה ע"פ עסקת היסוד (הסכמי השכירות) כמפורט בתצהיר עדות ראשית מטעמו. זאת, מכוח עיקרון תום הלב החל על ניהול הליכי  משפט ע"י שני הצדדים. מאחר וניתן לנתבעת להרחיב את חזית המריבה מעבר לטענות המפורטות בכתב ההגנה, הרי שבאותה מידה יש להתיר לתובע להרחיב את עילות התביעה מעבר לעילת התביעה השטרית המפורטת בכתב התביעה וזאת לפי תצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעמו.

בדרך זו, ניתנת לשני הצדדים האפשרות להעלות את מלוא טענותיהם והסכסוך ביניהם מתברר בשלמותו ובמלוא היקפו.

אני מקבל את טענת התובע, כי לא הצליח לאתר את הנתבעת שנים רבות ולכן התביעה הוגשה רק לאחר מספר שנים. זאת, לאור עדותה של הנתבעת שהעידה שגרה בכתובת מסוימת בבני ברק כ- 6 שנים, ומיד לאחר מכן טענה שאינה יודעת מה הכתובת הרשומה שלה במשרד הפנים כי היא עוברת דירות כל הזמן (פרוטוקול עמ' 2). נוכח הסתירה כאמור לעיל בגרסת הנתבעת, איני מקבל את טענות הנתבעת כנגד הגשת התביעה באיחור כה רב ואיני סבור שיש לזקוף זאת לחובת התובע.

גדר המחלוקת בין הצדדים

1.         האם הנתבעת חבה בתשלום כלשהו לתובע לאור הסכמי השכירות ביניהם, בגין דמי השכירות, תשלומים לרשויות השונות ועבור ההוצאות בגין שיפוץ וצביעת המושכר לאחר עזיבת הנתבעת?       

2.         האם שטר החוב נשוא בקשת הביצוע הוא בגדר שטר נוכח הוראות פקודת השטרות?