1. התובע, יליד 1976, בוטח על ידי הנתבעת בפוליסה הכוללת ביטוח אבדן כושר עבודה וביטוח נוסף לתשלום במקרה של נכות עקב תאונה.
2. בתביעתו תבע תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה הן לפי פרק אבדן כושר העבודה והן בגין נכות שנגרמה לו.
3. הצדדים הגיעו להסכם פשרה בכל הקשור לתביעת תגמולי הביטוח בגין אבדן כושר עבודה, ונותרה לדיון התביעה לתגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה.
4. הצדדים הסכימו שבית המשפט יכריע בשתי שאלות משפטיות מקדמיות על סמך כתבי הטענות וסיכומים שהגישו: שאלת חלות הפוליסה על המקרה, וטענת התיישנות התביעה.
5. לאחר הגשת הסיכומים הוצעה לצדדים הצעת פשרה ואף התנהל ביניהם משא ומתן, אך למרבה הצער פשרה לא צלחה ואין מנוס מהכרעה בשאלות שבמחלוקת.
רקע
6. על פי הנטען בכתב התביעה, בשנת 2003 החל התובע לסבול מכאבים באמות ובכפות הידיים, מלווים בנימול באצבעות. בבדיקת E.M.Gאובחנה הפרעה מוטורית וסנסורית דו צידית בעצב המדיאנוס, ותסמונת התעלה הכפית C.T.S, בולטת יותר מימין. בעקבות מצבו הפסיק התובע לעבוד בחודש אוקטובר 2003.
7. ד"ר משה לוינקופף, אורטופד מומחה, בדק את התובע בתאריך 10.5.04, ובחוות-דעת שהוגשה מטעם התובע קבע כדלקמן:
*התובע סובל מתסמונת התעלה הכפית C.T.Sדו צידית (בשתי ידיו, בולטת יותר מימין).
*קיים קשר ישיר בין תחלואתו של התובע לבין עבודתו כמתקן תקרים ומחליף צמיגים לרכב. אחיזת הצמיגים והנפתם הינה באחיזה של פרופיל צר של הצמיג בכף היד, ובנוסף לכך אחיזת מברגים רוטטים בכף היד, אלו הגורמים להופעת תסמונת התעלה הכפית במקרה זה.
*תחלואתו הנ"ל הינה מחלת מקצוע.
*נכותו של התובע: 10% בגין הפגיעה בעצב המדיאני בשרש כף יד ימין, לפי סעיף 31(4)א'2 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, ו-10% בגין הפגיעה בעצב המדיאני בשרש כף יד שמאל לפי אותו סעיף. סה"כ נכות משוקללת בשיעור 19%.
8. הנתבעת הגישה חוות-דעת מטעמה, ערוכה בידי ד"ר גד ולן, אשר קבע שהתובע לקה בתסמונת התעלה הכפית על רקע שימוש ממושך במכשירים רוטטים, שנכותו היא תוצאה של מחלת מקצוע, ושהתובע החלים מבלי שנותרה לו נכות צמיתה.
9. המחלוקת, כאמור, נוגעת לזכאות התובע לתגמולי ביטוח לפי נספח הפוליסה המכסה
נכות עקב תאונה.
תחולת הפוליסה על המקרה
10. הנתבעת טוענת שנספח הפוליסה המעניק תגמולים במקרה של נכות עקב תאונה אינו חל על המקרה שכן נכותו של התובע, ככל שקיימת, לא נגרמה עקב
תאונה כהגדרתה בפוליסה.
11. אין חולק ש"תאונה" הוגדרה בנספח לפוליסה כ:
"...חבלה גופנית שנגרמה למבוטח באופן מקרי על ידי גורם מכאני חיצוני והמהווה סיבה לנכות, בתנאי שאותה חבלה גופנית לא גרמה למות המבוטח".
12. לטענת התובע, נכותו נגרמה בעקבות רצף של תאונות זעירות ומצטברות שהתרחשו במהלך עבודתו. פגיעות מסוג זה סווגו, בפסיקת בתי הדין לעבודה, כפגיעות מסוג מיקרוטראומה, והוכרו כתאונות עבודה כהגדרת המונח בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, והתובע מבקש להחיל את תורת המיקרוטראומה על עניינו.