פסק-דין בתיק א 4920/97

נתוני רקע

1.         התובע הגיש תובענה כספית בסדר דין מקוצר על סך 645,960 ש"ח נגד הנתבעים. הנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת") פתחה חשבון אצל הבנק-התובע. הנתבעים 2-4 חתמו על כתבי ערבות בגין התחייבויותיה של הנתבעת כלפי התובע. לאחר הליכי ביניים ממושכים ויגעים, בגדר בקשת רשות להתגונן שנדונה בפני כב' השופט ורבנר, דחה כב' הרשם (כתוארו אז) את בקשת המערערים ליתן להם רשות להתגונן. החלטה זו הותקפה בערעור שנדון בפניי בגדר תיק ע"א 304/02.

2.         בגדר פסק דיני נעניתי לערעור. מצאתי כי הגנתם של הנתבעים מתגדרת בשלוש סוגיות. האחת, לעניין שינוי בשיעור תוספת הסיכון. השניה, לעניין התניית שירות בשירות. השלישית, לעניין חישוב הריבית על פי 360 יום במקום 365 יום בשנה.

            כסבור הייתי, ככל שעסקינן בטענה השלישית, כי הנתבעים זכאים למתן רשות להתגונן ללא כל תנאי וסייג. שונים היו פני הדברים, כך הראיתי, לעניין הטענה הראשונה והשניה. בגדר בקשת הרשות להתגונן הוצגו המוצגים מש/1-מש/6, שלכאורה מצביעים על מודעותם של הנתבעים הן לעניין שיעור תוספת הסיכון והן לעניין חישוב הריבית במשך 360 יום בשנה. ואולם חרף זאת התייחסתי באהדה רבה לקובלנתם של הנתבעים כי מוצגים אלו, שהם בעלי חשיבות מפליגה, הוצגו להם לראשונה בגדר חקירה בהליך מתן הרשות להתגונן, תוך שמתקפחת זכות הנתבעים להידרש לכל המסמכים, טרם בקשת רשות להתגונן. לנוכח כל אלו התניתי מתן הרשות להתגונן בערובה על סך 70,000 ש"ח, וזו הופקדה בפניי.

3.         מתחילת הדרך נסמכת הגנתם של הנתבעים על חוות-דעת מומחה מטעמם, הוא מר דוד אברון (להלן - "אברון"). התובע החליט לא להגיש חוות-דעת נוגדת. על יסוד הנתונים האמורים הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות והמצהירים נחקרו על תצהיריהם. מטעם התובע הוגש תצהירו של מר אריה אנגל (להלן - "אנגל"), שהיה סגן מנהל סניף הדר הכרמל במועדים הרלוונטיים. מטעם הנתבעים העיד אברון וכן הנתבע 3 (להלן, גם "מאיר").

טרם שאדרש לשלוש הסוגיות שהוגדרו בגדר פסק דיני כמבואר מעלה, מן הראוי להקדים תחילה באשר להערות וסוגיות עקרוניות.

הערות מבוא

4.         עוד בפסק דיני ב-ע"א 304/02 הנ"ל ראיתי להטעים כי חוות דעתו של אברון לוקה בכך שהיא אינה נסמכת על תשתית עובדתית מפורטת שאמורה הייתה להיות נפרסת בתצהירים מטעם הנתבעים. ואכן, כך הטעמתי, "זהו סדר הדברים הנכון. בנדוננו, לא סומך אברון חוות דעתו על תשתית עובדתית של המערערים (הם הנתבעים - ש.ל.) . נהפוך הוא: המערערים סומכים תצהירם על חוות דעתו של אברון" (סעיף 5).

5.         הנתון האמור חבר למחדלו של התובע להמציא לנתבעים בעוד מועד מכלול המסמכים. והרי זו סיבת התשתית לכך שנעניתי לערעורם של הנתבעים על החלטת כב' הרשם.

6.         ואולם, בהמשך הדרך, דומה שההזדמנות האמורה לא נוצלה והמסר לא הופנם. אכן, מסמכים מהותיים בדמות המוצגים מש/1-מש/6, הוצגו לנתבעים באיחור מופלג. מכאן, שנפתחה הדרך בפני הנתבעים ואברון לערוך מחדש את מאזן שיקוליהם ואופן הגנתם. מצפה הייתי, איפוא, כי בגדר תצהירי הנתבעים תינתן התייחסות למתחייב ולמשתמע ממוצגים מש/1-מש/6. ועוד מצפה הייתי מאברון כי יראה להתייחס בחוות דעת עדכנית, במידת הצורך, למוצגים האמורים. הנתבעים חדלו ולא עשו כן. משמע, הגם שטרונייתם מצאה מסילות ללבי, היא נשארה בחזקת אות מתה. אין ספק כי ההתנהלות האמורה פוגמת בגרסתם של הנתבעים.

7.         התובע, אין צריך לומר, חוטא באותם חטאים של הנתבעים, בגדר התנהלותו הדיונית. אף ממנו מצופה, לנוכח החשיבות שייחסתי למוצגים מש/1-מש/6, כי תימסר עדות רלוונטית של עד מטעם הבנק, באשר למתחייב מן המוצגים אמורים. המוצגים, כאמור, דנים בתוספת סיכון. מצפה הייתי, איפוא, מן התובע כי ימציא ראיה מפורטת אודות הנסיבות שאפפו את עריכת וחתימת המוצגים האמורים ויצביעו, למצער, על השיקולים הכלכליים, למשל, לעניין שינוי תוספת הסיכון, מעת לעת.

            זאת ועוד: לנתבעים ניתנה הזכות להתגונן בטענת התניית שירות בשירות. מצפה הייתי, איפוא, מן התובע שימציא מסמכים של עדים רלוונטיים, בזמן-אמת, אם לעניין הנסיבות באשר לפתיחתן של תוכניות חיסכון ואם לעניין הדיפת הטענה באשר להתניית שירות בשירות, דהיינו המשך הקצאת אשראי לנתבעים, רק בגין פתיחת תוכניות החיסכון.

8.         והנה, התובע בחר להעיד את אנגל אשר אינו יכול ליתן כל עדות ישירה באשר לסוגיות הרלוונטיות. אנגל החל לעבוד בסניף הבנק לאחר חתימת המוצג האחרון הצריך לפנים, מוצג  מש/6. אף בכל התקופה הנטענת בה נפתחו תוכניות חיסכון, תוך התנייה נטענת של שירות בשירות, הוא לא שימש בבנק. עדותו, ממילא, הייתה בעלת משקל מועט ויותר כ"צינור" להצגת מסמכים בנקאיים.

9.         מכאן, איפוא, כי שני בעלי הדין, בנסיבות שאינן מחמיאות למי מהם, ראו להציג תשתית עובדתית סתמית ומעורפלת. כך, חרף חלוף השנים הרבות בהם מתנהל התיק וחרף ההזדמנות שניתנה והוחמצה, בעקבות פסק דיני ב-ע"א 304/02. למותר לציין, לנוכח זאת, כי הכרעותיי תהיינה פועל יוצא, ראש לכל, של המתחייב לא מתשתית עובדתית מוצקה, של מי מבעלי הדין, אלא של תשתית עובדתית רופפת וחסרה.

10.        ועם זאת, ראוי לסייג את הערותיי במעט, ככל שעסקינן בפועלו של אברון. ב"כ הנתבעים מביא מספרו של פרופ' אברהם סהר, דיני עדות מומחים (חושן למשפט, תשס"ד-2003), המביא להרהורים חדשים לעניין היחס שבין מומחה ללקוחו. וכך, הוא מצביע על הפרקטיקה על פיה המומחה מתבסס על נתונים אשר מספקים לו ב"כ בעל הדין המזמין את חוות הדעת, או ב"כ שני הצדדים. וחרף זאת, דהיינו חרף העובדה שהנתונים לרוב הם נתונים גולמיים שהדיוטות אינם מבינים בהם, חוות הדעת היא קבילה ו "נמצא כי ליקוי זה אינו פוגם במהימנות ובתקפות המסקנה המקצועית. המשפט מודע לדרך זו של פעילות המומחה, ועדותו נמצאת קבילה אם המומחה הסתמך על נתונים גולמיים שמהימנותם סבירה ומקובלת על המומחה הסביר באותו תחום, בעבודתו הרגילה והיומיומית" (עמ' 53).

11.        ב"כ התובע, בגדר הסיפא לסיכומיו, מציין כי חוות דעתו של אברון, וממילא טיעוני הנתבעים, צמחו רק עם דרישת הבנק לסלק החובות. "בצר להם פנו לעורך דין ולמומחה חשבונאי והפקידו בידיהם את המלאכה" (סעיף 35). כתוצאה מכך הגנת הנתבעים אינה נסמכת על גרסה עובדתית אלא היא נולדה "בשיח מומחים" (סעיף 22).

אכן, טיעונו של התובע נסמך על פסיקה מושרשת של בית המשפט העליון. לטעמי יכול ויש מקום להרהור מחודש  בעניין זה, ככל שעסקינן בעדויות מומחים. ייתכן שלא צריך לגזור משמעות מפליגה כה סוחפת נגד בעל דין ש"הופך את היוצרות". יכולני להעלות על דעתי מצבים לגיטימיים בהם המומחה, תוך עיון בנתונים גולמיים אמינים, ידריך באורח לגיטימי את לקוחו באשר לזכויותיו, ככל שהתקפחו. מובן שבסופה של דרך, וחרף הערותיי האמורות, הנתונים האמורים שוקלים לחובתם של הנתבעים, לנוכח הפסיקה המחייבת. אדרש לעניין זה עתה, שעה שאבוא לדון בשלוש הסוגיות הצריכות לפנים.

לעניין תוספת סיכון

12.        מן המוצגים מש/1-מש/6 עולה בעליל כי הנתבעים חתמו על בקשות בהן מצוינות תוספות סיכון, שגדלו או פחתו, ברבות השנים. למוצגים האמורים, ביסודו של דבר, נודעת חשיבות עצמית, במנותק מכל עדות האופפת אותם. והרי אברון, בגדר חוות דעתו, ידע לקבול על כך "כי אין ברשותי מסמכים שבהם יש הודעה ללקוח מראש או בדיעבד, לגבי העלאת שיעורי תוספת הסיכון" (סעיף 7.3). על כורחך אתה אומר כי אילו היו בפני אברון מסמכים כאמור, הם אמורים היו, ולו לכאורה, להזים את טענותיו. מסמכים כאמור הוצגו, הגם באיחור. אך הם לא זכו לכל התייחסות, לא של הנתבעים ולא של אברון. מכאן כי טענתם הצודקת הראשונית של הנתבעים שלא הונחו בפניהם מסמכים אלו, עבר זמנה בטל קורבנה משעה שהנתבעים, ואברון, לא מתייחסים למסמכים אלו כל עיקר, משעה שהם מונחים בפניהם.