פסק-דין בתיק א 4908/05

1.         בהתאם להסכמת הצדדים, מיום 10.09.06, ניתן בזה פסק דין,  על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984 (להלן: "החוק").

            ביום 10.9.2006 הסכימו הצדדים שינתן כנגד הנתבע פסק דין לתשלום הסכום, שאינו שנוי במחלוקת, ע"ס 3,460 ש"ח (בערכי קרן) - וכן יהיה מוסמך ביהמ"ש לפסוק סכום נוסף, שלא יעלה על סך של 15,000 ש"ח, בגין ראשי הנזק המפורטים בכתב התביעה ובנוסף לפסוק בשאלת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

            הסכמה זו של הצדדים קיבלה תוקף של החלטה.

2.         תחילתם של ההליכים שבפני, בתביעת כספית שהגיש התובע על סך של 93,840 ש"ח, נכון למועד הגשתה (01.12.05).

            התובע טוען, כי נחתם הסכם שכירות בינו לבין הנתבע, לפיו הנתבע השכיר לתובע חנות, הנמצאת ברח' שדרות ירושלים, מרכז מסחרי ט', חנות מס' 3 בבאר שבע (להלן: "המושכר"), תמורת סך של 600 דולר לחודש, לתקופה מיום 01.01.05 ועד 31.12.05, לצורך פתיחת סוכנות דואר למתן שירותי דואר.

            עוד נטען בכתב התביעה, כי נקבע בהסכם השכירות, כי ניתנת לתובע האופציה לשכירות נוספת בת 4 שנים, תמורת תוספת של 100 דולר החל מהשנה השנייה.

            התובע טוען כי עמד בכל תנאי השכירות, שילם את חלקו עפ"י ההסכם, דאג לרהט את סוכנות הדואר כנדרש עפ"י תנאי המכרז של שירותי הדואר, ולהפתעתו ביום 21.04.04,  קיבל הודעת פינוי מלשכת ההוצאה לפועל, בשל חובות כספיים של הנתבע. התובע בא בדברים עם ב"כ הזוכה (בנק אוצר החייל) עו"ד יניב אידל, לפיו תינתן בידו האפשרות להמשיך בשכירות ולשלם את דמי השכירות ישירות לזוכה, אך בקשתו זו נענתה בשלילה, ומשסירב הזוכה ועמד על זכותו לפינוי המושכר - ובלא שנותרה כל ברירה בידי התובע, ביום 30.6.2005 הוא נאלץ לפנות את המושכר.

            התובע טוען כי עמד בכל התחייבויותיו בהסכם במלואן, וכי מי שנהג כאן בחוסר תום לב הוא הנתבע, שלא יידע את התובע בדבר החובות הקיימים על המושכר, התראות לפינוי ו/או הטלת עיקולים, בו בזמן שהוא גובה מהנתבע דמי שכירות עבור השימוש במושכר.

            התובע טוען לנזקים שנגרמו לו, בין היתר, עבור הפסד רווח (50,000 ש"ח) וכן עבור פיתוח המושכר הכולל התקנת ריהוט, טלפונים, סורגים וכספת.

3.         הנתבע טוען בכתב הגנתו כי התובע הוא שפנה לנתבע וסיפר לו כי יש לו קושי להמשיך ולנהל את העסק, וכי הוא רוצה להפסיק את השכירות, מאחר והוא ואשתו עובדים בעסק, כמעט כל היום, באופן שהוא לא מצליח לראות את בתו הקטנה, וכי ההכנסות בקושי מגיעות לסך של 3,000 ש"ח לחודש.

            הנתבע טוען עוד כי הבין ללבו של התובע והודיעו לו כי יסכים להפסקת השכירות והוא מוותר על תשלום פיצוי כלשהו, וכך הסכימו הצדדים כי התובע יפנה את המושכר תוך 60 עד 90 ימים, כאשר הנתבע מוותר על יתרת דמי השכירות וכן על הפיצוי המוסכם - בכך גילה טוב לב ואנושיות למצבו של התובע.

הנתבע טוען, כי התובע נהג בחוסר תום לב ובעריצות תוך שסירב לקבל את היתרה של 3,460 ש"ח ואיים שאם לא יקבל עוד סך של 5,000 ש"ח כפיצוי - יגיש תביעה כנגד הנתבע.

4.         לאחר שב"כ בעלי הדין הסכימו לקיים ההליך לפי סעיף 79 א. לחוק, הגישו כל אחד מבעלי הדין סיכומים בכתב התומכים לשיטתם, ואף התובע הגיש מוצגים, דוחו"ת שנתיים בנוגע להכנסותיהם של התובע ואשתו לשנים 2004-2005, דוחות מע"מ בנוגע לשנים 2004-2005 וכן תלושי שכר של התובע ואשתו.

5.         אין חולק כי התובע קיבל הודעת פינוי ונאלץ, סופו של דבר, לפנות את המושכר.

אין חולק שהתובע לא התכוון לממש את תקופת האופציה וכי הוא ממילא תיכנן לעזוב את המושכר [בתום תקופת השכירות], בעיקר בשל כך שהעסק לא היה ריווחי עבורו.

6.         אחר שעיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה, במסמכים שהוגשו לעיוני, ובטענות הצדדים  בדיון בפני - בשים לב לטענות שהועלו על ידי בעלי הדין ולרמת הפירוט והביסוס של גרסאותיהם, ובהתחשב בנטל הבאת הראיות ונטל השכנוע, אני מחליט לחייב את הנתבע לשלם לתובע סכומים כדלקמן:-

א.         סך של 3,460 ש"ח בגין ההחזר היחסי של השיק השני - בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2005 ועד התשלום המלא בפועל;

            ב.         סך של 7,500 ש"ח בגין סיום ההסכם קודם זמנו והנזקים שנגרמו לתובע בשל כך;

            ג.          סך של 2,500 ש"ח [כולל מע"מ] ע"ח הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.