פסק-דין בתיק א 35561/01

1.    בין התובעת, יצרנית מוצרי הלבשה, לבין הנתבעים, בעלים של חנות למכירת מוצרי הלבשה, התקיימו יחסי מסחר במשך מספר שנים כשהתובעת מספקת לנתבעים ממוצריה, וחנותם של הנתבעים ברח' ביאליק ברמת-גן נושאת את השם "שילה" כחנות מפעל של התובעת.

בספטמבר 2001 הוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעים תביעה זו.

סכום התביעה הועמד על 205,130 ש"ח כשהוא מורכב מהסכומים הבאים:

164,619 ש"ח בגין חשבוניות בסכום זה אשר הונפקו במהלך החודשים אוקטובר 1999-אוקטובר 2000;

32,293 ש"ח בגין סחורות בשווי זה אשר נמסרו לנתבעים בקונסיגנציה;

ריבית והפרשי הצמדה על הסכומים הנ"ל עד למועד הגשת התביעה (מועד תחילת חישוב הריבית והפרשי ההצמדה צוין רק ביחס לסכום הנתבע בגין עסקת הקונסיגנציה - מרץ 2000).

הנתבעים אינם מכירים בחוב הנטען על ידי התובעת. אומנם אין בפיהם טענה ביחס לחשבוניות בסכום של 164,619 ש"ח, אך הם טוענים שאת הסחורה בקונסיגנציה בשווי הנטען על ידי התובעת - לא קבלו, וכן שמערכת ההתחשבנות בינם לבין התובעת התנהלה לאורך שנות ההתקשרות עמה שלא כראוי, כשהם מחויבים שלא כדין בסכומים שונים ואינם מזוכים בסכומים ששולמו על ידם. לפי חישובם של הנתבעים "בסופו של יום" אין הם חבים לתובעת כל סכומים שהם. להפך, היא זו שחבה להם.

עוד נטען על ידם: 

עד סוף שנת 1998 הסחורות סופקו לנתבעים בלוויית תעודות משלוח. בשל טעויות ואי התאמות בין תעודות המשלוח והחשבוניות, החלו הצדדים לעבוד על בסיס חשבוניות בלבד, כך שכנגד קבלת סחורה הונפקה על ידי התובעת חשבונית מס;

החל משנת 2000, על פי בקשת הנתבעים עברו הצדדים לשיטת הקונסיגנציה.

אשר לתביעה - זו נולדה לאחר שהנתבעת 1 פנתה מיוזמתה אל התובעת וביקשה לערוך התחשבנות לאור אי הסדרים שנתגלו.

2.    לנוכח טענות הנתבעים בדבר חיובים ביתר על ידי התובעת ואי סדרים בהתחשבנות הכוללת, מינה כב' השופט יפרח בהחלטה מ-4.9.2004, את רואה החשבון א. הילמן לצורך בדיקת ההתחשבנות שבין הצדדים.

הבדיקה על ידי רואה החשבון הילמן (להלן: " המומחה") הניבה חוות דעת ראשונה מ- 1.12.2003 (להלן: " חוות הדעת"); חוות דעת משלימה מיום 22.1.2004 (להלן: " חוות הדעת המשלימה"), ומכתב הבהרה מיום 26.4.2004 בתשובה לשאלות מטעם התובעים. תחילה היו ממצאיו:

סכום של 57,778 ש"ח כולל מע"מ, הוא חוב של הנתבעים לתובעת שאינו שנוי במחלוקת. סכום נוסף של 74,045 ש"ח, יש להעביר להכרעה שיפוטית; (הסכום של 74,045 ש"ח, תוקן על ידי המומחה ל-74,018 ש"ח  במכתב ההבהרה מאפריל 2004).

נתונים אלה השתנו בחוות הדעת המשלימה ולפיה:

חובם של הנתבעים לתובעת עומד על סך של 117,778 ש"ח, כשסכום נוסף של 34,018 ש"ח שנוי במחלוקת ויש להעבירו להכרעה שיפוטית.

השינויים האמורים בחוות הדעת נבעו מאלה:

התברר כי שיקים משוכים על ידי הנתבעת 1 בסכום של 60,000 ש"ח אשר נמסרו על ידי התובעים לתובעת, לא כובדו על ידי הבנק הנמשך. הסכום האמור הוסף על כן לסכום החוב, בציון הערה שלטענת הנתבעים השיקים הללו נמסרו לתובעת כשיקים לביטחון וחלקם אף הוחלף בשיקים אחרים בסכום כולל של 40,000 ש"ח.

מאידך, מהסכום השנוי במחלוקת הופחת סך של 40,000 ש"ח בגין שיקים שנפרעו לטענת הנתבעים במזומן חלף שיקים שחזרו.