פסק-דין בתיק א 35318/05

התביעה

1.         התובע, עורך דין במקצועו, הגיש כנגד הנתבעים תביעה לתשלום שכר טרחה עבור טיפולו בעניינים משפטיים של הנתבעים.

            התביעה מבוססת על עילת שכ"ט מוסכם מכוח שני מסמכים:

א.        התחייבות לתשלום שכ"ט הנושאת את התאריך  14.2.05 חתומה בידי הנתבעים לתשלום סך של 8,000 $ בתוספת מע"מ עבור טיפול במכלול  הנושאים והייצוג, לאחר פסה"ד של כב' השופט מקובר מביהמ"ש השלום בפ"ת בתיק אזרחי  1248/00.

ב.         תצהיר מיום  11.11.04 חתום בידי נתבע 1 מר עזריאל קרוואני, בשמם של כל הנתבעים לתשלום סך של  5,000$ בתוספת  מע"מ עבור הטיפול הכולל בענייניה של גב' אנה טניה מריה, ולתשלום סכום נוסף של 2,000$ בתוספת מע"מ בעניין ההליכים הפליליים של העסקת עובדים זרים ובקשר לייעוץ משפטי מחוץ לכותלי ביהמ"ש של בניה בלתי חוקית.

            סך כל התביעה  15,000$, שווה ערך ל- 78,975 ש"ח, כולל מע"מ ובהפחתת סך של  2,500 ש"ח ששולם על חשבון.

            סכום התביעה למועד הגשת התביעה הינו  76,475 ש"ח.

הגנת הנתבעים

2.         הבקשה למתן רשות להתגונן נסמכת על תצהיריהם של  שמונה מבין הנתבעים, תוכנם של התצהירים זהה ואותן טענות מועלות כנגד התביעה.  לטענתם של הנתבעים המדובר בכתב התביעה בטענות שקריות.

            הנתבעים מכחישים כי סיכמו עם התובע על תשלום  שכר הטרחה הנקוב במסמכים ומכחישים כי הסמיכו את נתבע 1 להתחייב בשמם.

            לא רק שכופרים הנתבעים בתוכן ההתחייבות אשר לטענתם הוחתמו שלא ביודעין, תוך כדי הטעייה חמורה ומעשה מרמה של התובע ועובדי משרדו, אלא שמוסיפים ומתכחשים לחתימתם בטענה שאינם יכולים לאשר את החתימה עד שיראו את המסמכים המקוריים.

3.         בהתייחס לסכום התביעה נטען כי הסיכום לגבי הטיפול בעניינה של אנה היה לתשלום 2,000 $  והנתבע עזריאל שילם סכום זה במוזמן, סך של  9,200 ש"ח מבלי שקיבל קבלה.

            נתבעת  2, גב' שושנה לאב, ריכזה מטעם כל הנתבעים את העניינים המשפטיים והיא זו שהנחתה אותם כיצד לפעול ונהלה את העניינים הכספיים.

            עבור הטיפול בזכויות בבית של אביהם המנוח של הנתבעים שנדון בפסה"ד האמור, טוענת שושנה כי סכמה עם התובע על תשלום של  27,600 ש"ח ושלמה בשיק סך של  24,000 ש"ח ועזריאל הוסיף במזומן 3,600 ש"ח. בעניין זה כורכת שושנה הגשת בקשה לביהמ"ש לענייני משפחה לבטול צוואתה של הסבתא אשר נדחתה על הסף.

לגבי המשך הטיפול בערעור טוענת שושנה כי לא סוכם מראש גובה שכר הטרחה והיא יוצאת מתוך הנחה כי השכר ששולם כולל גם טיפול בערעור וטיפול בהעברה בפועל של הזכויות על שמם של הנתבעים.

לשיטתה השכר הנוסף המבוקש איננו מוצדק, לא הוסכם עליו והתובע נקט בהליכים מיותרים שלא לצורך שאף גרמו לחיובם של הנתבעים בהוצאות.

ההליכים בתיק

4.         בדיון מתאריך 11.1.06 הודיע התובע כי הוא מקבל את הצעת ביהמ"ש לקביעת שכ"ט על בסיס של שכר ראוי, מבלי לפגוע בכל טענה שלו.

            ב"כ הנתבעים ביקש אורכה ע"מ לשקול את ההצעה ובתאריך 13.2.06 העביר הודעה לפיה נתנה הסכמתם של הנתבעים לפסיקה על בסיס שכר ראוי.

            משהושג ההסדר הדיוני ניתן היה להניח כי אפשר יהיה להגיע להכרעה מהירה, קצרה ויעילה ואולם לא כך התנהל התיק.

            ב"כ הנתבעים סבר כי בשל ההסדר הדיוני של שכר ראוי אין צורך להתייחס לטענות הנתבעים לגבי נסיבות חתימתם על מסמכי שכר הטרחה.

            מנגד היה התובע נחרץ כי על ביהמ"ש להכריע גם, ומבחינתו אולי בעיקר, בטענות שנטענו כנגדו בקשר למסמכי שכר הטרחה, אלא אם כן יחזרו בהם הנתבעים  מהטענות  באופן מפורש, ראה למשל עמ' 1 לפרוטוקול מיום 7.6.06.