פסק-דין בתיק א 22476/05

מבוא:

הנתבעת שבפני מתנגדת לפרעונם של שיקים שהוגשו לביצוע כנגדה בתיקי הוצל"פ מס' 0132336002 ו-  0132337003  ופירטיהם יוצגו להלן :

1.         שיק מס' 5000003 - משוך על בנק איגוד על סך 30,000 ש"ח ז"פ 10.3.00 עשוי לפקודת אילן אברמוב (להלן:" מ/1").

2.         שיק מס' 5000019 - משוך על בנק איגוד על סך 14,650 ש"ח ז"פ 15.3.00, עשוי לפקודת פרומן צבי חולל בהערת חשבון סגור (להלן:" מ/2").

3.         שיק מספר 5000072 - משוך על בנק איגוד על סך 11,700 ש"ח ז"פ 30.3.00 עשוי לפקודת דור חן מסחר, חולל בהוראת אכ"ם + ה.ט.ז. (להלן:" מ/3").

4.         שיק מספר 5000004 - משוך על בנק איגוד על סך 30,000 ש"ח ז"פ 10.4.00, עשוי לפקודת אילן אברמוב (להלן:" מ/4").

כל השיקים נושאים פירטי הנתבעת ויכונו להלן ביחד: " השיקים".

תמצית טענות הצדדים:

לטענת הנתבעת (להלן:" דליה") נגנבו השיקים שנמסרו על ידה "על החלק" לבנה החורג אייל אור (להלן: " אייל"). לפי דבריה, סיפר לה אייל כי השיקים נגנבו מדירתו השכורה על ידי שותפו לעסקים אילן אברמוב (להלן:" אברמוב").

בעדותו תומך אייל את גירסתה של דליה ולפיה נמסרו לו השיקים "על החלק" לשימוש לצרכיו, בהתחשב בהגבלות שהיו מוטלות עליו באותה עת על ידי הבנק. לפי עדותו, חתמה דליה מאוחר יותר על חלק מהשיקים בהם ביקש לעשות שימוש לצורך פירעון שכר הדירה ורכישת תכולתה. לפי גירסתו של אייל עשה זה שימוש בשניים מתוך השיקים (מ/1 ו- מ/4) לצורך עיסקה שנוצרה בינו לבין אברמוב ואילו השניים האחרים (מ/2 ו- מ/3) נגנבו מדירתו על ידי אברמוב. ביחס למ/1 ו- מ/4 טוען אייל, כי דרש את השבתם מאת אברמוב, לפי הסכם שנחתם ביניהם ביום 17.1.00 (להלן:" ההסכם") ואולם, אלה נשללו הימנו בכוח על ידי התובע (להלן:" מזרחי").

ב"כ התובע ציטט בחלקים נרחבים לסיכומיו את הקביעות שנעשו על ידי בשלב מתן הרשות להגן. כידוע, נקבעו על ידי מימצאים כאלה ואחרים בשלב מתן הרשות להגן ואולם, לא נכון היה, כך לדעתי, לעשות שימוש במסקנות אלה בהליך הנוכחי. הקביעות שנעשו, יפות היו למועדן ואלה התייחסו לתצהירים שהיו בפני אז. לאחר מתן הרשות להגן, הוגשו מחדש העדויות בתצהירים, אליהם צורפו נספחים ומכאן ולהבא, מחייבת ההגינות ו"ההיגיינה המשפטית" חופש מחשבה מלא ונייטרליות מוחלטת.

לפיכך, בדעתי להתעלם מכל חלק הסיכומים העוסק בקביעות הקודמות שנעשו על ידי.

דיון:

לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, מופרכת טענת הגניבה ביחס למ/2 ו- מ/3 והטענה ולפיה,  נלקחו מ/1 ו- מ/4 בכוח, לאחר שהוסכם על השבתם בין אייל לבין אברמוב, לא הוכחה.

טענת הגניבה ביחד למ/2 ו- מ/3 לא הופרכה לטעמי בחקירתו הנגדית של אייל ולפיכך, יש לקבוע כי דליה הרימה את הנטל הראשוני להוכחת טענת הגניבה, שלאחריה עובר הנטל המשני למזרחי להפרכתה. יהא עלי אם כן לבחון, אם עלה בידיו של מזרחי להזים את גירסת הגניבה, כאשר תוצאת כישלונו הינה כי אין הוא "אוחז" בשיקים ואין הוא רשאי להיפרע על פיהם.

מזרחי טוען, כי גירסתו של אייל לגבי חובת ההשבה של מ/1 ו- מ/4, היא גירסה שלא הוכחה, לאחר שאייל נמנע מלזמן את אברמוב כעד חיוני להוכחתה. אכן עדותו של אברמוב לא הוצגה, אלא שלטענתו של אייל לא צלח ניסיון איתורו. נראה, כי אכן נעשה מצידו של אייל ניסיון לזימונו של אברמוב, אלא שהכתובת שנמסרה היתה כתובת שגויה ולאחר שניתנה לאייל הזדמנות נוספת לזמן את אברמוב, ויתר זה עליה בהצהרתו לפרטיכל.

אמנם כי כן, לא הוכחה כנותה של הצהרה זו ולא פורטו מאמצי האיתור, יחד עם זאת לא נסתרה הטענה. מזרחי עצמו רשאי היה להזים טענה זו באמצעות איתורו הוא את אברמוב ולא עשה כן, כך שלכאורה נדרש בית משפט להנחה ולפיה, לא היה אברמוב ניתן לאיתור.

הואיל וכך, יש לקבוע כי דליה הרימה את הנטל הראשוני להוכחת טענתה בדבר מסירת מ/1 ו- מ/4 בניגוד להסכם.

מזרחי טוען בעדותו, כי קיבל את השיקים מאת אברמוב כחלק מפרעון חובו כלפיו. לדבריו סיפר לו אברמוב כי קיבל את השיקים במסגרת עסקיו בתחום שירות ולקוחות בענף המחשבים עפ"י הסכם שנעשה עם אייל.