פסק-דין בתיק א 209201/02

העובדות

ראשיתו של ההליך בשני שיקים, ע"ס 63,882 ש"ח ו- 33,856 ש"ח, שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בת"א. השיקים נחתמו בידי הנתבעים ונמשכו לפקודת חברת שיש ברשה בע"מ  ("החברה"), במסגרת הסכם להזמנת מוצרי שיש ושירותים שונים.

החברה הסבה את השיקים לתובע כביטחון לאשראי. כאשר הגיע מועד פרעונם, חוללו השיקים ע"י הבנק הנמשך בשל הוראת ביטול, שניתנה על ידי החברה.

הנתבעים הגישו התנגדות לביצועם של השיקים, בטענת כשלון תמורה מלא. לאחר שהתנגדותם התקבלה, הועברו התיקים המאוחדים לשמיעה בפני.

מאחר שמדובר בתביעה שטרית, נשמעה עדותו של המצהיר מטעם הנתבעים (נתבע 1) תחילה.

גרסת הנתבעים

במסגרת הסכם ההזמנה, שבו התקשרו הנתבעים עם החברה, שילמו הנתבעים מקדמה  בסך של 75,000 ש"ח. לצורך הבטחת תשלום יתרת התמורה המוסכמת, הפקידו הנתבעים בידי החברה את שני השיקים המעותדים נושא התביעות המאוחדות.

בהסכם ההזמנה (נספח א לתצהיר בהתנגדות) צוין בכתב יד:

"הערה: זמן אספקה ל- 27.2.01".

"הערה: פרעון הצק יהיה כנגד האספקה בלבד. במידה ולא יקבל את הסחורה במועד הנ"ל יהיה רשאי לבטל את הצק ולהחליפו למועד חדש".

הנתבעים טוענים, כי החברה הפרה את התחייבויותיה על פי ההסכם, לא סיפקה את מוצרי השיש והשירותים נושא ההזמנה, וזמן קצר לאחר ההסכם סגרה את החנות שממנה נוהלו עסקיה והפסיקה את פעילותה העסקית. כתוצאה מכך, הודיעו הנתבעים לחברה על ביטול ההזמנה ומימשו את זכותם לפי תנאיה לבטל את השיקים.

נתבע 1 העיד, כי החברה לא החזירה את המקדמה בסך של 75,000 ש"ח ששולמה על ידם, ולאחר זמן מה אף נודע, כי החברה סיחרה את השיקים לתובע, למרות שהופקדו בידה לביטחון בלבד (ע' 2). בנסיבות אלה טען הנתבע, כי אין מקום לחייב את הנתבעים בתשלום סכומם של השיקים לתובע.

גרסת התובע

התובע טוען, כי השיקים נתקבלו על ידו כאשר הם שלמים ותקינים על פניהם. על השיקים לא היתה הגבלת סחרות, והם הופקדו לחשבון החברה לביטחון וכנגד המשך מתן אשראי. בנסיבות אלה, טוען התובע כי הוא אוחז כשורה בשיקים, שכן נתן בעדם ערך וקיבלם לידו בתום לב.

ע/ת מה עאדל זבדה, ששימש כמנהל סניף הבנק בתקופה הרלבנטית, העיד כי השיקים הופקדו בחשבונה של החברה, כחלק ממערך הבטחונות של החברה, בתאריך 9.8.01, ותמורתם קיבלה החברה אשראי, במסגרת הסדר אשראי כולל עם הבנק (ע' 6). לדבריו, בעת שנתקבלו השיקים בידי הבנק, לא היה ידוע לבנק על מערכת הקשרים העסקית בין הנתבעים לבין החברה.  

מצבה הכלכלי של החברה

ב"כ התובע מאשר בסיכומיו, כי במועד בו נמסרו השיקים לתובע, היה חשבונה של החברה ביתרת חובה ובחריגה של 100,000 ש"ח לערך ממסגרת האשראי, כפי ניתן להיווכח מדפי החשבון (נספח ו' לתצהירו של מנהל הסניף). לדבריו, במועד סיחור השיקים לתובע, לא היה לתובע חשש - חרף חריגת החברה ממסגרת האשראי, המהווה מצב "טבעי" לחברה מעין זו - כי החברה מצויה בקשיים כלכליים, אשר יגרמו לקריסתה בסופו של דבר. בנסיבות אלה טוען ב"כ התובע, כי קבלת השיקים נעשתה בתום לב ובתמורה.

כתימוכין לכך, מציין ב"כ התובע, כי החברה פנתה לתובע בבקשה להגדלת מסגרת האשראי, לאחר שנערכה פגישה בין מנהל הסניף לנציגיה (נ/3), ובקשתה נענתה בחיוב.

ב"כ הנתבעים טוען, כי עיון במסמך נ/3, שנערך בתאריך 7.8.01 מלמד, כי התובע ידע בתחילת חודש אוגוסט 2001, שהחברה מצויה בקשיי נזילות וקיימת בעיה של תזרים מזומנים שלילי, שפירושו כי ההכנסות הצפויות של החברה יהיו נמוכות מההוצאות הצפויות. כתימוכין לכך, מפנה ב"כ הנתבעים לדבריו של מנהל הסניף עצמו, שנשאל כיצד ידע שיש בעיה של תזרים מזומנים והשיב:

"מידי פעם אנו מבקשים רשימה של השיקים שמשכו... ולפי זה אנו מזהים

מראש אם תהא בעיה אם לאו, אנו צופים אם יש לחץ של משיכות לפרק זמן מסוים" (ע' 5).

עיון במסמך נ/3 מלמד, כי נציג החברה ג'ורג' ברשה, שניהל את העסק יחד עם אחיו, דיבר מפורשות על קשייה הנזילות של החברה. לדבריו: