פסק-דין בתיק א 2083/02

1.         התובע מבקש לחייב הנתבעת לפצותו בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 28/06/00, שארעה עת נהג, לטענתו,  ברכב מסוג סובארו מ.ר. 54-837-03 מכיוון שבט אבו-כף בתל-שבע (להלן:"הרכב").

            לטענת התובע עקף את רכבו,  במהלך נסיעתו, רכב מסוג טנדר סובארו, שנסע במהירות גבוהה, שגרם בנסיעתו להיווצרות ענן אבק שחסם את שדה-הראיה, כך שהתובע לא יכול היה לראות דבר מהמתרחש על שביל הכורכר עליו נסע, למעט מספר מטרים מועטים לפניו.

            לטענת התובע, לא יכול היה, בנסיבות הללו, לראות רכב טויוטה, שהגיח מולו והיה בתוך ענן האבק - ושני הרכבים התנגשו חזיתית (להלן : "התאונה").

2.         יאמר ראשית, כי בכתב התביעה ביקש התובע לפצותו גם בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים קודמת  שארעה לו ביום 31/08/99 - תביעתו זו סולקה בהסדר שקיבל תוקף פסק-דין חלקי ביום 29/08/04 .

3.         הנתבעת, שהיא מבטחת השימוש ברכב בו נסע התובע בעת התאונה, הכחישה טענות התובע, טענה כי לא נפגע כלל בתאונה, ולחלופין - כי פגיעתו בה היתה קלה בלבד, אם בכלל. 

            בכתב ההגנה הכחישה כאמור הנתבעת את נסיבות התאונה, אך ציינה כי כך היא נוקטת "עד לתום בירור" (סעיפים 2-4 לכתב ההגנה). 

            בסיכומיה - הצהירה הנתבעת כי אין היא מכחישה  קרות וארוע התאונה.

            בדיון ביום 14/09/04 הודיע ב"כ הנתבעת כי הנתבעת כופרת בחבותה, מתוך טענתה כי יש בידיה ראיות מהן עולה כי לא התובע נהג ברכב בזמן התאונה, אלא אדם אחר, מי בשם כאמל / ג'מאל עלי חמידי, שלא היה לו רשיון נהיגה, וכיוצא - גם לא כיסוי ביטוחי. 

            מתוך טענה זו של הנתבעת, פוצל הדיון, ובעלי הדין הציגו ראיותיהם. 

4.         מטעם התובע העיד רק הוא עצמו. 

מטעם הנתבעת העיד חוקר מטעמה, שחקר מספר אנשים, בין מי שהיה נוכח בתאונה, או מיד אחריה, גם כאלה שלא היו נוכחים וקשורים, וכן את אותם אנשים, שהם עזיז עבד אבו עסא - נוסע ברכב הטויוטה, שהתנגש חזיתית ברכב (שנתן עדותו הראשית בתצהיר), מר כאמל עלי חמידי (הוא מי שנטען על ידי הנתבעת כי נהג ברכב שהתובע טוען כי נפגע בעת נהיגתו הוא בו), מר חמדי מוחמד, חותנו של התובע  והגב' וואדחה אחמידי, אמו של העד כאמל הנ"ל. 

כן הוצגו בהסכמה תיק המשטרה, מסמכים ממשרד הרישוי, קלטות חקירת העדים מטעם הנתבעת והתמליל שנעשה להן, קלטת חקירת התובע והתמליל, וכן חלק הפוליסה הרלוונטית לדיון. 

5.         טענת הנתבעת, בתמצית, היא כי עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין, שיש לו ענין, שלפי הוראות סעיף 54 (2) לפקודת הראיות, יידרש בית-המשפט לנמק נימוק מיוחד אם ימצא להכריע על פיה, ועוד היא סומכת על מה שהוברר מחקירת העדים מטעמה, יותר בשלב חקירתם על ידי החוקר מטעמה, ופחות על מה שהוברר מפיהם בעת חקירתם בבית-המשפט, כשלשיטתה - לא ניתן לקבל גרסת התובע, ודווקא יש לקבוע כי לא הוא שנהג ברכב בעת התאונה, אלא מי אחר, הוא אותו כאמל - שלא היה בידיו רשיון נהיגה, והיא מבקשת להתייחס במיוחד לנסיון שנעשה, לטענתה, לשבש הליכי משפט, לסכל חקר האמת, כשהיא מבקשת להתייחס במיוחד לסטיות, לתהיות ולחוסר ההגיון שבדברי התובע, שלפי שיטתה- לא הצליח לפזר העננה הרובצת עליו גבי אירוע התאונה ואופן פינויו ממקום   ארועה.

            מבקשת הנתבעת ליתן משקל מכריע גם "לפרטים הקטנים ולחיזוקים שהובאו להשלמת התמונה", והיא מבקשת עוד לקבוע כי גרסת התובע הובררה כלא אמינה, כי לא הרים הנטל המונח עליו להוכיח תביעתו בסבירות העולה על 51%. 

מאחר וחלק העדים שהעידו מטעם הנתבעת, העידו אחרת בבית-המשפט מאשר בפני החוקר מטעמה - ביקש ב"כ הנתבעת ליתן דגש דווקא למה שהוברר מפיהם על ידי החוקר, ליתן אמון מיוחד בעדותו של החוקר ובעבודתו המקצועית, תוך התייחסות לאלימות שכוונה נגדו על ידי התובע ומי מהעדים. 

עוד מבקשת הנתבעת לקחת בשיקול את מהימנותו של התובע  והמנעותו מלהביא ראיות שיכולות היו לסייע לו - וכפי שיפורט להלן. 

דיון

6.         אחר שעיינתי בטענות בעלי הדין, בראיות שניתנו, במוצגים שהוצגו, לרבות בסיכומי ב"כ בעלי הדין, לרבות שמיעת הקלטות שהוצגו (והרי כך ביקש במפורש ובמיוחד ב"כ הנתבעת כי יעשה)  - אני מוצאת, סופו של דיון ושיקול, לדחות התביעה.

7.         ראשית דבר, ומתוך הלבטים שעלו, מתוך חומר הראיות שהוצג, העדויות והשגות ב"כ בעלי הדין, מצאתי כי ראוי להביא כאן מדבריו של כב' הנשיא כתוארו דאז, השופט א. וינוגרד, בע.א. 354/93 (בימ"ש מחוזי ת"א) חייט יוסף נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, דברים שאין יפים מהם לעניין הנדון כאן: -